סטאדיום ארקדיום....
יום שישי. משעמם. מה עושים? אפשר לאכול גלידה במרפסת- אבל החום לא מאפשר זאת. אפשר לקפוץ לבריכה- אבל למי יש כוח? אפשר לשמוע ג'ון קולטריין- ואז נרדמים. מה עושים? שומעים רד הוט צ'ילי פפרס!! הלהקה הכי גרובית בעולם כולו.... אז אחרי ארבע שנים [מקווה שספרתי נכון], מוציאים החבורה [אנטוני קידיס- שירה, ג'ון פרושיאנטה- גיטרות, פלי- בס, צ'אד סמית- תופים מהדהדים...] את אחד האלבומים שלה לפי דעתי, ומה שמיוחד בו- הוא כפול. שנים אלבומים [מארס ויופיטר, לפי העטיפה], שבשניהם 28 שירים, כל אחד מהם פצצה שבו החבורה מוכיחה איזה אנרגיות/איזה עדינות/איזה איזון בין שניהם. לכל להקה יש אלבום שבו הוא פורשת את כל הכישרון שלה ומוכיחה כמה היא מוכשרת, בסטאדיום ארקדיום מוכיחים החבר'ה מספר דברים- 1. חטיבת קצב הטובה ביותר. 2. אנטוני הוא זמר מרשים ביותר. 3. פרושיאנטה הוא אחד מזמרי הליווי הטובים ביותר. 4. רוק אנד רול, בייבי!!! dani california- השיר הראשון באלבום והמוכר ביותר, שרק הוא לבדו שווה את המחיר. התופים של סמית' פותחים את האלבום בקול תרועה רמה, ואז מצטרפים פלי וג'ון על הגיטרות ונותנים קצב גרובי ביותר, אנטוני שר את המילים בקצב מגניב עד שהכול מתפוצץ בפזמון [והפזמון הוא הברקה בפני עצמה]. וכמובן, סולו גיטרה מעולה בסוף של ג'ון, שבו גם פלי מוכיח שהוא אחד הבסיסטים הגדולים בהיסטוריה. snow- בוא נירגע, נשב, ונתן למוזיקה לזרום. שירה מרגיעה ויפה של אנטוני... והפזמון, בוא נשיר יחדיו- "אהההו.." (אחלה שירה של פרושיאנטה...] וצל"ש על הקלידים! charli- עכשיו מרגישים כבר טיפה יותר בעיניינים ופחות בגלגל"צ. פתיחה גרובית של כל הכלים שמוכיחים את הוירטואזיות שלהם, והפזמון היפהפיה, שאנטוני שר שורה, וכולם עונים לו. סה"כ שיר מגניב כזה, לארוקדים איתו אבל גם לא תשבו ותירגעו.. בטח לא בסיום המטורף, שבו ג'ון נותן ריף מטורף וכל הלהקה משתגעת
stadium arcadium- שיר הנושא של האלבום, והוא די יוצא דופן בתוך כל האנרגיה והגרוב מסביב. שיר שמשרה אווירה של מערב פרוע, נפתח עם הגיטרה של ג'ון ושירה באמת יפה. משהו יוצא דופן, ממחיש את הרבגוניות של הלהקה. ושימו לב לכל האפקטים מסביב! hump de bump- אמרתם אנרגיה? אמרתם גרוב? אמרתם וירטואזיות? בלי ספק- השיר הכי ממריץ בכל האלבום! ושימו לב לבס של פלי בפזמון- משהו מדהים! [אגב, שמעתם את החצוצרה?] she's only 18- שיר שמספר את הדרך להיות כוכב רוק, ומוזכרים בו הרולינג סטונס וברוס ספריגסטין. ההתפוצצות יפה מאוד בפזמון, וג'ון שולף פה את גיטרת הוואה-וואה שלו, ומשחק אותה הנדריקס לא רע בכלל slow cheetah- בוא נירגע, גיטרות אקוסטיות יפהפיות, שיר הרבה יותר רגוע מכל האלבום. הרוב פה אקוסטי [נדמה לי שאפילו הבס], וסתם שיר יפה שנותן רגע לנשום torture me- להירגע? פחחחחחחחחחחחחחח... השיר הזה יבריח את כל ההורים מהבית ואת כל השכנים מהביניין... הבס אכזרי, הגיטרות מנסרות, והתופים דופקים בראש!! "איטס וואט איי נוווווווווווווווווווווווווווו.........." וכלי הנשיפה בדיוק במקום!! strip my mind- אחד השירים היפים ביותר באלבום. שיר איטי ועצוב, עם אחלה סולואי גיטרה ולחן יפהפיה.. פשוט תשמעו! Especially in Michigan- שיר שנשמע כאילו הוא נחת מהחלל החיצון [הוא לא היחיד שנשמע ככה באלבום, חכו לדיסק השני]. לחן יפה מאוד, והשירה של הלהקה מטמטמת ת'מוח... שימו לב לעבודת הגיטרה המעולה פה! warlocks- מזכיר את קודמו, אבל יותר איטי ויותר גרובי. הריפ של הבס מעולה, והפזמון באמת יפה! c'mon girl- הבס פה ממש ממש מוזר.. חטיבת הקצב מסחררת והשיר די ממסטל, אבל הפזמון, עם כל הקולות ליווי, יחזיר אתכם היטב לעיניינים! wet send- השיר הטוב ביותר באלבום. מתחיל רגוע עם הגיטרה והשירה הרגועה, אבל חכו רק לסולו היפהפיה בסוף... מהשירים שעושים צמצמורת בכל פעם ששומעים אותם. hey- סיום יפה לחצי אלבום. רגוע ונחמד, וג'ון נותן סולואים שנשמעים כאילו הם יצאו מהבר הבלוזי ביותר של ניו-אורלינס ב-3 בבוקר... וקולות הליווי... סוכריה שנמסה בפה. עונג. האלבום הראשון באמת נותן מקום לוירטואזיות של הלהקה ומספק כמה מהקטעים הטובים של השנים האחרונות [דני קליפורניה, ווט דרים, סנואו, צ'ארלי...] ובנוי כאלבום יחיד לכל דבר. אחרי הסיום היפה של wet send+hey אתם לא תרגישו שום צורך לשמוע עוד משהו, אלא רק להתחיל מההתחלה.. אבל פה צריך להחליף דיסק במערכת, שאז מתחיל הדיסק השני- ששונה מאוד מהראשון ונשמע כמו אלבום שיצא כמה שנים אחרי הראשון, אבל בעצם ממשיך אותו בצורה יפה מאוד. אבל על הדיסק השני אכתוב במוצ"ש, עכשיו הזמן לחוץ וצריך עוד לעשות כמה דברים חוץ מלבלבל ת'שכל על מוזיקה... אבל תשמעו, זה שווה
יום שישי. משעמם. מה עושים? אפשר לאכול גלידה במרפסת- אבל החום לא מאפשר זאת. אפשר לקפוץ לבריכה- אבל למי יש כוח? אפשר לשמוע ג'ון קולטריין- ואז נרדמים. מה עושים? שומעים רד הוט צ'ילי פפרס!! הלהקה הכי גרובית בעולם כולו.... אז אחרי ארבע שנים [מקווה שספרתי נכון], מוציאים החבורה [אנטוני קידיס- שירה, ג'ון פרושיאנטה- גיטרות, פלי- בס, צ'אד סמית- תופים מהדהדים...] את אחד האלבומים שלה לפי דעתי, ומה שמיוחד בו- הוא כפול. שנים אלבומים [מארס ויופיטר, לפי העטיפה], שבשניהם 28 שירים, כל אחד מהם פצצה שבו החבורה מוכיחה איזה אנרגיות/איזה עדינות/איזה איזון בין שניהם. לכל להקה יש אלבום שבו הוא פורשת את כל הכישרון שלה ומוכיחה כמה היא מוכשרת, בסטאדיום ארקדיום מוכיחים החבר'ה מספר דברים- 1. חטיבת קצב הטובה ביותר. 2. אנטוני הוא זמר מרשים ביותר. 3. פרושיאנטה הוא אחד מזמרי הליווי הטובים ביותר. 4. רוק אנד רול, בייבי!!! dani california- השיר הראשון באלבום והמוכר ביותר, שרק הוא לבדו שווה את המחיר. התופים של סמית' פותחים את האלבום בקול תרועה רמה, ואז מצטרפים פלי וג'ון על הגיטרות ונותנים קצב גרובי ביותר, אנטוני שר את המילים בקצב מגניב עד שהכול מתפוצץ בפזמון [והפזמון הוא הברקה בפני עצמה]. וכמובן, סולו גיטרה מעולה בסוף של ג'ון, שבו גם פלי מוכיח שהוא אחד הבסיסטים הגדולים בהיסטוריה. snow- בוא נירגע, נשב, ונתן למוזיקה לזרום. שירה מרגיעה ויפה של אנטוני... והפזמון, בוא נשיר יחדיו- "אהההו.." (אחלה שירה של פרושיאנטה...] וצל"ש על הקלידים! charli- עכשיו מרגישים כבר טיפה יותר בעיניינים ופחות בגלגל"צ. פתיחה גרובית של כל הכלים שמוכיחים את הוירטואזיות שלהם, והפזמון היפהפיה, שאנטוני שר שורה, וכולם עונים לו. סה"כ שיר מגניב כזה, לארוקדים איתו אבל גם לא תשבו ותירגעו.. בטח לא בסיום המטורף, שבו ג'ון נותן ריף מטורף וכל הלהקה משתגעת
stadium arcadium- שיר הנושא של האלבום, והוא די יוצא דופן בתוך כל האנרגיה והגרוב מסביב. שיר שמשרה אווירה של מערב פרוע, נפתח עם הגיטרה של ג'ון ושירה באמת יפה. משהו יוצא דופן, ממחיש את הרבגוניות של הלהקה. ושימו לב לכל האפקטים מסביב! hump de bump- אמרתם אנרגיה? אמרתם גרוב? אמרתם וירטואזיות? בלי ספק- השיר הכי ממריץ בכל האלבום! ושימו לב לבס של פלי בפזמון- משהו מדהים! [אגב, שמעתם את החצוצרה?] she's only 18- שיר שמספר את הדרך להיות כוכב רוק, ומוזכרים בו הרולינג סטונס וברוס ספריגסטין. ההתפוצצות יפה מאוד בפזמון, וג'ון שולף פה את גיטרת הוואה-וואה שלו, ומשחק אותה הנדריקס לא רע בכלל slow cheetah- בוא נירגע, גיטרות אקוסטיות יפהפיות, שיר הרבה יותר רגוע מכל האלבום. הרוב פה אקוסטי [נדמה לי שאפילו הבס], וסתם שיר יפה שנותן רגע לנשום torture me- להירגע? פחחחחחחחחחחחחחח... השיר הזה יבריח את כל ההורים מהבית ואת כל השכנים מהביניין... הבס אכזרי, הגיטרות מנסרות, והתופים דופקים בראש!! "איטס וואט איי נוווווווווווווווווווווווווווו.........." וכלי הנשיפה בדיוק במקום!! strip my mind- אחד השירים היפים ביותר באלבום. שיר איטי ועצוב, עם אחלה סולואי גיטרה ולחן יפהפיה.. פשוט תשמעו! Especially in Michigan- שיר שנשמע כאילו הוא נחת מהחלל החיצון [הוא לא היחיד שנשמע ככה באלבום, חכו לדיסק השני]. לחן יפה מאוד, והשירה של הלהקה מטמטמת ת'מוח... שימו לב לעבודת הגיטרה המעולה פה! warlocks- מזכיר את קודמו, אבל יותר איטי ויותר גרובי. הריפ של הבס מעולה, והפזמון באמת יפה! c'mon girl- הבס פה ממש ממש מוזר.. חטיבת הקצב מסחררת והשיר די ממסטל, אבל הפזמון, עם כל הקולות ליווי, יחזיר אתכם היטב לעיניינים! wet send- השיר הטוב ביותר באלבום. מתחיל רגוע עם הגיטרה והשירה הרגועה, אבל חכו רק לסולו היפהפיה בסוף... מהשירים שעושים צמצמורת בכל פעם ששומעים אותם. hey- סיום יפה לחצי אלבום. רגוע ונחמד, וג'ון נותן סולואים שנשמעים כאילו הם יצאו מהבר הבלוזי ביותר של ניו-אורלינס ב-3 בבוקר... וקולות הליווי... סוכריה שנמסה בפה. עונג. האלבום הראשון באמת נותן מקום לוירטואזיות של הלהקה ומספק כמה מהקטעים הטובים של השנים האחרונות [דני קליפורניה, ווט דרים, סנואו, צ'ארלי...] ובנוי כאלבום יחיד לכל דבר. אחרי הסיום היפה של wet send+hey אתם לא תרגישו שום צורך לשמוע עוד משהו, אלא רק להתחיל מההתחלה.. אבל פה צריך להחליף דיסק במערכת, שאז מתחיל הדיסק השני- ששונה מאוד מהראשון ונשמע כמו אלבום שיצא כמה שנים אחרי הראשון, אבל בעצם ממשיך אותו בצורה יפה מאוד. אבל על הדיסק השני אכתוב במוצ"ש, עכשיו הזמן לחוץ וצריך עוד לעשות כמה דברים חוץ מלבלבל ת'שכל על מוזיקה... אבל תשמעו, זה שווה 