סופשבוע לא רגוע...

דוני אם

New member
סופשבוע לא רגוע...

אמהות חד הוריות... מנסיונכן, איך עושים את זה ??? ואני לא מדברת עוד על הקשיים הרגשיים. כרגע הקשיים הטכניים שוברים אותי. קשה לי, אני לא מתביישת להודות, למלא תפקידים של שני אנשים בניהול בית ומשפחה, קשה לי עם ההתארגנות בבקרים, להוציא 3 ילדים קטנים מהבית בזמן, ועוד עם חיוך על הפנים ולא לאחר בעצמי לעבודה. ולאסוף את כולם בצהרים.. וקניות..וחשבונות...ועבודה (בשביל לשלם את החשבונות) והידיעה הזו- שזהו כל האחריות היא עלי... (אין אפילו ממי לבקש להביא שקית חלב בערב, כשמגלים שהוא נגמר. אלא רק לחשוב למה לא דאגת לזה קודם..) אני נשחקת... הרבה יותר מהר משציפיתי. (או שזה סתם הסוללה שנגמרה לי בסוף השבוע המטורף הזה.) עצות, טיפים, תובנות או כל דבר שמחזק יתקבלו בברכה...
 

נריה222

New member
לא קל

אין פטנטים.. כל אחד לוקח את הכוחות מעצמו... וזה בסדר להרגיש חלשה.. לכולנו יש רגעי שבירה. שבת שלום
 

אבישגי25

New member
כולנו איתך מאמי..

ואם יש משהו שיכול לעזור,זה פשוט להיות האמאמא של המסודרות,כי אין מי שיאסוף ויסדר ויתקן וישתתף איתנו.. אז זה אומר להכין בגדים וכריכים בערב, להשכיב לישון מוקדם וגם בעצמנו ללכת לישון מוקדם, לעבוד עם רשימות ויומן-קניות,סידורים,מטלות.. מה אני אגיד לך,אם הייתי מקשיבה לעצמי היה לי הרבה יותר קל אבל אני מאמינה שזאת הדרך
 

לי0712

New member
עם זמן השיגרה קלה יותר

לאט לאט לומדים שהילדים יכולים לעזור, ללמד אותם עצמאות, ישנם דברים שהם יכולים לעשות בעצמם, ניתן להכין חלק מהדברים ערב קודם וזה חוסך זמן, קחי אויר ותחלקי את הזמן נכון קודם בלי לחץ שחובה להספיק הכל כי אז מרוב לחץ הכל יוצא הפוך, תעשי לך סדר יום של קניות, את הניקיון תחלקי למשך השבוע, ואם נתקעת בלי חלב תתקשרי אקפיץ לך
בכיף יש משהו חיובי בלעשות לבד נכון זה יותר קשה אבל.....את חופשיה לנהל את עצמך ואת משפחתך לפי ראות עינייך בלי לחץ בשימחה ובעיקר בסלחנות, לא הכל חייב להיות מושלם.....תזכרי שהזמן אכן מרפא ואת תביני שזה כיף לפחות לי זה כיף כי אין את הלחץ של הבעל שהכל יהיה מושלם וקשה ונוקשה עכשיו אפשר ברכות בשימחה בשלווה לפי הזמן שלי. אם את קרובה אלי אשמח לעזור ....קניות, ילדים וכו' קל יותר כשחולקים עם חברות את הקושי בעיקר כשהקושי דומה ומוכר
 

דוני אם

New member
תודה../images/Emo13.gif

התחיל שבוע חדש... אז הכל נראה נסבל יותר. אין כמו שבת... מחזירה אותי למצב מאוזן יותר. לי, קשה לי להרגיל 3 ילדים קטנים לעצמאות. העזרה הכי גדולה שאני מבקשת מהגדולה- בת חמש שהיא לא תבלגן ותשים את הנעליים, התיקים, המטריות, הבובות..וכו' במקום
העזרה הכי גדולה שאני מבקשת מבן השנה זה שהוא ישן טוב בלילה.. בשבילו ובשבילי. ומבן השלוש- שידבר במקום לבכות...
ואני טיפוס כ"כ מסודר תמיד שעכשיו זה כבר מתחיל להיות אובססיבי. הרשימות רודפות אותי בלילה...
יום אחד אני בטוחה שאחלום על רשימה ענקית שרודפת אחרי בחושך. פסיכולוג טוב ידע מה לעשות עם זה ... כיף בלעשות דברים לבד.נכון. אני נהנית מתחושת העצמאות. (רק כשאין חלב לקפה, שום דבר לא שווה
 
אהלן!

"אמהות חד הוריות" היי...גם אני כזאת?!!!! שתדעי! שהפחד המרכזי שהיה לי קצת לפני שניפרדנו היה רובו על הדברים הפיזיים!!! בעלי (כשהיה כזה..) היה עקרת הבית. הוא היה מבשל/מכבס/מוציא/מחזיר את הבנות.......חוץ מלגהץ ולנקות עשה הכל!! וכל פעם כשהעלנו את נושא הפרידה היה אומר לי לא תסתדרי. לא תסתדרי .לא תסתדרי רגע בלעדיי. (שוב טכנית,פיזית לא מדברת על ריגשית...) והאמנתי לו ....כ"כ האמנתי לו.....שכשניפרדנו והצלחתי להכין לבנות ת'אוכל, להלביש, להתארגן בעצמי ולצאת שהבית מאורגן וכולנו ב7:45 בחוץ! אמרתי לעצמי ...לא יום לא יומיים.......חודשים....."זה חד פעמי". מחר אני לא אצליח לא אסתדר..... אז נכון היו ימים.שבאמת קמתי קצת מאוחר. והיה קצת עצבים/לחץ בבקר ....ואני מאמינה שיש את זה גם בבתים "נורמטיביים" ....אבל שתדעי ...שמתרגלים! את ממש בהתחלה עדיין. ועם כל הבלאגן שיש לך מסביב זה בטח מוסיף .. תצטרכי כנראה למצוא את הטיפים שעוזרים/מרגיעים אותך בעצמך....אני מצאתי...מחפשת עדיין...מוצאת...ומחפשת שוב.
 
למעלה