רק האהבה תנצח1
New member
סופר וומן
הודעה זו נכתבת בעקבות צפייה בתוכנית : "אמא מחליפה" ששודרה היום בערוץ 2. המשתתפים היו אלי לוזון ואשתו (סיגל) ועוד זוג קיבוצניקים. לטובת מי שלא מכיר את רעיון התוכנית: אחד מבני הזוג של של כל משפחה עובר לבית של המשפחה השניה למשך שבוע. חצי שבוע הכל מתנהל לפי החוקים שהיו נהוגים בבית עד כה, ובמחצית השניה של השבוע ה"דייר החדש" מוזמן להוסיף/לשנות חוקים משלו לפי השקפת עולמו. בתוכנית הספציפית עם הזמר אלי לוזון, הראו את תפקידה של אישתו בבית: היא דואגת לניהול שוטף של הבית, הכל כולל הכל, "עקרת בית למופת", וחוץ מיזה היא גם המנהלת האישית והמקצועית של בעלה, הידוע בציבור. היא מסיעה אותו, מחזירה, קובעת לו"ז יומי ובעצם כל מה שקורה לה זה בעצם מה שקורה לו. אין סיגל ודעותיה העצמאיות, אהבותיה האישיות, תחביבה וחולשותיה (אסור לה-היא סופר-סופר וומן). התוכנית הזו קוממה אותי! סיגל, אשתו של אלי, בחלקים מסויימים היתה נראית לי ממש כמו משרתת. לא היתה הצעה לעזרה מצידו של אלי אפילו לא בדבר פעוט מכל, גם לא היתה בקשה מצידה, כך שהסיטואציה היתה נראית ממש כבעל בית שמשלם לעוזרת הבית שממלאת אחר המטלות שהוטלו עליה במסגרת עבודה. כשהאמא המחליפה נכנסה לתמונה ואחרי שעבר עליה חצי שבוע כעוזרת בית מחליפה, הגיעה זכותה להחליף את החוקים והיא קבעה שאלי יעיר את הבנות בבוקר, יארגן אותן וייקח אותן לבית הספר ובחזרה, ידאג לנקיונות ועוד ועוד. המטרה היתה מבחינתה שהוא ירגיש למשך ימים ספורים עם מה אשתו האהובה והיעילה כ"כ מתמודדת בשגרה היומיומית. אלא שאלי מהר מאוד "שבר את הכלים", אמר שהוא עייף אחרי יום באולפן, אך בזאת גם קבע שהוא לא מעוניין להתעסק במטלות בית בתור ה"גבר" בבית, לא חושב ומרגיש שזו הטריטוריה שלו ומה שמגיע לו, ושוכח גם שבשעה שהוא חוזר מותש מיום עבודה עם אשתו סיגל בד"כ, שחוזרת יחד איתו, מותשת לא פחות, הוא נכנס למקלחת ואח"כ למיטה בזמן שהיא מתחילה משמרת שניה. הנושא הזה תפס אותי בכל מיני מקרים. ולא, לא בגלל שאני עומדת להתחתן או בונה על זה בשנים הקרובות. (אני בת 21) אלא כי זה פשוט מטריד. מטריד שהפרסומות בטלוויזיה לחומרי ניקיון מפורסמות על ידי נשים וזה נראה על המסך כדבר שמובן מאליו. מטריד שאני נאלצת לשמוע את המושג "בחורה טובה" בהקשר של "בית" מהרבה בני גילי (בני 21), אנשים צעירים שבכל זאת חיים בעולם נאור ומתקדם יותר מהוריהם. מפריע לי שהם לא רואים שום פסול בתפיסה הזו, שהיא טבעית להם, שהיא אפילו לא מעוררת מחשבה מרב שהיא אוטומטית. לפעמים יוצא לי לחשוב למה תופעות של אי שיוויון קיימות בכלל? מאין זה נובע? למה שגבר יחשוב שמותר לו יותר-מותר לו ללמוד, מותר לו לפתח קריירה, מותר לו לא להימצא בבית ולעזור עקב עבודתו, מותר לו ומותר ומותר והאישה לא יכולה להרשות לעצמה כי היא צריכה להיות עם הילדים וכו'. אז למה לא הוא? או למה לא להתחלק בנטל באופן שווה? קשה לי להבין אהבה שמתבססת על יחסים כמו אלי ואישתו. אני לא מצליחה להבין איך זה שאוהבים מישהו כ"כ ובכל זאת לא אכפת שהוא מבטל את האני שלו בשבילך, שהוא משרת אותך ושהכל סובב סביבך. אני לא אוהבת לבשל למשל. אין לי בעיה עם שאר מטלות הבית, אך אין לי סבלנות לבישול. הידעתם שזה דבר ש"אסור" להגיד, שזה נחשב לחסרון (כשבחורה אומרת אותו כמובן), שלפי תפיסות מסויימות בחורה כזו היא לא נשית, לא טיפוס חם, לא מפנקת, לא דואגת ועוד... אני אומרת שאני לא אוהבת לבשל. החלטתי להגיד את זה. זה לא חסרון-זה היה מהווה חסרון אם זה היה נכון ל-2 המינים. אני חושבת שאם זו אני, (ולא רק אחת שלא אוהבת לבשל בפרט, אלא אחת שמחזיקה בדיעה שיוויונית) אז אלו שלא יאהבו את הדיעות האילו, וכתוצאה מכך לא יווצר חיבור או קשר מסויים, אז מה טוב. כך אני מסננת את האנשים שמתאימים לי בחיי, כך אני משאירה אנשים נאורים(ולא בפן השלילי המתבקש כל פעם שהמילה הזו נאמרת) בסביבתי. וזה לגמרי מבחירה. ודבר אחרון, יש סטיגמות שליליות רבות על פמניסטיות, אז רק רציתי לציין שאני לא חושבת שאני עונה על אף אחת מהן. אולי עכשיו שווה לקרוא מהתחלה?!
הודעה זו נכתבת בעקבות צפייה בתוכנית : "אמא מחליפה" ששודרה היום בערוץ 2. המשתתפים היו אלי לוזון ואשתו (סיגל) ועוד זוג קיבוצניקים. לטובת מי שלא מכיר את רעיון התוכנית: אחד מבני הזוג של של כל משפחה עובר לבית של המשפחה השניה למשך שבוע. חצי שבוע הכל מתנהל לפי החוקים שהיו נהוגים בבית עד כה, ובמחצית השניה של השבוע ה"דייר החדש" מוזמן להוסיף/לשנות חוקים משלו לפי השקפת עולמו. בתוכנית הספציפית עם הזמר אלי לוזון, הראו את תפקידה של אישתו בבית: היא דואגת לניהול שוטף של הבית, הכל כולל הכל, "עקרת בית למופת", וחוץ מיזה היא גם המנהלת האישית והמקצועית של בעלה, הידוע בציבור. היא מסיעה אותו, מחזירה, קובעת לו"ז יומי ובעצם כל מה שקורה לה זה בעצם מה שקורה לו. אין סיגל ודעותיה העצמאיות, אהבותיה האישיות, תחביבה וחולשותיה (אסור לה-היא סופר-סופר וומן). התוכנית הזו קוממה אותי! סיגל, אשתו של אלי, בחלקים מסויימים היתה נראית לי ממש כמו משרתת. לא היתה הצעה לעזרה מצידו של אלי אפילו לא בדבר פעוט מכל, גם לא היתה בקשה מצידה, כך שהסיטואציה היתה נראית ממש כבעל בית שמשלם לעוזרת הבית שממלאת אחר המטלות שהוטלו עליה במסגרת עבודה. כשהאמא המחליפה נכנסה לתמונה ואחרי שעבר עליה חצי שבוע כעוזרת בית מחליפה, הגיעה זכותה להחליף את החוקים והיא קבעה שאלי יעיר את הבנות בבוקר, יארגן אותן וייקח אותן לבית הספר ובחזרה, ידאג לנקיונות ועוד ועוד. המטרה היתה מבחינתה שהוא ירגיש למשך ימים ספורים עם מה אשתו האהובה והיעילה כ"כ מתמודדת בשגרה היומיומית. אלא שאלי מהר מאוד "שבר את הכלים", אמר שהוא עייף אחרי יום באולפן, אך בזאת גם קבע שהוא לא מעוניין להתעסק במטלות בית בתור ה"גבר" בבית, לא חושב ומרגיש שזו הטריטוריה שלו ומה שמגיע לו, ושוכח גם שבשעה שהוא חוזר מותש מיום עבודה עם אשתו סיגל בד"כ, שחוזרת יחד איתו, מותשת לא פחות, הוא נכנס למקלחת ואח"כ למיטה בזמן שהיא מתחילה משמרת שניה. הנושא הזה תפס אותי בכל מיני מקרים. ולא, לא בגלל שאני עומדת להתחתן או בונה על זה בשנים הקרובות. (אני בת 21) אלא כי זה פשוט מטריד. מטריד שהפרסומות בטלוויזיה לחומרי ניקיון מפורסמות על ידי נשים וזה נראה על המסך כדבר שמובן מאליו. מטריד שאני נאלצת לשמוע את המושג "בחורה טובה" בהקשר של "בית" מהרבה בני גילי (בני 21), אנשים צעירים שבכל זאת חיים בעולם נאור ומתקדם יותר מהוריהם. מפריע לי שהם לא רואים שום פסול בתפיסה הזו, שהיא טבעית להם, שהיא אפילו לא מעוררת מחשבה מרב שהיא אוטומטית. לפעמים יוצא לי לחשוב למה תופעות של אי שיוויון קיימות בכלל? מאין זה נובע? למה שגבר יחשוב שמותר לו יותר-מותר לו ללמוד, מותר לו לפתח קריירה, מותר לו לא להימצא בבית ולעזור עקב עבודתו, מותר לו ומותר ומותר והאישה לא יכולה להרשות לעצמה כי היא צריכה להיות עם הילדים וכו'. אז למה לא הוא? או למה לא להתחלק בנטל באופן שווה? קשה לי להבין אהבה שמתבססת על יחסים כמו אלי ואישתו. אני לא מצליחה להבין איך זה שאוהבים מישהו כ"כ ובכל זאת לא אכפת שהוא מבטל את האני שלו בשבילך, שהוא משרת אותך ושהכל סובב סביבך. אני לא אוהבת לבשל למשל. אין לי בעיה עם שאר מטלות הבית, אך אין לי סבלנות לבישול. הידעתם שזה דבר ש"אסור" להגיד, שזה נחשב לחסרון (כשבחורה אומרת אותו כמובן), שלפי תפיסות מסויימות בחורה כזו היא לא נשית, לא טיפוס חם, לא מפנקת, לא דואגת ועוד... אני אומרת שאני לא אוהבת לבשל. החלטתי להגיד את זה. זה לא חסרון-זה היה מהווה חסרון אם זה היה נכון ל-2 המינים. אני חושבת שאם זו אני, (ולא רק אחת שלא אוהבת לבשל בפרט, אלא אחת שמחזיקה בדיעה שיוויונית) אז אלו שלא יאהבו את הדיעות האילו, וכתוצאה מכך לא יווצר חיבור או קשר מסויים, אז מה טוב. כך אני מסננת את האנשים שמתאימים לי בחיי, כך אני משאירה אנשים נאורים(ולא בפן השלילי המתבקש כל פעם שהמילה הזו נאמרת) בסביבתי. וזה לגמרי מבחירה. ודבר אחרון, יש סטיגמות שליליות רבות על פמניסטיות, אז רק רציתי לציין שאני לא חושבת שאני עונה על אף אחת מהן. אולי עכשיו שווה לקרוא מהתחלה?!