שוב אני חייב להוריד את זה מהלב:
אתם יודעים, לא מזמן ראיתי קלטת קרבות של ברונו סמרטינו.כן כן,ההוא שהיה אלוף כל כך הרבה שנים ברציפות. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו. לפני זה רק קראתי עליו מאמרים ותגובות בפורומים וקבוצות דיון (בעיקר של אוהדים וותיקים ב-YAHOO), כולם תארו כמה הוא חזק,פיסית,חזק. "המתאבק החזק ביותר" ,"עוצמה מתפרצת" , "כוח עילאי" וכו'... ומה ראיתי בקרבות? פעולות כח? נאדה! בקלטת מלאה קרבות של האיש בעל ה-"כוח העילאי" הזה ראיתי רק אגרופים ובעיטות (היריבים מכרו את זה כאילו דורסת אותם רכבת), פעם בקרב היה בק בודי דרופ או בודיסלם.זהו?! זה המתאבק החזק ביותר?! ומה,כל כותבי התורים שמשבחים אותו והיו סמארקים עוד לפני שנולדתי לא יודעים כלום? לא.הם יודעים. חלקם הרבה יותר ממני. אבל הייפ הילדות כנראה עשה את שלו, הם גדלו וחונכו על כוחו העצום של סמרטינו, והמתאבקים שמולו מכרו זאת היטב.ולא לדבר על השדרנים. מה הקשר לברט הארט? אף אחד לא ישכנע אותי שברט הארט היה מתאבק טכני מעולה.בנואה כן,אנגל כן, סטימבואט, דינימיט קיד,האחים בריסקו- כן.ברט לאץ. ברט היה בסדר גמור, לא יותר מזה. שוב,המון הייפ, מכירה מוצלחת של יריבים, קריינות שמתארת שוב ושוב כל מהלך של ברט כפסגת האיכויות עשו את שלהם. וברט הארט הפך לגיבור ילדות של רבים מאיתנו. סוג של אוםפטימוס פריים. להגיד עליו שהוא לא כזה טוב או אפילו להעלות את זה על הדעת גובל בעיוורון בעיני הרבה אוהדים.(כמו להגיד על פריים שהוא לא היה כזה מפקד טוב,למרות שמעולם לא הצליח לנצח את השקרניקים באופן מוחלט, ותמיד רק הגיב לפעולות שלהם
) עדיין אני טוען: ההיטמן לא היה כזה עילוי. טוב מאוד, לא יותר מזה. מייקלס? אולי חרא בן-אדם. אבל היה ונשאר רב אומן בתוך הזירה ועל המקרופון.הוא הבחירה שלי.