סופו של חלום...

[-yaf-]

סופו של חלום...

אז אחרי חלום מדהים שהתחיל בשנה של הכרות, המשיך בעשרה ימים מדהימים ואחר כך בחודשים של דמעות... לקחתי את עצמי בידיים והכרתי מישהו אחר. אני מודה שהיה קשה להפסיק להשוות כל אחד לפרינס צ´רמינג, אבל לומדים לאט לאט לקבל שזה נגמר. גל, אני לא סיפור הצלחה של זוג מעורב אבל אני נשבעת לך שבלילה בלילה לפעמים אני ממשיכ לחלום שיום אחד עוד נפגש, והוא יראה אותי ויגיד לי שכל הזמן הזה... טוב, שוב נסחפתי אנחנו ידידים טובים עכשיו ונשארנו בקשר, פשוט הספיק לנו להפגע. בעיקר לי. וכמו שאמרתי אני בודקת את הפורום המון, אבל בשקט מהצד... כי זה לא נחמד להיות דוגמה לזה שלא תמיד הכל ורוד והכל מצליח חג שקט לכולנו. -yaf-

 

[hopeGR]

יש לי מה להגיד לך על זה

אני נשואה כבר כמעט 3 שנים. זו פעם הראשונה בחיים שהתהבתי ואז זרמתי עם זה עד הסוף. עכשיו, אם היו שואלים אותי - לא היתי מתחתנת, היתי נשארת ידידים בכייף אבל לא יותר מזה. אנחנו כולכך שונים! הוא לא מבין אותי בכלל ואני, בהיותי בן-אדם גמיש יותר, משתדלת להמנע מויכוחים ומריבות. אבל, אני לא מאושרת כלל ואני לא חיה את החיים כמו שהיתי רוצה. אז, אם כבר עכשיו את יודעת שאתם לא מסתדרים ביחד, אז תחשבי מה היה קורה אם היתם מתחתנים, מביאים ילדים ואז הית מגלה שהחיים שלך בלתי נסבלים! מקווה בשבילך שתמצאי מישהו שמתאים לך - העיקר לא לאבד תיקווה.

 

[חגית אמא של אלה]

לא יכולתי שלא להתערב

למרות שנשבעתי שלעולם לא אספר את הסיפור שלי בפורום כזה... לאור שתי ההודעות האלה הייתי חייבת. אני בת 28, חד הורית לילדה מקסימה ששינתה את חיי לחלוטין. אביה קנדי, לא יהודי ולא ישראלי. היכרנו בחו"ל וזה היה סיפור רומיאו-יוליה מוחלט, אחרי שבוע הייתי מוכנה להתחתן איתו, הקפאתי את כל החיים שלי למענו ונסעתי אחריו לקנדה בה לא היה לי מעולם כלום והייתי זרה לגמרי. אחרי שלוש שנים חזרתי לארץ, בחודש שביעי ולבד. קשה להסביר בכמה שורות מה בדיוק היה לא בסדר, ואני גם לא מנסה לשכנע אף אחד. אני היום יודעת בוודאות שהבועה הזאת מתפוצצת בפרצוף ברוב המקרים, הבדלי המנטליות והפערים כל כך גדולים שבאיזשהוא שלב את מבינה שזה לא שווה את זה. ואני הבנאדם הכי ספונטני וליברלי בעולם. במיוחד זה לא עובד כשנוסעים אחרי הנסיך למדינה זרה. במקרה שלנו, שם הצרות התחילו: הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הרעיון שעזבתי כל מה שהיה לי ונסעתי אחריו כדי להיות לא חוקית וחסרת זכויות, רחוקה ממשפחתי וחבריי, ובדיעבד אני פיתחתי אליו איזו איבה כי הוא גרם לי לעזוב הכל. וכשיש ילדים, אין לכם מושג איזו צרה צרורה זאת. אם יהיו שאלות אשמח לענות ולהתייחס ספיציפית, החשיפה הזאת קצת מלחיצה אותי ומביכה. שיהיה לכולם לילה טוב ובטוח באשר הם.

 

[cielo]

אז ככה ...

כל מקרה הוא מקרה מיוחד ולא יכולים לעשות הכללות ממקרה אחד לשני. כאב לי לשמוע על סיפורך, לפחות קיבלת נסיכה מכל הסיפור הזה

אני מקווה שזה לא יישמע כאילו אני אני קופצת להגנת הזוגות המעורבים, אבל ... לא חסרים סיפורים על הורים חד הוריים, על גירושין או בעיות בחיי הנישואין גם אצל זוגות לא מעורבים. כככל, מערכות יחסים זה משהו מורכב, או שזה מצליח או שלא. קל לומר שזה לא הצליח משום שאנחנו זוג מעורב, ויש הבדלי מנטליות, תרבות וכו ... אין ספק שזה יכול להביא בעיות למערכת יחסים, אבל אפשר גם על זה להתגבר. אם זוג מתאים - הוא ישרוד, ואם לא - אז הוא יתפרק ... אני רואה חברות שלי, שנמצאות במערכות יחסים "רגילות", ואני ממש לא מקנאת להן ... אני אפילו רואה את ההורים שלי - ואני ממש לא מקנאה בהם. כל מקרה הוא ספיציפי, ואני כן מאמינה שאהבה יכולה לנצח, צריך שיתוף פעולה ומוכנות להקריב משני הצדדים, ועוד פעם ... זה נכון לגבי כל מערכת, לא רק לגבי מערכת יחסים מעורבת. צריך להתייחס למערכת יחסים מעורבת כאל מערכת יחסים רגילה בין שני אנשים, אין צורך להדביק תוויות. שיהיה לנו חג שמח, שאת וביתך תדעו רק אושר, נשיקה, שלי

 

[bcnbcn]

כל הכבוד על הניסוח ../images/Emo24.gif

שלי, אני כ"כ מסכימה עם מה שכתבת ולא ניתן לנסח זאת טוב יותר. כל הכבוד.

 

[cielo]

UN BEISTO

אחותי, טוב לי לשמוע שאת חושבת כמוני, שלחת לך היום מגילה במייל, אני מקווה שהספרדית שלי ברורה, אתקשר אליכם היום בערב, נשיקות, שלי

 

[זנזיבר]

תגובה לYAF, תקווה וחגית

סיפורכן נגע לליבי. אם תדפדפו אחורה, תקראו את הסיפור שלי. בקיצור: היה לי חבר קנדי, לא יהודי ולא ישראלי במשך שנתיים. הוא גר איתי כאן והיו לנו המון בעיות. אהבתי אותו עד כלות ורציתי להתחתן. לו היו ספיקות: בגלל מי שאני, בגלל מי שהוא, ובגלל כל החבילה. אחרי שנה וחצי של מגורים בישראל הוא כבר רצה לעוף מפה כי היה לו קשה לחיות כאן. אני הייתי מוכנה לעזוב הכל ולעבור איתו כי אהבתי אותו ורציתי לקשור את חיי עם חייו. ידעתי שלא נישאר בישראל לנצח ותמיד תהיה נקודה שנעבור. בקיצור, אחרי שהכל היה כבר ארוז ומוכן לשליחה, החבילה התפוצצה. הוא חי כרגע בלונדון ואני נשארתי בארץ. כמה שאהבנו, הזוגיות הייתה קשה, עם הרבה פערי מנטליות:אופי, התנהגות וכדומה. בנוסף ישראל היא גם ארץ מאוד עויינת ללא יהודים, דבר שהקשה על האקס. הפרידה הייתה קשה לי עד מאוד. לילות לא ישנתי כי הוא היה אהבה גדולה. אבל אני לא מצטערת. כנראה דברים קורים כי הם צריכים לקרות. אני עדיין מתגעגעת אליו, מנתחת מה קרה. הייתי מספר פעמים בקנדה ומשפחתו תמיד הייתה חמה ואוהבת.יש לי זכרונות טובים ממנו וממשפחתו. אבל אם היו לנו ילדים משותפים המצב היה הרבה יותר קשה. קשר מסוג זה אמור להיות קשר חזק כדי להתמודד עם הרבה בעיות. המציאות ניצחה את האהבה. לא הסתדרנו. אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם. ביי, זנזיבר

 

[GalGula]

יש לי מה להגיד לכולכן ../images/Emo13.gif

קודם כל, yaf, איזה כיף לי לראות שאת עדין כאן

. אני מאד מאד מצטערת על כך שנפרדתם. אבל כנראה שזה הדבר הנכון עבורכם, אם הקשר הזה גרם לשניכם להפגע. אני בטוחה שבסופו של דבר תמצאי (או שכבר מצאת) את האדם שהכי מתאים לך. אין ספק שקשה בהתחלה, אבל אם החלטת שזה לא זה - לדעתי לא ממש מומלץ שתמשיכי לקוות שעוד תיפגשו (לא בגלל הזוגיות המעורבת אלא כי ככה אני מאמינה שצריך לנהוג לאחר פרידות). זה מאד יקשה עליך לאהוב אחרים, הוא יהפוך ל"אקס המיתולוגי" - ובגלל המרחק והנסיבות זה אפילו יותר מיתולוגי ממיתולוגי... אגב, חשוב לי שתדעי, ושכולם ידעו, שכל מי שמעוניין לספר על חוויותיו - מוזמן. גם אלה שבסופו של דבר אינם שותפים לסיפור הצלחה של זוג מעורב. חשוב לשמוע גם על הכשלונות, הקשיים, החששות, ההתלבטויות. וללמוד מזה. אז אני באמת רוצה שאנשים לא יחששו לשתף גם ברע לצד הטוב. זה כמובן מכוון גם אליכן, hopeGR וחגית. אגב, hopeGR, היכן אתם מתגוררים? האם אתם בארץ או בחו"ל? ואיך התחושות הקשות שלך משפיעות על מערכת היחסים ביניכם? וחגית - את תיארת מצב שלדעתי בהחלט בעייתי - אני יודעת שאני אישית לא הייתי מוכנה לשהות באופן לא חוקי במדינה אחרת, ולא הייתי מוכנה לוותר לחלוטין על עצמי. חשוב שהפשרות יגיעו משני הצדדים, חשוב לכבד זה את זו ולהכנס לקשר מסוג כזה מתוך בגרות ובשלות, כששני בני הזוג כבר מעוצבים ויודעים עד כמה הם מסוגלים להתפשר, ולא להסחף למערבולת בה מאבדים את ה"אני". אחרת זה בהחלט מתכון לכשלון. ולדעתי - עד שלא יודעים זאת (אם כי לעולם אי-אפשר להיות בטוחים ב-100%, אבל זה נכון לכל קשר) - לא צריך להכניס גם ילדים לעסק. ברור שלא תמיד דברים קורים לפי התכנונים והתכניות שלנו, אבל בקשר שבעייתי ממילא - כדאי להקפיד לדעתי יותר. אם כי בסופו של דבר, כולנו בני-אדם וכולנו עושים טעויות... ושלי - גם אני מסכימה איתך. אגב מה איתך? ועם אהובך?

התגעגעתי, תספרי לנו.