סופו של אדם

  • פותח הנושא 5044
  • פורסם בתאריך

5044

New member
סופו של אדם

כל דבר אהוב בא אלינו מן העפר. לדאבוני, כל דבר גם חוזר והופך לעפר ביום מן הימים. המחזוריות הזאת אלימה, ברוטלית ואכזרית... יצור חי ונושם בא אל העולם וסופו מוות. דבר קוסמי, "יקומי", מפיח בו חיים, רק כדי לקחת אותם בבוא הזמן. אז מה אם הוא יכול להשאיר אחריו מורשת?! זה לא הוא!!! אז מה זה משנה..?! פרח קמל מפזר בשארית כוחותיו האחרונים אבקנים והצמח, זרעים, אבל הוא, הוא עצמו, מתייבש ומתכלה, הופך לדשן אורגני, לחלק מקומפוסט... כך גם היצורים החיים. הופכים לדשן, למאכל תולעים. כל דבר שנאהב אי פעם, סופו להיאבד. אני אאבד. כל דבר שאני אהב. "אלה החיים", ככה תמיד אומרים לי... אז החיים האלה הם מוות! אולי גם מיתה היא לא דבר טוב... אז לא רק החיים אומללים, אלא גם המוות. לא ביקשתי שהנשמה שלי תיווצר, אף אחד לא ביקש... אבל היא נוצרה, והיא סובלת. אבא, איפה אתה? בבקשה אל תיעלם לי מהראש... האזכרה שלך עברה ואני מתחילה להרגיש איך הזמן עבר, איך זה שנתיים בלעדיך...
 
5044 יקרה

שולחת לך המון
ואת לא לבד יודעת כמה כואב לך שמרי על עצמך
 

Ron W

New member
חלק מהתחושה נובע מההשלכה על עצמנו

חן הכאב שלנו גדול יותר אולי בזכות ההכרה. כל עוד ההורים בחיים אפשר להדחיק את הסוף ולהתכחש. המפגש עם המוות מעורר חרדה על חיינו שלנו האם באמת אפשר או כדאי לקום כל בוקר ולחשוב שחיינו התקצרו בעוד יום האם לחיות באשליה שזה יום חדש החיים הם עכשיו וזהו או להיות בלחץ ולעשות דו"ח ותכנון לעוד יום משארית החיים הרבה לבטים: איך חש אדם לפני מותו בשעותיו האחרונות בוודאי זה כמו מאבק אבוד או בעצם המאבק הוא כבר כאן ועכשיו או שעדיף לא לחשוב על זה? זהו חלק מהכאב, אולי פחות לאלו שמאמינים בתחיית המתים ובעולם הבא, אבל עדיין לא קל... אני מאמין שהאובדן גורם לנו להשתנות איכשהוא אולי זו הדרך להתמודד לעשות שנוי יזום כלשהוא ליצור קשרים חדשים וכמובן לא לשכוח לכתוב לדבר ולהזכיר את ההורים האהובים שימשיכו לחיות דרכנו הן בבשר והן ברוח שחר טוב ויום מוצלח לך ולכולנו
 
למעלה