Maracame וסיפור מעניין.
לפני כמה שנים, אחייני שעבר דרכי בחזרה ממקסיקו, הביא לי לבקשתי שני בקבוקי טאקילה. לא ידעתי מה לבקש ממנו, אז ביקשתי שיביא לי משהו מעניין.
הטאקילה הראשונה, לא זוכר את שמה, הגיעה בבקבוק מהמם אבל הטעם שלה לא היה משהו שתאם את הרמה של הבקבוק והטאקילה השניה היתה מארקמה רפוסדו. כשטעמתי את המארקמה הייתי בהלם מכמה שהיא שונה מטאקילות אחרות שטעמתי. איכותית בצורה בלתי רגילה וגם היה לה מאפיין טעם שהממם אותי.
נזרקתי אחורה לתקופת ילדותי ולטעם של הקידוש בבית הכנסת. בקידוש היו מגישים קוגל ירושלמי ומלפפון חמוץ. זה היה הטעם של הטאקילה.קוגל עם המלפפון פנימה בילט אין... ממש שילוב הטעם של שני המרכיבים האלה (קארמל, שמיר, פלפל שחור וסוכר) עם תוספת קלה של פירות אחרים וקינמון. אין לי אף משקה שיש לו משהו כל כך חזק וברור.
חיפשתי בכל דרך את הטאקילה הזו באמריקה וללא הצלחה.
שלשום, חזרתי מחופשה במקסיקו ולמרבה שמחתי, מצאתי את הטקילה הזו בדיוטי פרי. אבל היתה לי בעיה. מאחר וחזרתי לניו גרסי היתה כרוכה בטיסה נוספת מטקסס ובגלל שיש כניסה דרך ההגירה עכב טיסת הקישור ומעבר ביטחוני ישנו מצב שאי אפשר יהיה להעלות את הבקבוקים בתיק למטוס.
דייל המכירה הרגיע אותי ואמר שהם ישימו את הטאקילות (רציתי לרכוש את הבלאנקו ואת האיינחו ) בשקיות אטומות שמתאימות לטיסות מעבר ולא תהיה לי בעיה להעלות אותם למטוס.
קניתי בהתרגשות, וכשנחתנו בטקסס ועברנו את ההגירה, לקחנו את המזוודה הבודדת שהיתה בבטן המטוס והתלבטתי, אולי בכל זאת יותר בטוח לתקוע את הבקבוקים במזוודה הזו ולא לקחת סיכון, אבל עובדת מסויימת (לא בטחון) אמרה לי שהשקיות האטומות של הדיוטי יאפשרו את העלאת הבקבוקים ולכן שלחתי את המזוודה לבטן המטוס והכנסתי את הבקבוקים למזוודת היד.
כשהגעתי לבטחון והמזוודה עברה שיקוף, קראו לי הצידה, הוציאו את הבקבוקים ואמרו לי שלמרות שהבקבוקים בשקית האטומה, הם צריכים להעביר אותם בדיקה במכונה מיוחדת שבודקת אם הבקבוקים אוטנטיים והם באמת מכילים אלכוהול. פקידת הבטחון הסבירה, שאם הבדיקה תפסול פעמיים, אני אצטרך להשאיר את הבקבוקים במקום ולא אוכל להעלות אותם למטוס, אפילו לא בבטן המטוס ולכן היא נתנה לי את האפשרות לחזור אחורה ולעשות צ׳ק אין לבקבוקים. מאחר ואת המזוודה שלחתי כבר, זה היה כרוך בצ׳ק אין מיוחד שגם היה עולה לי הרבה כסף וגם לא מבטיח שהבקבוקים לא יגיעו שבורים...
מאחר וידעתי מה יש לי, אמרתי לה להכניס למכונה. היא הכניסה את האנייחו והמכונה נתנה אור אדום (נכשל כמובן...). בשלב זה הבודקת קראה לאחראי לפי התקנים והם הכניסו את הבקבוק בפעם השניה. גם הפעם המכונה צעקה אדום !. מנהל הביטחון הסביר לי שאני צריך להשאיר את הבקבוק שם ואני אצטרך כעת לעבור בדיקה גופנית מדוקדקת, אבל הוא עדיין נתן לי את האפשרות לא לבדוק את הבקבוק השני ולשלוח אותו בבטן המטוס (מפגר לגמרי לדעתי).
ממש ממש הצטערתי ולא בגלל הכסף, אלא בגלל שכל כך התרגשתי מהטאקילות האלה ולכן התחלתי להתווכח ברכות וקצת להתעקש וכמובן ללא הצלחה. הוא היה על הגבול לסבך אותי. בשלב מסויים הוא הסביר לי בחוסר סבלנות מובהק שהוא בעצמו כייל את המכונה הבוקר. ברגע שהוא אמר לי את זה מצאתי זיק של תקווה ושאלתי אם זו זכותי לבקש ממנו שיכייל את המכונה שוב. הוא אמר לי כן וכייל אותה. אמר לי שזה לא יעזור והכניס את הטאקילה.... הופ, הבהב ירוק ! קיבלתי פיק ברכיים של שמחה ונאנחתי לרווחה. אז הוא שאל אותי אם אני רוצה לקחת צ׳אנס ולבדוק גם את הבלאנקו או שאשלח אותה לבטן המטוס בצ׳ק אין נפרד. לקחתי את הסיכון וגם הבלאנקו עברה.
בחום רב ביותר, אני ממליץ לכל מי שמגיע למקסיקו או מי שמכיר מישהו שחוזר ממקסיקו, לקנות את הטאקילה הזו. יש לי מעל 20 טאקילות, כולן איכותיות וחלקן נחשבות סופר איכותיות ואף אחת לא קרובה למארקמה. את הרפוסדו מארקמה אני מכיר היטב והיא נפלאה. את הבלאנקו והאנייחו טעמתי בשדה ונפלתי גם מהן.
ואם אתם עושים טיסות קישור, עדיף לא לנסות לקחת בקבוקים שנקנו בדיוטי במזוודת היד. לא שווה את המתח הנפשי...