סוף סוף!

[mr oysterhead]

סוף סוף!

גם אצלי שוכבת על המדף העטיפה של KIND OF BLUE. כמובן שוכבת שם רק העטיפה כי הדיסק לא יוצא מהמערכת. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות להודות למיילס דייויס על הדבר המדהים הזה

רכישה הבאה תהיה כנראה LAZY BIRD של קולטריין, אלא אם יש למישהו הצעה לאלבום אחר שלו. או אולי בכלל כדאי קודם צ'רלי פרקר, שאין לי אפילו דיסק אחד שלו. ולמי שתוהה איך יכול להיות שרק עכשיו קניתי את KIND OF BLUE זה מהסיבה הפשוטה שיש לי אותו בתקליט וקיוויתי לתקן את הפטיפון שלי יום אחד, והבנתי שכנראה זה אף פעם לא יקרה. אלא אם מישהו פה יוכל לעזור לי ולתת לי שם של מקום שמטפל במכשירים הגדולים האלו עם המחט

 

[idish11]

קולטריין

תנסה את live at birdland גם new thing at new port החצי הראשון.מי שמופיע בחצי השני זה ארצ'י שפ-בתנאי שאתה אוהב אותו.אבל בחצי הראשון הוא מנגן אתmy favorite thing אולי הלהיט הכי גדול שלו.

 

[mickeym]

BLUE TRAIN! הלו....../images/Emo13.gif

אולי האלבום הטוב ביותר של קולטריין.

 

[shykedmi2]

MY FAVORITE THINGS מדהים!!!

אבל אני יודע איך אני הגעתי לKIND OF BLUE. ישבתי באוטובוס ושמעתי את BLUE TRAIN, ואמרתי: זה הסקסופוניסט עם הסאונד הכי טוב בעולם. אני חייב ללכת ולקנות את A LOVE SUPREME של קולטריין (לא, אני לא טועה - יש קשר ישיר לKIND OF BLUE). הגעתי לחנות דיסקים, וראיתי שA LOVE SUPREME עולה 90 שקל, ולא היה עליי באותו רגע. ואז ראיתי את KIND OF BLUE, שאני שמעתי עליו כאחד הדיסקים הכי מופתיים בג'אז. אז קניתי אותו. אז 60 ש"ח, שהיה עליי באותו הרגע, כמעט. האמת שחסרו לי כמה שקלים והגעתי להסדר עם המוכר שאני אחזיר לו את השארית ברגע שאגיע שוב. אז קניתי את הדיסק, ובגלל שלא היה לי נעים, חזרתי עוד באותו היום. ובגלל שכל כך, אבל כל כך רציתי את A LOVE SUPREME, קניתי אותו. אלו כנראה שתיים מהקניות היותר טובות שעשיתי. לצערי לא שמעתי את LAZYBIRD, אבל אני בהחלט מציע על כל התקופה שלו של 67 ואילך, התקופה של הטירוף. עם אלווין ג'ונס, ג'ימי גאריסון ומקוי טיינר, ולעיתים אריק דולפי. ההרכב הקבוע שלו. בכל אופן, עשית בשכל.

 

[דוייק]

67'?

ב1967 הוא לא היה עם הרבי הנקוק ורון קרטר? בעעעעעע too much information!!!

 

[shykedmi2]

לא ידעתי שהוא ניגן איתם...

אולי מיילס ניגן בתקופה הזאת עם הרבי וקארטר, אבל קולטריין גיבש את החבורה המופרעת שלו בסוף שנות ה-60, וזה היה: ג'ון קולטריין- סקסופונים אלווין ג'ונס - תופים ג'ימי גאריסון - באס מקוי טיינר - פסנתר (אריק דולפי - סקסופון אלט וחליל) זה מה שאני יודע. אשמח אם תביא לידיעתי מידע אחר, כי זה מעניין מה שאתה אומר.

 

[דוייק]

חחחח סליחה סליחה...

התבלבלתי בין מיילס דייויס לקולטרין... בכל מקרה הנה על מיילס: מ allmusic.com By 1964 he had a brilliant young rhythm section (Herbie Hancock, Ron Carter and Tony Williams) who were open to the innovations of Ornette Coleman in addition to funky soul-jazz.

 

[shykedmi2]

ידעתי את זה על מיילס

זה הטריו הראשון המפורסם שלו שהחל בכל הטירוף של הFREE JAZZ. אבל להבדיל ממיילס, קולטריין לא ניגן FREE, אפילו שזה נשמע ככה. מיילס כן. ההרכב של קולטריין אף פעם לא ממש נגע בFREE עד כמה שידוע לי. הם היו מאוד מאוד חופשיים, אבל אף פעם הם לא היו מחוץ למסגרת. MY FAVORITE THINGS לדוגמא, וכל A LOVE SUPREME הם הוכחות מצויינות לזה.

 

[דוייק]

אני לא מבין למה אתה

מתכוון כשאתה אומר: "נשמע ככה" פבוריט טינגס(סליחה, אין לי כח להעביר לאנגלית) ממש לא נשמע כמו פרי. שומעים מסגרת קצבית משקלית ברורה מאוד שאין את זה בכלל בפרי. אתה מתכוון אולי לאלתורים של קולטריין שנשמעים "מבולבלים"?

 

[shykedmi2]

כל האווירה היא מאוד חופשית -

לזה אני מתכוון. הם מרשים לעצמם הרבה יותר מאשר בהרכבים אחרים משנת 64' לדוגמא, לאו דווקא של קולטריין. החופשיות שהם מרשים לעצמם בMY FAVORITE THINGS היא עצומה, וכמובן שגם בA LOVE SUPREME. לא תשמע את זה בדברים אחרים של קולטריין. אלווין ג'ונס אמר: "בשביל לנגן עם קולטריין, אתה חייב להיות מוכן למות בשבילו", ודי שומעים את זה בנגינה של ג'ונס. וזה הופך את הכל למאוד חופשי ומופרע לפעמים. תחפש הופעות חיות של A LOVE SUPREME או MY FAVORITE THINGS ותבין על מה אני מדבר. בהקלטת אולפן הם היו מאוד רגועים.

 

[דוייק]

אממממ

יאללה אני אף פעם לא מצליח למצוא כותרת טובה... תראה, סגון הפרי ג'אז לא ממש קשור לאווירה של הקטע, כלומר ישנו קשר ישיר אבל אם מסתכלים על זה מבחינה טיפה ניתוחית אז המאפיינים של פרי זה לא האינטנסיביות של הנגינה ובאווירה. המאפיין הסגנוני של פרי ג'אז זה שאין אף הגדר הרמוני,סולמי מלודי ומשקלי. וזה משתנה במהלך הקטע כל הזמן. קולטריין לא מנגן פרי ג'אז. אורנט קולמן מנגן פרי ג'אז. אני לא ממש יכול להסביר במילים אבל תנסה להשוות בין ה"אווירה" של FAVORITE THINGS ששם אפשר בהחלט לשמוע הרמוניה וקצב מוגדר לבין CHANGE OF THE CENTURY של אורנט קולמן. ותבין למה הכוונה בעצם בפרי ג'אז. אם אני קצת יזיין תשכל טיפה יותר, אז הפרי ג'אז זה ההמשך של הג'אז המודאלי. בג'אז המודאלי התנגדו לכל הרעיון של הרמוניות מסובכות כפי שהיונהוגות בביבופ ובCOOL ג'אז ובעצם יצרו קטעים למשל כמו SO WHAT ו IMPRESSIONS שהם על שני אקורדים. הפרי ג'אז פשוט לקח את זה צעד אחד קדימה.

 

[shykedmi2]

אוקיי, הבנתי אותך. הצדק עימך