סוף סוף...

[royal86]

סוף סוף...

לפני שבוע אזרתי אומץ וסוף סוף סיפרתי לאימי ולאחי. בעבר כתבתי לפורום וחלק מן ההודעות שקיבלתי חיזקו אותי-כך שרציתי לומר תודה המצב בבית די קשה... אני מתמודד מדי יום עם בכי, כאב מופגן, שיחות מתמשכות ופרצופים המומים-אבל אני יודע שזה זמני ושאני לקראת תקופה אחרת בחיי. שבוע טוב לכולנו...

 

[תל אביבי1]

למה סופסוף? כל דבר בזמנו!

ראשית, מברוק! כל הכבוד כל האומץ. שנית, הכי חשוב שאתם מדברים. טוב שלא מסתירים את הכאב, טוב שהתקשורת נמשכת. שלישית, כדאי להכיר לבני המשפחה את בן-הזוג או חברים הומואים אחרים. רוב האנשים הדתיים ניזונים מהפחדות ושמועות לגבי הומואים ומאד חשוב להמחיש את העובדה ש"אין לנו קרניים או זנב". רביעית, יש פורומים יעודיים ברשת לתמיכה בבני משפחה של הומואים וגם אירגונים שמגישים תמיכה - שם גם יוכלו לפגוש אנשים שעוברים דברים דומים. חמישית, שבוע של אור, גאווה ופתיחה של תקופה טובה יותר בחייך.

 

[סבבב]

אני לא רוצה להתקטנן, אבל...

כותבים מברוכ ולא מברוק. זה בא מתעתיק ערבי, ובערבית זה נכתב עם כ' בסוף. בדיוק כמו הטעות הנפוצה בשמו של נשיא מצרים - חסני מבארכ, ולא - חוסני מוברק. עד כאן - רגע של עברית... וערבית...

 

[יום.]

לא רצית ותראה הנה יצא לך...

 

[סבבב]

../images/Emo6.gif

 

[likud1]

כל הכבוד על האומץ

אפשר לראות מהדברים שאתה כותב, שאתה בחור עם המון אומץ ואסרטיביות ואני בטוח שעם כזה כוח נפשי, בסוף הדברים יסתדרו. אני מאמין שאני מדבר כאן בשם כולם, אנחנו כאן בשביל לשמוע ולקרוא, מאחל לך המון בהצלחה ושתראה את האור בקצה המנהרה.

 

[הנמר הסקסי]

באמת כל הכבוד על האומץ הלוואי שעל כולנו יעשה

כמוך ונאמין שיהיה טוב בהמשך

 

[תל אביבי1]

גם אמא של טל איתן בכתה

"אמא שלי, שבכתה שבועות אחרי שיצאתי מהארון, שואלת אותי מתי אביא את בן הזוג שלי הביתה. אבא שלי, שהתבטא לא פעם נגד הומואים ושתק כל כך הרבה ימים אחרי שסיפרתי, מתרגש ומחכה לפגוש את האיש שלי". לסיפור המלא (והמקסים)

 

[dkey]

וזה לא ממש מפתיע כשחושבים על זה

במקרים רבים אנחנו הילדים האהובים של הורינו. יש בנו רגישות וגוונים עמוקים יותר. ובזוגיות אתה במקרים רבים בוחר אדם שמתאים לך ולכן לא מפתיע שההורים מפתחים חיבה רבה לבן הזוג. אצלנו זה גם ככה. הורי מאוד אוהבים את בעלי. דודי ודודתי מצד אבי הגיעו מחו"ל לפני שבוע וכבר מחו"ל ביקשו שנפגש ארבעתנו ושנזמין מקום במסעדה. וכך גם בצד של אמי. לפני כמה חודשים סיפרתי כאן על החתונה בה היינו. מאז זורמות ההזמנות. בת דודה שלי הזמינה אותנו לארוחת ערב אצלה בבית עם שלושת בניה בגילאי 17-24. גם אחותה, עימה אנו מאוד מיודדים (אם מישהו זוכר את סיפור תאילנד) היתה עם בנה בן ה 10 (בעלה היה בחו"ל ושני הילדים האחרים היו בצבא וכו'). אתה לא רואה כל חשש, רתיעה, אי קבלה וכו'. להפך. המון אהבה. נורמליות. בת דודה אחרת הזמינה אותנו השבוע להצטרף לטיולי הקבוצה שלהם בארץ שנערכים פעם בחודש. כל הדברים האלה כל כך מחממים את הלב. אתה לא יכול שלא להזדהות עם טל איתן שאומר שרוצה לחבק את אותו נער מבולבל שהיה. זמנים טובים יותר.

 

[dkey]

ברכות חמות

ביום שאחרי כולם מתעוררים למציאות חדשה. היוצא מהארון לומד שוב לחיות ללא חיים כפולים, סודות ושקרים. זה אמנם לא מורגש בהתחלה ויותר מדובר בגישושים אצל הצד השני איך הוא מעכל את הבשורה. אבל בשורה התחתונה פתאום יש תחושה של הקלה, כח ועצמאות. כמה חבל שהורים וילדים צריכים לעבור את כל התהליך המאוד כואב הזה. כל זה יכול היה להמנע בקלות עם חינוך מגיל רך שהומוסקסואליות זאת אופציה לגיטימית מאוד. גם המשפחה עוברת עכשיו חינוך מחדש. חינוך בו הם לומדים שזה לא רק לא סוף העולם אלא שבסופו של יום הם יראו כמה נורמלי אתה. כן, בדרך יקברו דעות קדומות, חלומות מטופשים ובורות אבל גם הם בסוף הדרך יהיו אנשים טובים ובריאים יותר וילמדו לקבל את הזולת השונה. כמי שגרר את זה לפחות עוד עשור אחריך (סבל מיותר מאין כמוהו), אתה יכול להיות מאוד גאה בעצמך שעשית את זה בגיל 21. עדיף הרבה קודם, ביום בו מאוננים ומבינים למה נמשכים אבל כל אחד והקצב שלו. בגיל 21 לספר משמעו לשים את זה מאחוריך, להתבגר, להיות עצמאי ולהתפנות לדברים החשובים באמת, אהבה ורכישת השכלה ומקצוע. תקיעות בארון פוגעת באלה פגיעה קשה. שולח לך חיבוק של עידוד.

 

[סבבב]

חזק ואמץ...

תמשיך לעדכן אותנו התפתחויות... אני שמח מאוד שהחברים בפורום פה חיזקו אותך - זה רק מראה שהפורום מבצע את אחד מייעודיו העיקריים. תודה...

 

[יום.]

טוב... התמודדות זה תהליך

מזל טוב על הצעד הראשון!