סוף סוף

[ענתד]

סוף סוף../images/Emo140.gif

שלום לפורום המקסים והנפלא הזה ושלום לתיקי ולבת-שבע, שמי ענת, לפני שלושה חודשים הצטרפתי לפורום ואז משהו במחשב התקלקל (יותר נכון לומר שאני לא ידעתי להשתמש בו) והפסקתי לכתוב אז סוף סוף חזרתי וההרגשה נהדרת. האמת היא שעברתי תקופה לא קלה עם הבן שלי אור ופשוט הרגשתי שאני נשברת שאין לי כח להמשיך שנמאס לי להתמודד יום יום עם ההתפרצויות שלו הקללות הדחיפות בנוסף לא הצלחתי להגיע למפגש האחרון בפורים בגלל הילדים (אני גרה בירושלים) והרגשתי כל כך רע בגלל זה המפגשים נתנו לי כוח להמשיך אבל לא עובר יום שאני לא נכנסת לפורום וקוראת. אני מאוד רוצה להגיע למפגש ביום שני, הבעיה היא שזו תהיה הפעם הראשונה שאני אצא מגבולות ירושלים לבד האוטו ולכן אני עדיין מהססת, זהו יש לי כל כך הרבה לכתוב ולפרוק מהלב, אבל שאני קוראת מה שאתם כותבים אני מרגישה "קוטרית". אוהבת אותכם

 

[איש החידות]

ברוכה השבה ../images/Emo140.gif

אשמח מאוד להכיר אותך ואת בנך במפגש הקרוב

אני גיל, ה

של הפורום .. סתם אחד שמתעלק על הפורום

 

[ענתד]

תודה../images/Emo39.gif

גיל תודה, תודה על שחזרת אלי , הייתי מוכנה לכתוב עוד אבל הבן הקטן שלי מנדנד לי שאלך איתו לגן משחקים, ואני בכל זאת חושבת שאני יבוא ביום שני ולו כדי להכיר אותכם. ושוב תודה.

 

[אלונה אמא של גיא]

ברוך שובך ענת היקרה../images/Emo24.gif

אני יחסית חדשה (טירונית) בפורום אבל מרגישה כאילו אני כבר שנים פה עם כולם. כנראה שהאוירה המשפחתית התומכת, מפרגנת ואוהבת של כולם בלי יוצא מן הכלל עושה את זה. אני מזדהה עם כל מילה שלך וכל תחושה. בני אינו מקלל או מרביץ אבל מאוד קשה לי עם ההתפרצויות ובמשך יומיים מזעיקים אותי לביה"ס. במקרה אני בבית ולא בעבודה כי בתי הקטנה חולה ונאלצתי לקחת אותה איתי לביה"ס כדי להרגיע את גיא. אייך אני יכולה להרגיע אותו כשאני לא רגועה בעצמי? היום עברה לי מחשבה חזקה שנשבר לי ואולי כדאי לעזוב את העבודה ולחכות בבית שיקראו לי. הלחץ הזה שיתקשרו אלי בדיוק באמצע העבודה (ואני עובדת בבית ספר) ואני אאלץ לעזוב באמצע הורגת אותי. אני מלמדת בישול. תארי לך באמצע הבישול יקפיצו אותי? זה לא שיעור שעובדים בחוברות ונמשיך מחר מאיפה שהפסקנו, אני צריכה לעזוב את הכל וללכת לבית הספר שלו. אני גמורה כבר יומיים מההתפרצויות. כייף שיש את מי לשתף וכייף שיש מי שמשתף. היי חזקה אלונה.

 

[משה מלמן]

אלונה יקירתי

אסור לך להישבר! ובפרט לא לעזוב את מקום העבודה. אני מבין את תחושות ליבך. למשל היום היה לנו בבוקר מפגש עם הרכזת והיא אמרה לנו להוריד מהלך ולתת לו להתמודד לבד עם הדברים. היא טוענת שלביא מניפולטור גדול בקשר לתסמונת. אין אני מקבל זאת! נשאר עוד יומיים של לימודים ואני מאמין שתאגרו כוחות לעוד חודשיים לקראת חופשת הפסח. ד"ש לכל המשפוחה היקרה והנחמדה שלכם משה

 

[ענתד]

שולחת לך חיבוק../images/Emo24.gif

חיזקי אלונה, ברגעים הכי קשים שלנו צריך לחשוב על הדברים הטובים שאנחנו מקבלים מהילדים שלנו ושאנחנו לא לבד, אלונה כל כך הרבה אנשים דואגים לך ומחזקים אותך הפורום המקסים הזה הוא ים של אהבה. ושוב מחבקת ענת.

 

[magnolia1]

הבעיה להסביר לאחרים...

אלונה, אני לא מומחית ואין לי עצות פשוט לפעמים לדבר , לספר ולשמוע גם נותן משהו.אם הוא לא מרביץ ולא צועק, אז לאיזה התפרצויות את מתכוונת? מי הזעיק אותך, המורה, המנהלת ביה"ס? האם יצא לך לדבר אתם למה זה קורא חבנך? האם הם יודעים מה יש לו? לך יש פסיכולוגית או עובדת סוציאלית אולי להתייעץ? יכול להיות שנוירולוג יצעי לכם ריטאלין וזה יצמצם את התופעות? את תרגעי רק אם הזמן - זה לא הולך על פי פקודה שאת נותנת לעצמך. אבל אני מאמינה שפיתרון יגיע. ואת תמצאי דרך לשיווי משקל. אני נמצאת גם במצב מאוד דומה לשלך. ילדתי בכיתה א' ובעיות כולם ביחד התחילו להופיע לה: רעיונות מוזרים שלא עוזבים אותה, תוקפנות כלפי בנוכחות אחרים, צעקות שלא במקום. היא כבר למדה להגיד "מפגרת" "סליחה" - -שתי מילים אחת אחרי השניה. היינו בבי"ח שערי צדק - קיבלנו שאלון למורה לאבחון ADHD . ביום שישי מסרתי למורה למלא - היא עדיין לא החזירה. לילה טוב. יהיה בסדר.

 

[שביק]

ראשית ברכה השבה, שנית

מותר לך להיות קוטרית, בשביל זה אנחנו פה. לכולנו מותר. כולנו באותה סירה, וכולנו אנושיים בתגובותינו. אז כל טוב בינתיים טבי גאזונט (העיקר הבריאות) שביק

 

[ענתד]

מה שנכון נכון../images/Emo23.gif

העיקר הבריאות. רציתי לשאול אותך לגבי יום שני בתקווה שאני יבוא, מה ברצונך שהביא למפגש (חוץ מאור המקסים ואמא שלו)? רק להמשיך לצחוק.

 

[שביק]

ענתד היקרה

תביאי בבקשה את משפחתך בהרכב מלא. ילדים. ומה להביא? מצב רוח טוב, חיוכים, וכל השאר יהיה במקום. מקוה לראותכם ביום שני. להתראות שביק

 

[תיקי וזיו שגן]

ברוכה השבה ענתי../images/Emo24.gif

 

[ענתד]

אין מילים../images/Emo6.gif

אין לי מילים לתאר איך התרגשתי שחזרתם אלי , זה היה כל כך חסר לי. בעלי לא מבין מדוע אני מסתובבת עם חיוך על הפנים בדרך כלל הוא רגיל לראות פרצוף מדוכא. תודה תודה תודה.

 

[שביק]

ענתד, את יודעת איך הופכים

פנים מדוכאות לפנים מחייכות? הפטנט שלי שתמיד עובד: בכל בוקר, לאחר ההכנות הראשונות המקובלות של בוקר (שירותים, צחצוח שיניים ורחצה), אני נוהגת למרוח קרם לחות, בגילי המופלג, להביט במראה, להסתרק, ולחחיך לעצמי חיוך גדול גדול ואומרת לעצמי: ניפלא, כמה טוב אני ניראית. גם אם לא תמיד זה בדיוק בנשמה, הכל מתגמד. אולי לא פותר בעיות קיימות אך הן מתגמדות, זה בדוק. גם בתקופות האפלות ביותר בחיי נהגתי כך וזה עבד. מפני שהחיוך הופך להיות לחלק ממך, להיות הטבע השני שלך. בהצלחה!!!!! שביק

 

[אלין ילדת האiר]

ענתי נשמה ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

מקוה שיהיה לך כיף איתנו אוהבים אותך ענתי. אני אלין נעים מאוד ולבית הפתוח והחם שלנו אנחנו כאן משפחה ואת חלק מאיתנו את וכל משפחתך. שיהיה לך רק טוב בחיים, אמן!

 

[ענתד]

ילדת אור שלי../images/Emo25.gif../images/Emo24.gif

תודה על החיבוק החם, אם יש משהו שהצטערתי שלא באתי לפגישה האחרונה זה שלא פגשתי אותך, הכתיבה שלך והתמודדות שלך פשוט מדהימות אני בתור אמא לילד טוראטניק מבינה מעט ממה שהילד עובר וגם כך לא מצליחה להתמודד, ואת... מחבקת אותך מכל הלב. אמא של אור

 

[אלין ילדת האiר]

ענתד יקרה שלנו

תדוה על המילים החמות. כן אני מעודדת ומיתעודדת, אבל גם לי יש את המטענים שלי תאמיני לי . אוהבת אותך תמיד, תשארי איתנו יותר מפעם קודמת. נשיקה וחיבוק ענקיים לך ולאור היקר שלך .

 

[הלנה]

אני שמחה שאת כאן

האם הכרנו במפגש שלפני חודשיים? היתה מישהי שדיברה הרבה עם בעלי ליאור והוא אמר שהסיפור שלך מאד דומה לשלנו, והיא בזמנו אמרה לי שאיך שהיא מגיעה לעבודה דבר ראשון היא נכנסת לפורום, וכל הזמן רציתי לדעת מי זאת ולא ידעתי את שמה. בכל אופן, אני כל כך מבינה לליבך, גם לי היה היום קטע עם ערן שנשברתי, היתי צריכה ללמוד איתו אנגלית והיה מאד קשה והוא התעצבן ואני התעצבנתי ובסוף עזבתי הכל והלכתי לבכות בחדר. עכשיו הוא הלך ללמוד עם ידידה מהכיתה (התכנון היה שנלמד ביחד, ואחרכך ילך אליה). מזל שביום ראשון מתחיל החופש שלהם, בשבילי זאת מנוחה מאד גדולה כי אני מאד מעורבת בלימודים שלו, וזה מעייף!!

 

[משה מלמן]

הלנה

ראי מה כתבתי לאלונה. אל תשבר רוחך.משה

 

[הלנה]

תודה משה

אני כבר מרגישה יותר טוב. תמיד אחרי שאני כועסת עליו אני כועסת על עצמי שכעסתי עליו, כי הוא כזה ילד מקסים וחמוד והוא כל כך אוהב אותי ואני כל כך אוהבת אותו, אבל מה לעשות גם אנחנו בני אדם (גם אם לפעמים אנחנו שוכחיפ מעצמנו בתוך התהליך...).

 

[ענתד]

גם אני../images/Emo13.gif

אני מאוד שמחה לחזור אליכם, אני חושבת שאני היא זאת שדברה עם בעלך אם אני לא טועה אנחנו עמדנו ואת ישבת( אני זאת שבאה עם אמא שלי) לפעמים אני מסתכלת מהצד במיוחד אחרי התפרצות של אור ושלי (לרוב זה בא ביחד) ושואלת את עצמי כמה אפשר להמשיך האם זה אף פעם לא יסתיים ואז המקסים שלי בא מחבק מלטף ומבקש סליחה ואת נמסה עד ההתפרצות הבאה, וזה אולי מה שמחזיק אותי האהבה שלו אלי והעדינות שלו שמסתתרים בתוך הר הגעש שלו וחושבת שלפעמים המריבות שלי איתו או עם האחים שלו, הרי זה קורה בכל משפחה במינון נמוך יותר אבל זה לפעמים רק לפעמים נותן לי הרגשה שהכל יסתדר בסוף. מחבקת אותך, ענת.