סוף הדרך הזוגית?
היי כולם,
קצת פרטים עלי, גרוש כ 8 שנים, בן 55 בפרק ב' ללא חתונה. עם זאת יש לנו שני ילדים קטנים.
פרק ב' בתחילתו היה פיצוץ של אנרגיה ורגש, למרות שפער הגילים בינינו של כ-10 שנים זה לא הפריע ולא מפריע גם היום. אנחנו ביחד כ-7 שנים.
כן אני יודע שאחרי זיקוקי הדינור יש אפלה בשמים ולא חשבתי שגם אצלנו זה יהיה שונה. אבל הירידה באה דיי מהר לטעמי, אחרי כ 4 שנים ביחד. זה הרגיש בעיקר בתחושה של ריחוק מעודן שלה אבל מורגש כמעט בכל דבר, רגש, חשק, אהבה ועוד.
לאט ובטוח הדבר הביא למריבה ראשונה שאני מודה שזה בעיקר ממני. מאחר ולא הבנתי אז מה קרה ולמה. דיברנו השלמנו וזה החזיק מעמד זמן מה עד הסיבוב הבא... אותם סיבות של ריחוק וחוסר חשק שלה שוב התרגזתי ושוב רבנו ושוב השלמנו אבל התהום שנולדה התחילה להעמיק. זה המשיך ככה גם בחודשים אחרי. בכל פעם נדמה היה שהתהום הולכת ומעמיקה.
בכל ריב, אני יזמתי את שיחת הפיוס, מצידה לא היה ולו גם פעם אחת נסיון לפשר. לפני מספר חודשים, אחרי משבר קשה נוסף, הצעתי ויזמתי מפגש עם יועצת זוגית. זה היה כישלון מוחלט, על כל דבר שאמרתי הרגשתי מותקף מצידה למרות שלכל דבר נתתי דוגמאות מהחיים עצמם. זה בהחלט לא עזר. אחרי 4 פגישות זה נגמר.
לא מפליא שזמן קצר אחרי היועצת שוב התדרדרנו לתהום. הפעם החלטתי שאני לא מנסה לפשר, שאולי אם הדברים יבואו ממנה תהיה למילים משמעות חזקה יותר. התקווה שתפתח את הפה התבדתה וככה מספר חודשים !!!! מצאנו את עצמנו תרחקים עוד ועוד ולמעשה גרנו כשני זרים בבית. קטסטרופה.
ואז בגלל שאלה ששאלתי שקשורה בעקיפין לבעיתנו, היא התחילה לדבר... אמרה שלא טוב לה המצב. האמת ששמחתי וגם אמרתי לה שלרגע הזה חיכיתי.
בשיחה היא העלת שתי אפשרויות, או שנפרדים, אבל הבטיחה נאמנה שזו לא המטרה שלה והיתה מעדיפה שזה לא יקרה, ומצד שני לנסות שוב לעלות על דרך שפוייה.
השיחה היתה רגועה ככל שניתן, לא נרשמו צעקות כמו בפעמים הקודמות. אמרה לי שאם נפרדים בסופו של דבר כל אחר ימצא את מקומו וזה יכול להיות פתרון טוב לכולנו ולילדים. שאלתי אותה שוב אם בעצם אנחנו מדברים על פרידה וזה מה שהיא רוצה, ושוב אמרה שזו אפשרות אבל זאת לא ההעדפה שלה.
לעומת זאת, שדיברנו על אפשרות להחיות את השותפות, אמרה שהיא פסימית לאור העובדה שלא הצלחנו לשפר שום דבר בכל הפעמים הקודמות.
אין ספק שגישה כזאת לאפשרות של גישור התהום מעמידה את כל הנושא לאפשרות של כישלון כי גם ככה "אין לזה סיכוי"
מאוד מתסכל, שיחה מטרידה שבסופו של דבר אחרי דין ודברים, אמרתי לה שנראה לי שהיא כבר החליטה מה שהיא רוצה וכל המילים מיותרות. הפרידה מצויירת באור ורוד וכל אלטרנטיבה אחרת נועדה לכישלון. ואם הפרידה היא הדרך שלה, אז שתיקח את עצמה ותסגור את הדלת מאחוריה.
השיחה נגמרה, לא בטוח שהיגעתי להבנה לאיפה זה הולך. נכון ליום שאחרי התסכול, והיאוש עמוקים מתמיד.
נכון שלא כל דבר צריך להחזיק בכח, אבל המחשבה להתרחק מהילדים מעבירה אותי על דעתי.
אין לי מושג מה לעשות לאן ללכת מה הכיוון. השם של הפורום הוא זוגיות במשבר, אבל אצלי זה מעמר לזה.
היי כולם,
קצת פרטים עלי, גרוש כ 8 שנים, בן 55 בפרק ב' ללא חתונה. עם זאת יש לנו שני ילדים קטנים.
פרק ב' בתחילתו היה פיצוץ של אנרגיה ורגש, למרות שפער הגילים בינינו של כ-10 שנים זה לא הפריע ולא מפריע גם היום. אנחנו ביחד כ-7 שנים.
כן אני יודע שאחרי זיקוקי הדינור יש אפלה בשמים ולא חשבתי שגם אצלנו זה יהיה שונה. אבל הירידה באה דיי מהר לטעמי, אחרי כ 4 שנים ביחד. זה הרגיש בעיקר בתחושה של ריחוק מעודן שלה אבל מורגש כמעט בכל דבר, רגש, חשק, אהבה ועוד.
לאט ובטוח הדבר הביא למריבה ראשונה שאני מודה שזה בעיקר ממני. מאחר ולא הבנתי אז מה קרה ולמה. דיברנו השלמנו וזה החזיק מעמד זמן מה עד הסיבוב הבא... אותם סיבות של ריחוק וחוסר חשק שלה שוב התרגזתי ושוב רבנו ושוב השלמנו אבל התהום שנולדה התחילה להעמיק. זה המשיך ככה גם בחודשים אחרי. בכל פעם נדמה היה שהתהום הולכת ומעמיקה.
בכל ריב, אני יזמתי את שיחת הפיוס, מצידה לא היה ולו גם פעם אחת נסיון לפשר. לפני מספר חודשים, אחרי משבר קשה נוסף, הצעתי ויזמתי מפגש עם יועצת זוגית. זה היה כישלון מוחלט, על כל דבר שאמרתי הרגשתי מותקף מצידה למרות שלכל דבר נתתי דוגמאות מהחיים עצמם. זה בהחלט לא עזר. אחרי 4 פגישות זה נגמר.
לא מפליא שזמן קצר אחרי היועצת שוב התדרדרנו לתהום. הפעם החלטתי שאני לא מנסה לפשר, שאולי אם הדברים יבואו ממנה תהיה למילים משמעות חזקה יותר. התקווה שתפתח את הפה התבדתה וככה מספר חודשים !!!! מצאנו את עצמנו תרחקים עוד ועוד ולמעשה גרנו כשני זרים בבית. קטסטרופה.
ואז בגלל שאלה ששאלתי שקשורה בעקיפין לבעיתנו, היא התחילה לדבר... אמרה שלא טוב לה המצב. האמת ששמחתי וגם אמרתי לה שלרגע הזה חיכיתי.
בשיחה היא העלת שתי אפשרויות, או שנפרדים, אבל הבטיחה נאמנה שזו לא המטרה שלה והיתה מעדיפה שזה לא יקרה, ומצד שני לנסות שוב לעלות על דרך שפוייה.
השיחה היתה רגועה ככל שניתן, לא נרשמו צעקות כמו בפעמים הקודמות. אמרה לי שאם נפרדים בסופו של דבר כל אחר ימצא את מקומו וזה יכול להיות פתרון טוב לכולנו ולילדים. שאלתי אותה שוב אם בעצם אנחנו מדברים על פרידה וזה מה שהיא רוצה, ושוב אמרה שזו אפשרות אבל זאת לא ההעדפה שלה.
לעומת זאת, שדיברנו על אפשרות להחיות את השותפות, אמרה שהיא פסימית לאור העובדה שלא הצלחנו לשפר שום דבר בכל הפעמים הקודמות.
אין ספק שגישה כזאת לאפשרות של גישור התהום מעמידה את כל הנושא לאפשרות של כישלון כי גם ככה "אין לזה סיכוי"
מאוד מתסכל, שיחה מטרידה שבסופו של דבר אחרי דין ודברים, אמרתי לה שנראה לי שהיא כבר החליטה מה שהיא רוצה וכל המילים מיותרות. הפרידה מצויירת באור ורוד וכל אלטרנטיבה אחרת נועדה לכישלון. ואם הפרידה היא הדרך שלה, אז שתיקח את עצמה ותסגור את הדלת מאחוריה.
השיחה נגמרה, לא בטוח שהיגעתי להבנה לאיפה זה הולך. נכון ליום שאחרי התסכול, והיאוש עמוקים מתמיד.
נכון שלא כל דבר צריך להחזיק בכח, אבל המחשבה להתרחק מהילדים מעבירה אותי על דעתי.
אין לי מושג מה לעשות לאן ללכת מה הכיוון. השם של הפורום הוא זוגיות במשבר, אבל אצלי זה מעמר לזה.