מנחה המשחק
New member
סוף דבר
כל הרעיון התחיל מתגובה אחת שעולה במוחי, שרק ביקשה להפוך את הפורום למעניין ופעיל יותר. יום אחד, עליתי על זה- משחק טריוויה עם חוקים משופרים ושאלות מגוונות, שיהפכו את הפורום על פיו. הביקוש היה עצום. כמעט כולכם רציתם להשתתף וגיליתם, לצערכם, שיש מקום רק לארבעה משתתפים. המשתתפים נבחרו ללא הגרלה ולא לפי ידיעותיהם בנושא. ההתרגשות הרבה מלאה גם אותי ולכן ישר ישבתי וחיברתי חוקים למשחק טריוויה מהנה וכמה סוגי שאלות. כמה ימים לפני היום הגדול ביקשתי תאריך ושעה סופית. רק שניים מהמשתתפים דאגו להחזיר לי תשובה. זה לא היה הדבר היחיד שציפה לי השבוע. בגלל פרוייקט קיבוצי הייתי צריך לעזור בהכנות לקראת החג וכמעט בכל יום חזרתי סחוט הבייתה. שוב, מצאתי את השרשור ריק מתגובות. לא השארתם לי ברירה אלא לקבוע תאריך ושעה שרירותיים. שוב, לאחר שביקשתי תגובה, האם הזמן מתאים לכולם, לא נעניתי. והיום, ניגשתי אל הפורום, להוט להתחיל. העליתי הודעה. היחיד שענה לבקשתי היה wanna get high, וגם הוא ביטל תוכניות לצורך ההשתתפות. לאחר מכן הגיעו גם שאר המשתתפים באיחור מה, ואז נודע כי אחד המשתתפים לא יכול להצטרף. כאן הכל התחיל. המרוץ העיקש אחר המשתתף הנוסף העיק עליי. חשבתי שאני נשבר. ואז, הישועה הגיעה, או לפחות כך נראה. אייל הצלם הודיע שהוא מוכן להשתתף. תפילותיי נענו. הכרזנו על שעה, שגם הייתה נוחה לכל המשתתפים, ורצינו להתחיל. אך שוב, משתתף אחד (או שניים, מה זה כבר משנה) לא הופיע. כאן הכל התנפץ. נמאס לי לרדוף אחרי אנשים אחרים. אם הפיכת הפורום שלנו למקום מעניין כרוכה בטרטור אינסופי שלי, אני מחליט לוותר. המשחק, נכון לעת עתה, מבוטל. חבל לי. על מה? חבל לי, שאנחנו לא מספיק רציניים כדי לקבל החלטות בזמן. חבל לי, שאנחנו לא מספיק רציניים כדי להיות אחראים ולהודיע. חבל לי על כל אלה שביטלו תוכניות רק כדי לגלות מסך שומם. חבל לי עלי, שעבדתי בשביל כלום. אך במיוחד, חבל לי על הפורום, שכנראה לא בשל להיות פורום מגוון ומיוחד ויישאר (אולי לנצח) יבש ושומם. תודה, לילה טוב וחג עצמאות שמח לכולם, עודד.
כל הרעיון התחיל מתגובה אחת שעולה במוחי, שרק ביקשה להפוך את הפורום למעניין ופעיל יותר. יום אחד, עליתי על זה- משחק טריוויה עם חוקים משופרים ושאלות מגוונות, שיהפכו את הפורום על פיו. הביקוש היה עצום. כמעט כולכם רציתם להשתתף וגיליתם, לצערכם, שיש מקום רק לארבעה משתתפים. המשתתפים נבחרו ללא הגרלה ולא לפי ידיעותיהם בנושא. ההתרגשות הרבה מלאה גם אותי ולכן ישר ישבתי וחיברתי חוקים למשחק טריוויה מהנה וכמה סוגי שאלות. כמה ימים לפני היום הגדול ביקשתי תאריך ושעה סופית. רק שניים מהמשתתפים דאגו להחזיר לי תשובה. זה לא היה הדבר היחיד שציפה לי השבוע. בגלל פרוייקט קיבוצי הייתי צריך לעזור בהכנות לקראת החג וכמעט בכל יום חזרתי סחוט הבייתה. שוב, מצאתי את השרשור ריק מתגובות. לא השארתם לי ברירה אלא לקבוע תאריך ושעה שרירותיים. שוב, לאחר שביקשתי תגובה, האם הזמן מתאים לכולם, לא נעניתי. והיום, ניגשתי אל הפורום, להוט להתחיל. העליתי הודעה. היחיד שענה לבקשתי היה wanna get high, וגם הוא ביטל תוכניות לצורך ההשתתפות. לאחר מכן הגיעו גם שאר המשתתפים באיחור מה, ואז נודע כי אחד המשתתפים לא יכול להצטרף. כאן הכל התחיל. המרוץ העיקש אחר המשתתף הנוסף העיק עליי. חשבתי שאני נשבר. ואז, הישועה הגיעה, או לפחות כך נראה. אייל הצלם הודיע שהוא מוכן להשתתף. תפילותיי נענו. הכרזנו על שעה, שגם הייתה נוחה לכל המשתתפים, ורצינו להתחיל. אך שוב, משתתף אחד (או שניים, מה זה כבר משנה) לא הופיע. כאן הכל התנפץ. נמאס לי לרדוף אחרי אנשים אחרים. אם הפיכת הפורום שלנו למקום מעניין כרוכה בטרטור אינסופי שלי, אני מחליט לוותר. המשחק, נכון לעת עתה, מבוטל. חבל לי. על מה? חבל לי, שאנחנו לא מספיק רציניים כדי לקבל החלטות בזמן. חבל לי, שאנחנו לא מספיק רציניים כדי להיות אחראים ולהודיע. חבל לי על כל אלה שביטלו תוכניות רק כדי לגלות מסך שומם. חבל לי עלי, שעבדתי בשביל כלום. אך במיוחד, חבל לי על הפורום, שכנראה לא בשל להיות פורום מגוון ומיוחד ויישאר (אולי לנצח) יבש ושומם. תודה, לילה טוב וחג עצמאות שמח לכולם, עודד.