החלטות קשות
כולם מכירים את האגדה מסרטי המערב הפרוע שרגל שבורה הינה גזר דין מוות עבור הסוס. ובכן, זה לא בהכרח מחויב המציאות. ההחלטה תלויה במספר גורמים: מיקום השבר ברגל ואופיו, האם (כפי שציינה ליאת) השבר פתוח או סגור, האם קיים כבר זיהום, האם קיימת היכולת הכירורגית לתיקונו או האם ניתן להסתפק בגבס, מה הפרוגנוזה להחלמה מלאה וכמו תמיד מה העלות הצפויה.
ישנם שברים שאינם דורשים דבר פרט לגבס. דוגמא לכאלו הינה שבר בצידה של עצם הפרסה. בסייחים היכולת לקבע שברים מסוגים שונים בגבס הינה גבוהה יותר משום שהם קטנים יותר. בסוס בוגר זה לא רק קשה יותר אך לעיתים גם עלול להחמיר את הבעיה בסיבוכים נלווים.
ישנם שברים שניתנים לתיקון על ידי שימוש בפלטות וברגים. דוגמאות לכאלו הינה שבר עצם הקנון בסוסי מירוץ או שבר עצם האולקרנון (המקבילה למרפק באדם). האחרונה אגב הינה אחד השברים הנפוצים היותר בסוסים שאינם סוסי מירוץ וגם השבר הכי כיף לתיקון שכן הסוס יכול מייד לעמוד על הרגל וסיכויי ההצלחה די גבוהים.
ישנם שברים שלא דורשים שום התערבות כירורגית, כגון שברים מסויימים בעצמות הספלינט.
ולבסוף, ישנם שברים שאינם ברי תיקון משום שהעצם מרוסקת לחלוטין או שמיקומה אינו מאפשר גישה. במקרים כאלו ההחלטה הנכונה הינה כמעט תמיד המתת חסד.
אז מדוע קיימת בכלל בעיה? הרי בבני אדם ובחיות קטנות ניתן לטפל בכל סוג של שבר. ובכן, הבעיה נובעת לאו דווקא מהעלות הכרוכה בטיפול, וגם לא עקב העדר שתלי מתכת בגודל מתאים (היצרן יכול לייצר הכל). מקורה העיקרי של הבעיה נובע מאופיו והתנהגותו של הפציינט. בניגוד לאדם ולחיות קטנות אשר יכולים להתאושש במיטה או בכלוב לאחר ניתוח כו נרחב, הסוס חייב להתאושש לבד ולקום תוך זמן קצר על מנת לעמוד על ארבע הרגליים. המשמעות של זה הינה שהרגל שרק נותחה תעבור מאמץ גבוה בחדר ההתאוששות, השבר שרק תוקן ייחשף לכוחות כיפוף ומתיחה גבוהים והכל עלול להתרסק תוך שניות. מעבר לכך, גם אם הסוס הצליח לקום ללא נזק, הוא חייב לשאת משקל מלא על הרגל המנותחת שכן אם לא הסיכוי ללמיניטיס באחת או יותר משלוש הרגליים האחרות גבוה.
הדרך היחידה למנוע מהסוס להעמיס את הרגל בהתאוששות הינה שהוא מתעורר מההרדמה בבריכה ייעודית, אך למרבה הצער מתקנים מסוג זה הינם נדירים בבתי החולים בעולם.
אהוד
