סוהו - ראשון לציון
מוצאי שבת, שעה 8 בערב. שמעתי על המקום לא מעט פעמים, אבל רק אתמול הזדמן לי לפקוד אותו בעצמי. היינו שני זוגות. הוזמנו מקומות לאזור ללא עישון. כמובן שלא הופתעתי כאשר הושיבו אותנו באזור העישון. שאלתי את המארחת לפשר העניין והיא אמרה לי "אבל זה מה שביקשתם" התעקשתי שממש לא. לא עזר לי. היא אמרה "אבל אף אחד לא מעשן עכשיו". הסתכלתי ימינה כדי לראות שולחן ערוך לקבוצה ענקית. היה ברור לי שאנחנו עומדים לשבת במחששה. התיישבנו בכל זאת במקום שהוקצה לנו לאחר שהמארחת אמרה שאין מקום פנוי באזור ללא עישון, הכל מוזמן. אבל שאם יתפנה - היא תעביר אותנו. החלטתי לנקוט בגישת הניג'ס... עד שזוג החברים שלנו הגיע טרחתי להזכיר לכל מלצר שניגש לתת תפריטים / לשאול אם נרצה להזמין וכו' - שאנחנו ממש סובלים מזה שאנחנו באיזור עישון ושלא ישכחו להעביר אותנו. ניצחתי את המערכת... בשלב כלשהוא, נמאס להם כנראה מהנידנוד שלי - והועברנו פנימה לשולחן ללא עישון. עוד הערה אחת קטנה בעניין - לפני שנדבר על הדברים הטובים: אזור ה"ללא עישון" ב"סוהו" כלול גם הוא במה שאני מכנה "הבלוף הגדול - יש אומנם אזור מוגדר שבו לא מעשנים - אבל על הבר מותר לעשן. מה הועילו חכמים בתקנתם? המזל שלנו היה שהושיבו אותנו בשולחן שהכי רחוק מהבר - ככה שממש לא הרגשנו כלום. מכאן הכל הלך והשתפר מאד. הזמנו: אדממה -אחלה חטיף, רק אני לא מבינה את התימחור השערורייתי שלו בכל מקום. ב"סוהו" גובים עליו 17 ש"ח לפינכה לא גדולה. זה אפילו יותר יקר מב"סושי סמבה". אני הזמנתי מרק מיסו. הגיע קערה כפולה בגודלה מהגודל של קעריות המיסו ה"מסורתיות". המרק היה לא רע בכלל, הגיע רותח כמו שאני אוהבת, קוביות גדולות של טופו אוורירי. מנה נדיבה, שלא לומר סותמת תיאבון ... יחד עם המרק הגיע מה שהסתבר מייד כאסון אמיתי - לחם הבית... זו מין פוקצ'ה לא גדולה, תפוחה ואוורירית , שנאפית במקום כנראה על תנור אבנים. פשוט אי אפשר להפסיק לאכול ממנה. מנות עיקריות: האיש שלי לקח קומבינציה "ספייסי" . אני לקחתי סושי מהתפריט. הסושי היה טוב מאד. הקומבינציה היתה טעימה אבל מעט חד גונית. רק שני ניגרי טונה אדומה - והשאר 8 או 12 חתיכות של אותו רול. אבל פרט לזה, כאמור, היתה הפתעה נעימה. הסיבה לכך שהיינו מופתעים היא שהתפריט של הסוהו הוא מאד מגוון, עד כדי כך שהאיש אמר שלרוב, מקומות שאינם מתמחים אלה מציעים תפריט שמשלב סלטים, טוסטים, סושי וכו' - לרוב מגישים אוכל שהוא במקרה הטוב בינוני. אבל כאמור - הסושי היה ממש טוב. לא "אונמי / סושי סמבה" טוב, אבל בהחלט עומד בסטנדרטים הדי גבוהים שלי. ממול הוזמנו - סלט עם עוף, שהיה טעים למי שהזמינה. מנה גדולה , נדיבה שיחד איתה הגיע (שוב...) עוד לחם... האיש שלה הזמין בקר הציידים - פילה בקר ברוטב ציידים, עם פטריות ויין וכו' - מדובר באיש שמקפיד על דיאטה קלה כחמורה - והפעם לא עמד לו כוחו - הוא אכל את המנה עד תומה, כולל הפירה שהיה עשיר כנראה בחמאה וכל טוב, ואמר שהיה ממש מצויין. בדרך הזמנו עוד לחם (אסון, כבר אמרתי...) לא כי נשארנו רעבים, אלא כי פשוט אי אפשר להפסיק לנשנש ממנו. אני לא יודעת מה היה החשבון , כי הזמינו אותנו (החברים, לא המסעדה). ועכשיו
גדול לשירות. אחרי אינסידנט אזור העישון - הכל זרם היטב. האמת? כבר מזמן לא נתקלתי בשירות כל כך קשוב, לא מתקטנן ומקצועי. וזה לא רק המלצר, זה משהו שהוא כנראה טבוע היטב ומגובה בבעלים שמבינים שלקוח מרוצה הוא הפירסומת הכי טובה. כמה דוגמאות, שהן מעבר למהירות פינוי, מלצר שלא היה צריך לנפנף לו יותר משבריר שניה וכו': ביקשתי דיאט ספרייט. מזגתי קצת פחות משליש מהבקבוק לכוס, ואז גיליתי בכוס שערה ארוכה. קראתי למלצר וביקשתי להחליף את הכוס. הוא הגיע כעבור דקה עם כוס חדשה - ועם בקבוק ספרייט חדש. לקח את הבקבוק (שכאמור כמעט ולא מזגתי ממנו) והשאיר את הבקבוק החדש. עוד דוגמה - באחד הסיבובים של הלחם, הגיעה פוקצ'ה טיפה פחות מדי אפויה. אכלנו את החלקים החיצוניים שלה, וביקשנו מהמלצרית לשלוח את החלק המרכזי לתנור לעוד דקה שתיים. תוך חצי דקה הגיעה פוקצ'ה חדשה ואפויה היטב לשולחן. ואחרון - אישי שפך בטעות את הסודה שלו . ככה, חלק מהכוס נשפכה לפני שהצלחנו לעצור אותה. ביקשנו מפיות שיספגו את השלולית. המפיות הגיעו עם בקבוק סודה חדש. שאלתי את האיש "הזמנת עוד סודה" - והמלצר ענה - לא, הבאתי לכם כי נשפך חלק מהבקבוק. אלו דברים קטנים, שקונים אותי. סיכומו של דבר - היה אחלה. המזל הגדול היה שהגענו ב 8 - עד 10 המוזיקה היתה בווליום נסבל לאוזנינו הקשישות... אחר כך המקום הופך להיות "לאונג' בר" והווליום כבר היה בלתי נסבל בעליל. כשיצאנו, עברנו דרך המרפסת, המקום שבו היינו אמורים לשבת (אזור העישון). נו, ומה אתם חושבים? כמו שחששתי - מחששה אפופה בעשן. אין לי ספק שלא הייתי מחזיקה שם מעמד...
מוצאי שבת, שעה 8 בערב. שמעתי על המקום לא מעט פעמים, אבל רק אתמול הזדמן לי לפקוד אותו בעצמי. היינו שני זוגות. הוזמנו מקומות לאזור ללא עישון. כמובן שלא הופתעתי כאשר הושיבו אותנו באזור העישון. שאלתי את המארחת לפשר העניין והיא אמרה לי "אבל זה מה שביקשתם" התעקשתי שממש לא. לא עזר לי. היא אמרה "אבל אף אחד לא מעשן עכשיו". הסתכלתי ימינה כדי לראות שולחן ערוך לקבוצה ענקית. היה ברור לי שאנחנו עומדים לשבת במחששה. התיישבנו בכל זאת במקום שהוקצה לנו לאחר שהמארחת אמרה שאין מקום פנוי באזור ללא עישון, הכל מוזמן. אבל שאם יתפנה - היא תעביר אותנו. החלטתי לנקוט בגישת הניג'ס... עד שזוג החברים שלנו הגיע טרחתי להזכיר לכל מלצר שניגש לתת תפריטים / לשאול אם נרצה להזמין וכו' - שאנחנו ממש סובלים מזה שאנחנו באיזור עישון ושלא ישכחו להעביר אותנו. ניצחתי את המערכת... בשלב כלשהוא, נמאס להם כנראה מהנידנוד שלי - והועברנו פנימה לשולחן ללא עישון. עוד הערה אחת קטנה בעניין - לפני שנדבר על הדברים הטובים: אזור ה"ללא עישון" ב"סוהו" כלול גם הוא במה שאני מכנה "הבלוף הגדול - יש אומנם אזור מוגדר שבו לא מעשנים - אבל על הבר מותר לעשן. מה הועילו חכמים בתקנתם? המזל שלנו היה שהושיבו אותנו בשולחן שהכי רחוק מהבר - ככה שממש לא הרגשנו כלום. מכאן הכל הלך והשתפר מאד. הזמנו: אדממה -אחלה חטיף, רק אני לא מבינה את התימחור השערורייתי שלו בכל מקום. ב"סוהו" גובים עליו 17 ש"ח לפינכה לא גדולה. זה אפילו יותר יקר מב"סושי סמבה". אני הזמנתי מרק מיסו. הגיע קערה כפולה בגודלה מהגודל של קעריות המיסו ה"מסורתיות". המרק היה לא רע בכלל, הגיע רותח כמו שאני אוהבת, קוביות גדולות של טופו אוורירי. מנה נדיבה, שלא לומר סותמת תיאבון ... יחד עם המרק הגיע מה שהסתבר מייד כאסון אמיתי - לחם הבית... זו מין פוקצ'ה לא גדולה, תפוחה ואוורירית , שנאפית במקום כנראה על תנור אבנים. פשוט אי אפשר להפסיק לאכול ממנה. מנות עיקריות: האיש שלי לקח קומבינציה "ספייסי" . אני לקחתי סושי מהתפריט. הסושי היה טוב מאד. הקומבינציה היתה טעימה אבל מעט חד גונית. רק שני ניגרי טונה אדומה - והשאר 8 או 12 חתיכות של אותו רול. אבל פרט לזה, כאמור, היתה הפתעה נעימה. הסיבה לכך שהיינו מופתעים היא שהתפריט של הסוהו הוא מאד מגוון, עד כדי כך שהאיש אמר שלרוב, מקומות שאינם מתמחים אלה מציעים תפריט שמשלב סלטים, טוסטים, סושי וכו' - לרוב מגישים אוכל שהוא במקרה הטוב בינוני. אבל כאמור - הסושי היה ממש טוב. לא "אונמי / סושי סמבה" טוב, אבל בהחלט עומד בסטנדרטים הדי גבוהים שלי. ממול הוזמנו - סלט עם עוף, שהיה טעים למי שהזמינה. מנה גדולה , נדיבה שיחד איתה הגיע (שוב...) עוד לחם... האיש שלה הזמין בקר הציידים - פילה בקר ברוטב ציידים, עם פטריות ויין וכו' - מדובר באיש שמקפיד על דיאטה קלה כחמורה - והפעם לא עמד לו כוחו - הוא אכל את המנה עד תומה, כולל הפירה שהיה עשיר כנראה בחמאה וכל טוב, ואמר שהיה ממש מצויין. בדרך הזמנו עוד לחם (אסון, כבר אמרתי...) לא כי נשארנו רעבים, אלא כי פשוט אי אפשר להפסיק לנשנש ממנו. אני לא יודעת מה היה החשבון , כי הזמינו אותנו (החברים, לא המסעדה). ועכשיו