קצת מחשבות
כשאני כותב "סוד השניה", אלה הן רק מלים.
זוהי כותרת של הודעה בתפוז.
אני צריך הרי לכתוב
משהו.
יכולתי לכתוב, למשל, "שימת לב כברק" או "שימוש ברגע הנוכחי" או "החסד של הרגע הזה" או "העזרה שמספק מחוג השניות של השעון" או "הטריק של לבודד שניה אחת" או "ננו מדיטציה" וכו'.
על מה המלים מצביעות?
על האפשרות המעניינת שיש לנו, לשים לב למה שקורה עכשיו.
ואיך נשים לב למה שקורה עכשיו?
אם אנחנו פשוט מצליחים בכך, אנחנו מצליחים בכך, אין כל בעיה, אין צורך להוסיף שיטה למשהו שאנחנו כבר מצליחים בו.
אם אנחנו לא מצליחים בכך, אנחנו יכולים למשל לשאול את עצמנו, "האם אני יכול לבודד שניה אחת במודעותי, עכשיו, ככה, כתרגיל מעניין?" או כל עזרה מקומית נקודתית אחרת.
אם עזרה מקומית נקודתית כלשהי הועילה לי, היא יכולה לחזור ולהופיע שוב ושוב, בכיף, בשינויים קלים.
כל עוד היא מועילה.
דברים כאלה נוטים להשתנות מפעם לפעם, ממחזור למחזור, ממצב למצב, בין היתר מפני שהאורגניזם איננו אותו הדבר כל הזמן, המערך משתנה ללא הרף.
מישהו יכול לקרוא לעזרה נקודתית כלשהי "שיטה" ולהגיד "זה עוזר לי" או "זה לא עוזר לי".
הא, זה עוזר לי, זה לא עוזר לי.
זאת שיטה נחמדה.
זאת שיטה.
זאת.
כמובן שהמלה "אנחנו" שבה השתמשתי לעיל מספר פעמים, לדוגמה במסגרת הניסוח "אנחנו מצליחים בכך", מחזקת את הדימוי המפורסם של "אני", אך אני אינני חושש מכך, מפני ש"חיזוק" או "החלשה" כאלה, אינם העניין כלל, בדרך כלל... איך רעיון דמיוני יכול להפריע למי שיודע אותו כפי שהוא באמת?
נ.ב. אם מישהו מהקוראים הודעה זו, מתעניין במדיטציה במובנה הקלאסי (מצב תודעה "ער"), אז כמובן שהרוח שמאחורי המלים בהודעה ובכלל אופן הקריאה, חשובים יותר מהמלים עצמן, בעת הקריאה.
מלים, אין בידן להיות, אלא מלים.
האם מלים, הן מה שאי-שם מישהו מחפש, בהודעה הזו?
