סוג של עדכון
לא כתבתי פה יותר מדי. בכל זאת אני יודעת שהיה כאן מאמץ לעזור לי כשכן כתבתי ומרגישה שמגיע לכן ואולי גם לי שאשתף במה שעובר עלי מאז.
תקציר הפרקים הקודמים הוא ששיתפתי בהתלבטות הזוגית שלנו לגבי הריון, ולגבי הדבר הזה שמגיע בסופו... תינוק, ילד. הסטטוס קוו הפיזי ורגשי שלי הוא חולה אך יציב ללא סכנת חיים כבר שנים. אבל ההתלבטות הזו טלטלה ופירקה ואיימה על הדבר המרכזי שהיה יציב כל הזמן הזה. הזוגיות שלי.
פחדים איומים דחקו אותי למחשבות קיצוניות. קיצוניות עבורי. לשקר. להיפרד.
מצאתי את עצמי מפנטזת דברים חולניים. כמהה להיעלם. לברוח. נקודת קצה.
אני רוצה, בשבילי ובשביל בן זוגי, אבל בשבילי ובשביל השפיות שלי לא יכולה. מצב קיומי בלתי אפשרי.
לאחר טלטלה מאוד גדולה הצלחתי לשתף את בן הזוג. ומשם... ימים רעים. שחורים. אני לבד בפינה והוא לבד בפינה. הוצפתי באימה שפירקתי את כל מה שבנינו יחד. אחרי כמה ימים מצאנו שוב את הדרך לדבר. הוא איתי ואני צריכה לפרוץ את הגדרות כדי להיות איתו.
החלטנו לבקש עזרה וללכת לטיפול, בו נוכל להחליט יחד החלטה.
בעצם אני חושבת שאנחנו יודעים מה ההחלטה שתהיה חייבת להתקבל בסוף, ואני עוד לא שלמה עם התהליך אבל אני מבינה שאני חייבת את זה עבורו ועבור העתיד שלנו.
אני מקווה שללכת לטיפול או לייעוץ ביחד יעזור לי לא לפחד ממה שעתיד לבוא. מהחלק שאהיה חייבת לקחת בתוך ההחלטה הזו.
קיבלתי פס, אני לא צריכה להיות מעורבת בתהליך החיפוש. אני מתכרבלת על הספה ומחכה שהוא יודיע לי שמצא משהו. אבל כשימצא אצטרך לבוא.
כתבתי יותר משהתכוונתי. אם הגעתם לכאן, תודה על ההקשבה.
לא כתבתי פה יותר מדי. בכל זאת אני יודעת שהיה כאן מאמץ לעזור לי כשכן כתבתי ומרגישה שמגיע לכן ואולי גם לי שאשתף במה שעובר עלי מאז.
תקציר הפרקים הקודמים הוא ששיתפתי בהתלבטות הזוגית שלנו לגבי הריון, ולגבי הדבר הזה שמגיע בסופו... תינוק, ילד. הסטטוס קוו הפיזי ורגשי שלי הוא חולה אך יציב ללא סכנת חיים כבר שנים. אבל ההתלבטות הזו טלטלה ופירקה ואיימה על הדבר המרכזי שהיה יציב כל הזמן הזה. הזוגיות שלי.
פחדים איומים דחקו אותי למחשבות קיצוניות. קיצוניות עבורי. לשקר. להיפרד.
מצאתי את עצמי מפנטזת דברים חולניים. כמהה להיעלם. לברוח. נקודת קצה.
אני רוצה, בשבילי ובשביל בן זוגי, אבל בשבילי ובשביל השפיות שלי לא יכולה. מצב קיומי בלתי אפשרי.
לאחר טלטלה מאוד גדולה הצלחתי לשתף את בן הזוג. ומשם... ימים רעים. שחורים. אני לבד בפינה והוא לבד בפינה. הוצפתי באימה שפירקתי את כל מה שבנינו יחד. אחרי כמה ימים מצאנו שוב את הדרך לדבר. הוא איתי ואני צריכה לפרוץ את הגדרות כדי להיות איתו.
החלטנו לבקש עזרה וללכת לטיפול, בו נוכל להחליט יחד החלטה.
בעצם אני חושבת שאנחנו יודעים מה ההחלטה שתהיה חייבת להתקבל בסוף, ואני עוד לא שלמה עם התהליך אבל אני מבינה שאני חייבת את זה עבורו ועבור העתיד שלנו.
אני מקווה שללכת לטיפול או לייעוץ ביחד יעזור לי לא לפחד ממה שעתיד לבוא. מהחלק שאהיה חייבת לקחת בתוך ההחלטה הזו.
קיבלתי פס, אני לא צריכה להיות מעורבת בתהליך החיפוש. אני מתכרבלת על הספה ומחכה שהוא יודיע לי שמצא משהו. אבל כשימצא אצטרך לבוא.
כתבתי יותר משהתכוונתי. אם הגעתם לכאן, תודה על ההקשבה.
