סוג של אכזבה
מאוכזבת מעצמי על זה שנתתי לעצמי להסתפק ב"כמעטים", על זה שכל כך התמלאתי בכלום עד שבאמת האמנתי שהוא הכל, על זה שנתתי למישהו לפגוע בי ככה מבלי לדרוש ממנו הסבר, על זה שבעצם לא עליו אני בוכה עכשיו אלא על עצמי, על זה שאני לא מעריכה את עצמי מספיק, על זה שאני מתפשרת על דברים שלא צריך להתפשר עליהם, שאסור להתפשר עליהם על זה שאני באמת מתחילה להאמין (ולא רק אומרת ב"כאילו") שלא יהיה לי טוב באמת אלא רק טוב על פני השטח, על זה שאני לא מסוגלת לדבר על מה שמציק לי, רק לכתוב וגם זה לא תמיד, על זה שאני מפחדת באמת להגיד את מה שיושב לי על הלב מהפחד של "מה יחשבו עליי". על זה שאני לא מסוגלת לגרום לדברים לקרות אלא רק לחכות מהצד שייקרו, על זה שאני לא מסוגלת ללכת לישון עכשיו כי אני כל הזמן חושבת על מה מי שהוא הכיר ולמה זה בכלל צריך כל כך להציק לי שהוא הכיר מישהי חדשה אחרי 3 שבועות, טוב, מחר יום חדש רק צריך להעביר את הלילה...
מאוכזבת מעצמי על זה שנתתי לעצמי להסתפק ב"כמעטים", על זה שכל כך התמלאתי בכלום עד שבאמת האמנתי שהוא הכל, על זה שנתתי למישהו לפגוע בי ככה מבלי לדרוש ממנו הסבר, על זה שבעצם לא עליו אני בוכה עכשיו אלא על עצמי, על זה שאני לא מעריכה את עצמי מספיק, על זה שאני מתפשרת על דברים שלא צריך להתפשר עליהם, שאסור להתפשר עליהם על זה שאני באמת מתחילה להאמין (ולא רק אומרת ב"כאילו") שלא יהיה לי טוב באמת אלא רק טוב על פני השטח, על זה שאני לא מסוגלת לדבר על מה שמציק לי, רק לכתוב וגם זה לא תמיד, על זה שאני מפחדת באמת להגיד את מה שיושב לי על הלב מהפחד של "מה יחשבו עליי". על זה שאני לא מסוגלת לגרום לדברים לקרות אלא רק לחכות מהצד שייקרו, על זה שאני לא מסוגלת ללכת לישון עכשיו כי אני כל הזמן חושבת על מה מי שהוא הכיר ולמה זה בכלל צריך כל כך להציק לי שהוא הכיר מישהי חדשה אחרי 3 שבועות, טוב, מחר יום חדש רק צריך להעביר את הלילה...