סוגיית הקרון

[The Ancient Mariner]

סוגיית הקרון

למי שלא מכיר, סוגייה נפוצה בפילוסופיה של המוסר, שכדי לרדת לסוף דעתם של ה"פצפיזם" של חברי הפורום אני אשמח אם תענו לי עליה. מדובר בסוגייה בשני חלקים למעשה, אני אתחיל בחלק הראשון, אאסוף מספיק תגובות, ואז אפרוש בפניכם את החלק השני של הסוגיה. מי שמכיר נא לא להרוס ולחשוף את החלק השני מוקדם יותר

הסוגיה היא כדלהלן: יצאתם לטיול נחמד באזור פסי רכבת, לפתע אתם נתקלים בקרון כבד הדוהר במהרה לעבר שישה אנשים אשר תקועים בקצה המסילה. הקרון לקראת לעבור ליד התפצלות של המסילה, ואתם נמצאים ליד המספק שיסיט את כיוון הקרון לעבר המסילה המקבילה. אך אבוי! במסילה השניה תקוע אדם אחד. לנסות לרוץ ולחלץ את האנשים לא בא בחשבון, הם רחוקים מדי כדי שתספיקו להגיע אליהם לפני הקרון. לנסות לעצור את הקרון גם כן לא בא בחשבון אין לכם כיצד לעשות זאת, אפילו קפיצה אל עבר הפסים לא תעצור את הקרון, צריך אדם במשקל גדול הרבה יותר ממשקלכם כדי שהקרון ייעצר. הבחירה היא בין ללחוץ על המפסק ולגרום לקרון להרוג אדם אחד. לבין לא לעשות כלום ולאפשר לקרון להרוג שישה אנשים. במה תבחרו והכי חשוב - למה?

 

[SDRules]

תשובה!

אני לא אתערב. כי מי אני שאטיל גזר דין מוות על מישהו? אם אני לוחצת על המפסק וגורמת לרכבת לשנות כיוון, אני בעצם רוצחת מישהו, אמנם אני מצילה שישה אנשים, אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שסייעתי להרוג מישהו שלא היה אמור למות. נכון, שישה אנשים ימותו, אבל אדם אחד יינצל, ואני לא זו שאקבע שחייו שווים פחות משל שישה האנשים האחרים, לכן אני לא אתערב! אגב- אני לא פצפיסטית!

 

[Imperia]

למה את מתכוונת ב"אמור למות"?

למה את מניחה שהוא "אמור למות"?

 

[SDRules]

לא הבנתי..

כתבתי- "שלא היה אמור למות". מה הבעיה?

 

[סֵג]

אני תוהה

האם את לא אחראית למותם של השישה? אם יכלת למנוע את מותם, הרה את אחראית למותם.

 

[SDRules]

לא,

אני לא אחראית למותם של השישה מכיוון שלא אני שמתי אותם על המסילה. אם לא היה אדם שתקוע במסילה המקבילה אז כן הייתי אחראית למותם של השישה. אבל כאשר יש אדם, ולא משנה שזה אדם אחד, שתקוע במסילה המקבילה, אני בשום אופן לא אגרום לו למות במקומם! מצטערת, אבל זה מעל לגבול היכולת שלי..

 

[סֵג]

אתה לא צריך לעשות משהו

כדי להיות אחראי לו. איך שאני רואה את זה, 'האחריות' נגזרת ממחשבה פשוטה - אם יכלת להציל מישהו, אז את היית אחראית למותו. מותם של השישה היה נמנע עם היית רוצה; אם היית רוצה היית יכולה להשאיר אותם בחיים.. לכן הגיוני לומר שגם לקחת חלק במותם. אם לא לקחת חלק מפעולה שתשאיר מישהו בחיים, אז גם הרגת אותו קצת. אחריות זה מילה קצת כבדה כאן. 'אחריות' מתארת איזה חובה שלך כלפי האנשים האלו. אני לא בטוח שקיימת חובה כזו, אלא רק העובדה שאת תקחי חלק במותו של מישהו.

 

[SDRules]

אין כאן בכלל ויכוח!

אני לא אחראית, לא אשמה ואפילו לא גורם בכך שהשישה אנשים מתו/ימותו. וזו מסיבה פשוטה שכבר ציינתי בהודעתי הקודמת- הצלתם היתה כרוכה בהרג של אדם חף מפשע. כתבת- "אם היית רוצה היית יכולה להשאיר אותם בחיים.. ". אם הייתי רוצה?.. אתה בטוח שזה עניין של רצון?.. אז בוא אני אפתיע אותך- אין לי רצון מיוחד בהרג של אנשים, זה באמת לא נמנה עם התחביבים שלי.. מפתיע, הא? אין כאן שאלה של רצון, זה לא שהמסילה המקבילה היתה פנויה והחלטתי לא להתערב- במקרה כזה כן הייתי אשמה. אבל כאשר יש בנאדם על המסילה המקבילה אין עלי שום אחריות ושום אשמה במותם, הרי אני לא זו ששמתי אותם על המסילה ואף אחד לא יכול להגיד לי- "למה לא הצלת אותם ע"י הריגת מישהו אחר?" ועוד משהו.. נראה לי שמבחינה חוקית, הטיית הרכבת למסילה המקבילה (שבה יש אדם אחד), נחשבת לסוג של הריגה. (לא שעל כך חשבתי כשרשמתי את תשבותי, אבל בכל זאת!)

 

[סֵג]

למה לא

"אין לי רצון מיוחד בהרג של אנשים, זה באמת לא נמנה עם התחביבים שלי.. מפתיע, הא?" אני כל כך מופתע שעשיתי במכנסיים. נו באמת, בו נרד מהפסים של ציניות, זה צורת דיבור לילדים. דווקא היה לנו כאן ויכוח טוב מאוד עד שאמרת שאין ויכוח. אף אחד מאיתנו לא צמא דם. אנחנו סתם מדברים על זה. "נראה לי שמבחינה חוקית, הטיית הרכבת למסילה המקבילה (שבה יש אדם אחד), נחשבת לסוג של הריגה." למעשה, מבחינת החוק, תהיה אשמה בכל מקרה. החוק רואה אותך אשמה במות אם יכלת לעצור אותו לולא עשית כך. לא ידוע לי על תקדימים בנושא הזה. אולי אם לא הייתי עושה שומדבר לא היו מעמידים אותך לדין. אולי היו מכניסים אותך לכלא. אולי היו מכניסים אותך לכלא בעוון רצח אם היית נוגעת במתג. קשה לדעת, החוק כמו המוסר, מתגמש ומשתנה ונקבע כל הזמן מחדש. ועורכי דין יכולים להפיל או להקים אותך. אנחנו במילא יושבים על הישבנים השמנמנים שלנו בבית ומדקסקסים את זה, ככה שאנחנו יכולים לדבר בחופשיות בלי להיות כבולים לחוק. הנה דוגמא.. בעוד אני וחבריי ישובים על צוק ירקרק ומסדרים פיקניק, מתגללת לעברנו עגלה עם תינוק. אנחנו יושבים, מקלפים תפוזים ומורחים את הפרוסות בגבינה לבנה, והעגלה חולפת לידנו ומתדרדרת במהירות לכיוון הצוק. תוך כמה שניות העגלה מגיעה לשפת הצוק ונופלת בדממה. שומעים את התינוק צורח צעקה אחרונה ואז יש שקט שמבשר על מותו הפתאומי. את חושבת שיש צדק במה שעשינו?

 

[SDRules]

אתה באמת לא מבין את ההבדל בין שני

המקרים?!.. המקרה שציינת שונה לגמרי מהמקרה המקורי. ברור שאין צדק במה שעשיתם, אתם אשמים בכך שנתתם לתינוק למות. אבל המקרה שציינת שווה למקרה שבמסילה המקבילה אין אף אחד, ולא במקרה שיש עליה בן אדם. אתה באמת לא מבין את ההבדל? תשמע.. הרעיון שעומד מאחורי התשובה שלי הוא פשוט- ה-6 אנשים אמורים למות (כי הרכבת נוסעת בדרכם). השאלה היא האם אני אציל אותם ובכך בעצם אהרוג את הבן האדם שבמסילה השניה. או שאני לא אציל אותם. במקרה הראשון (שבו אני מצילה אותם)- אני הורגת בן אדם חף מפשע- כי אם לא הייתי שם הוא היה חי וקיים. במקרה השני- אני לא מצילה שישה אנשים (אי הצלה לא(!) שווה להרג). בכך שאני לא מצילה אותם, אני בטח ובטח שלא הורגת אותם, אבל בכך שאני כן מצילה אותם, אני כן הורגת בן אדם. וזה הבדל גדול שמשום מה אתם מתקשים להבין.

 

[סֵג]

זו לא סיבה להתרגז

בחיי, שימרי על קצת קור רוח. זה בריא בשבילך. אני בסך הכל מדבר איתך אבל מרגיש כאילו רצחתי את כל המשפחה שלך וגזרתי עליך חיים של כאב.. או משהו.. תני לי קצת כבוד כאן, זה ממש לא נעים. גם אם זה מרגש לדבר על זה, תתרגשי, אבל אל תוציאי רגש רע עליי. רק רציתי לומר בדוגמא הזו, שהנה... אם אני מסלק כל מיני גורמים מסובכים אפילו את תסכימי איתי שבחוסר התערבות במותו של מישהו, אנחנו נעשים חלק מהגורם למותו. או לפחות, כמו שאמרתי, חלק שאדיש למותו.. וזה היינו הך במציאות. אמרת בעצמך, אנחנו אשמים למותו של התינוק. אני לא הייתי שם את זה בכאלו מילים, אבל את אמרת, ואני לא אתווכח איתך על זה. היינו אשמים לגמרי למותו של התינוק. באותה מידה תהיה אשמה גם את את תסתכלי בעיני עגל על העגלה המתדרדרת לצוק. וכך תהי גם אשמה אם תסתכלי בתמימות כלשהיא על הרכבת מתקרבת במהירות אל ששת האנשים. מה שמוזר לדעתי זה שכמה משפטים אחר כך את כותבת ש"אי הצלה אינו שווה להרג" (ואת מדגישה את זה). האם רצית שאשים לב אל הסתירה המשונה הזו? אי הצלה אינה שווה הרג. אבל היא כן מידה רעה. ואולי היא כן שווה הרג לדעתך, אם לא הצלנו את התינוק? אני רואה כאן סתירה. מה את רואה?

 

[SDRules]

חחחחחחחחחחחחח מה???

איפה אתה רואה שהתרגזתי? "קור רוח"?! על מה אתה מדבר?.. אני באמת אשמח לדעת!

זה אתה שבוחר לקרוא את מה שכתבתי בנימה עצבנית! אין כזה דבר- "אם אני מסלק כל מיני גורמים מסובכים", אלה לא גורמים מסובכים, אלה גורמים עקרוניים ומשמעותיים! במקרה שאתה סיפרת- אני מסכימה שבחוסר התערבותך במותו של התינוק אתה נעשת חלק מהגורם למותו. אבל בסיפור הקרון יש גורמים אחרים, גורמים שלא מאפשרים לנו להציל את ששת האנשים- בן אדם חף מפשע שימות (על ידיך!) כדי להצילם. אין שום סתירה בדבריי- במקרה של הקרון אי-הצלה לא שווה להרג. במקרה שאתה סיפרת- אי הצלה הופכת לגורם להרג.

 

[סֵג]

מה מה

אני לא קורא שום דבר בשום נימה. את מדברת בצורה עצבנית. אבל אם את רוצה, שנינו נעזוב את זה בצד. זה ממש לא מה שמעניין אותי. אולי הצחוק והחיוך אומרים שההפרעה נגמרה. "אלה לא גורמים מסובכים, אלה גורמים עקרוניים ומשמעותיים!" אלו גם גורמים משמעותיים (הם בעצם בונים את השילדה של הסוגיה) אבל הם בהחלט גם מסובכים. לא התכוונתי לומר שבכך שהם מסובכים, הם לא משמעותיים. להיפך, הם מאוד רלוונטים. אבל קודם צריך לענות על השאלה - האם כשאני לא מתערב במותו של מישהו אני נעשה חלק מהגורם למותו..? ואי אפשר לענות על זה בכן פעם אחת, ובלא בפעם אחרת. ששת האנשים במסילה השניה לא משנים את העובדות שנוגעות לשאלה הזו.. יש קורבן עתידי, יש חוסר התערבות מצידך.. ויש תוצאה. אם אני אשם כשאני אדיש למות התינוק, אז אני אשם באותה מידה גם ליד המסילה. השאלה הבא, האם לאשמה הזו יש מחילה.. היא כבר שאלה שפותחת דיון חדש...

 

[SDRules]

.............

"האם כשאני לא מתערב במותו של מישהו אני נעשה חלק מהגורם למותו..?" עוד פעם- זה תלוי בסיטואציה! כשאין לך ברירה (מוסרית) אז- לא. כשיש לך אז- כן. מבחינתי, להרוג בנאדם כדי להציל שישה אחרים זו לא אפשרות. זה לא נובע מאדישות, חוסר איכפתיות וכו'.. זה נובע מכך שאני לא אגרום לאדם חף מפשע למות למען חייהם של שישה אנשים אחרים. אני לא אעשה את הקביעה הזו. אם הבנאדם היה אומר לי שהוא מוכן שאני אלחץ על המפסק אז כן הייתי עושה זאת, אבל אני לא אעשה את ההחלטה במקומו.

 

[Deathatred]

"לא תעמוד על דם רעיך"

 

[איילת מתבוללת]

אי אפשר פשוט ללחוץ ולהציל את האיש?

אוף למה הכל צריך להיות תמיד כל כך קשה

סתם סתם... בהנחה שאין איזה תשובה מתחכמת שבה כולם ניצלים או שכולם מתים או משהו כזה... אז...זה לא כיף לשחק אותה אלוהים, אבל נראה לי שהייתי לוחצת. זה פשוט מסמל בשבילי את ההבדל בין פסיביות לאקטיביות. ומי שבוחר בפסיביות..יכול לשיר לעצמו את השיר של הסמיתס בזמן שהוא עושה את זה: "i never talk to my neighbors i'd rather not get involved...love peace and harmony, oh very nice but maybe in the next world". כי זה הכי קל להעדיף שלא להתערב...

 

[kislevorr]

אני הייתי לוחץ

הקטע כאן הוא לא ש"נתקלתי למקום ועכשיו אני לא אעשה כלום,כי אם לא הייתי כאן, אז הם היו מתים,מי אני שאשנה את הגורל של שבעת האנשים האלה" אבל ישנה המחשבה של איך אפשר להחליט כי החיים של ששת האנשים האלה יותר חשובים מהחיים של האיש ההוא? אבל אין מה לעשות,כל השטויות מסביב לסיפור הן שטויות, השאלה היא: "היית נותן לאדם אחד למות או לשישה?" ובשאלה הזאת הייתי אומר - אחד. לא משנה מי ומה - אחד. והקטע של "אני לא רוצה להתערב ולעזור ברצח של האיש ההוא" לא תקף בשבילי,כי עצם העובדה שאני יכול להחליט,ורק אני יכול לשנות את המקרה,אז זו פשוט אחריות שלי ורק שלי. יש גם אחריות אפקטית - לא רק להגיד שאני אוהב שלום - יש את החלק של הדיבורים,ויש את העשייה (למרות שבפצפיזם ה"עשייה" נשמע קצת תמוהה...)

 

[אתם לא רוצים לדעת]

גרר קשה...

אם הייתי לוחצת וגורמת למותו של אדם אחד הייתי אשמה במותו וחייו חשובים לא פחות מחיי ששת אנשים מצד שני אם לא הייתי מתערבת ונותנת ל"גורל " להחליט הייתי אשמה בכך שלא עשיתי דבר והרגתי שישה אנשים בין כה לכה אהיה אשמה בהריגה. אם כן אני מעדיפה להיות אשמה בהריגה של אדם אחד משל שישה. אך כל זאת בתנאי- והשאלה הזאת עברה בראשי כשסיימתי לכתוב את תשובתי כל עוד אינני מקירה אף אדם מאלו התקועים כמה שערך חיי אדם הוא עליון בשבילי אם אחותי או אמי או אבי או אחד מחבריי היה האדם האחד שעליו גזרתי גזר דין מוות בתשובתי אני מתארת לעצמי, שלא הייתי לוחצת כמובן פה בטח אני מערערת על יפות נפשי אך מה לעשות גם אני בנאדם... זה משהו שהייתי מוסיפה לדילמה...

 

[איילת מתבוללת]

../images/Emo45.gifצודקת בקטע של תלוי מי הבן אדם

זה היה מאוד משפיע על ההחלטה...וכן,זה מאוד אנושי...

 

[Neta558]

באטמן היה מציל את כולם

אבל אני לא באטמן. אני הייתי מסיטה את הקרון למסילה השניה. כמובן שהייתי מרגישה מאד רע בשל כל הסיטואציה, אך לא הייתי מרגישה אשמה בהרג של אדם כפי שלא הייתי מרגישה אשמה בהרג של ששת האנשים האחרים אילו לא הייתי מסיטה את המסילה. הסיבה לכך היא שאני לא אחראית לשחרור הקרון ואין ביכולתי לעצור אותו או להזהיר את האנשים. מבחינתי אין כאן שיקול של "מי אני שאתערב" שהרי איש מהאנשים לא "אמור" לההרג על ידי קרון. הסטת המסילה היא מיזעור האסון מבחינתי ולכן זו תהיה בחירתי.