סוגיית המחשבה
שלום , סוגיית במחשבה , מספר גישות ותובנות , 1)אני חושב משמע אני קיים . משפט מרכזי בתפישת תרבות המערב בת ימינו, המאפיין גישה התחומת את מהות האדם לגופו הגשמי ואת תחום הכרתו לסביבתו הגשמית והחושית , 2)המחשבה היא תוצר חולף של תודעת האלוקים , גישה המרחיבה את ההכרה מעבר לתפישה הגשמית והחושית . המתארת היבט תבניתי של האדם או היבט קיים , כחלק יחסי הנמשך מתודעת האלוקים , שלו צלם ודמות , בדומה לתבנית רב-מימדית של דמות בתוכנת מחשב , לצלם דמות האדם צגי משנה על לוח הבקרה ההכרתי אחד מהן הוא היבט המחשבה . על גישה זו ברצוני להרחיב , על פי גישה זו האדם הוא תבנית בתודעת האל , הנמצאת בתוך חלל מצומצם של תודעתו , וכל מציאותו של האדם היא יחסית בתוך תודעת האל , קרי מציאותו של האדם תלויה ביחסו לתבניתו הפנימית דהיינו לצלם דמותו , והן לתודעת האלקים בכלולתה . המחשבה עצמה היא היבט על צג הצלם דמות המתאר אפשרויות של עיצוב מרחב העבר היחסי הנמשך בתוך הבריאה לעומת הצלם דמות היבט שיבוא לידי ביטוי כשינויי מודעות . לתבנית האדם שני היבטים מרכזים : האחד - בעל יחס המשכי לתבניתו המקורית האלוקית הנמשך לתוך הבריאה , האחר- בעל יחס המשכי לתבניתו בתוך הבריאה לעומת שאר החלל המצומצם של תודעת האלוקים , שני היבטים אלה באים לביטוי צלמי דמותי (דמות במחשב) המכונים זכר ונקבה . ויוצא מכך שלהיבט הזכרי של הצלם דמות יש מאפיינים ייחודיים הנבדלים רק בתוך הבריאה מהנקביים . יחסי הגומלין בין הזכר והנקבה בכלליות קובעים את התנהלות מציאות הצלם דמות בחלל מציאותו , כאשר הכח הגולמי נתון בידי הזכר , והבינה כיצד לתעל את המציאות בידי הנקבה . דהיינו איזה פוטניצאל יבוא לידי מימוש כמציאות החוויתית . כהגדרת התורה הכללית : חווה = אם כל חי . או להיבטים חוויתים מצומצמים שרק מוציאים את כוח הזכרי לשיעבוד היבט הנקרא לילית . כדי להמחיש נטיה זו , נאמר על המחשבה , שזה ה-"מח - שבה" דהיינו בצלם דמות האשה , לכל צלם דמות אדם השפעה על עולמו , ניתן לומר שלכל צלם דמות אדם יש ארבע חוטי המשכה , דהיינו תוכנת הפעלה בסיסית הידועה גם בשם גוי . תוכנה זו כוללת היבט של הצלם דמות הידועים כנפש ורח , דהיינו תכונת החיים הבסיסית של האדם . הכוללות את יחסו למרחבו הגשמי , ולהתהוותו הקיומית . מקסימום התפתחותי קיומי של תוכנה זו מבחינה רוחנית היא היבט המכונה רוח ברוח , בו ניתן לראות לחשוב ולהבין את הבריאה באופן מוגבל אין אפשרות לייצר או להשפיע על הבריאה מעבר למה שכבר יש בה , רק לפעול בתוכה . בקיצור אין נשמה , או ישנו גבול למידת הרוח מעל החומר בהיבט קיומי זה . בשלב זה נמצאת כל האנושות . לא ידון רוחי באדם . השלב הבא הוא כידוע מעבר לטעם ודעת , קרי אפשרויות להתמזגות גדולה יותר אם האלוקים ומחשבתו שאינה כמחשבותינו . עד כאן להפעם . דוד
שלום , סוגיית במחשבה , מספר גישות ותובנות , 1)אני חושב משמע אני קיים . משפט מרכזי בתפישת תרבות המערב בת ימינו, המאפיין גישה התחומת את מהות האדם לגופו הגשמי ואת תחום הכרתו לסביבתו הגשמית והחושית , 2)המחשבה היא תוצר חולף של תודעת האלוקים , גישה המרחיבה את ההכרה מעבר לתפישה הגשמית והחושית . המתארת היבט תבניתי של האדם או היבט קיים , כחלק יחסי הנמשך מתודעת האלוקים , שלו צלם ודמות , בדומה לתבנית רב-מימדית של דמות בתוכנת מחשב , לצלם דמות האדם צגי משנה על לוח הבקרה ההכרתי אחד מהן הוא היבט המחשבה . על גישה זו ברצוני להרחיב , על פי גישה זו האדם הוא תבנית בתודעת האל , הנמצאת בתוך חלל מצומצם של תודעתו , וכל מציאותו של האדם היא יחסית בתוך תודעת האל , קרי מציאותו של האדם תלויה ביחסו לתבניתו הפנימית דהיינו לצלם דמותו , והן לתודעת האלקים בכלולתה . המחשבה עצמה היא היבט על צג הצלם דמות המתאר אפשרויות של עיצוב מרחב העבר היחסי הנמשך בתוך הבריאה לעומת הצלם דמות היבט שיבוא לידי ביטוי כשינויי מודעות . לתבנית האדם שני היבטים מרכזים : האחד - בעל יחס המשכי לתבניתו המקורית האלוקית הנמשך לתוך הבריאה , האחר- בעל יחס המשכי לתבניתו בתוך הבריאה לעומת שאר החלל המצומצם של תודעת האלוקים , שני היבטים אלה באים לביטוי צלמי דמותי (דמות במחשב) המכונים זכר ונקבה . ויוצא מכך שלהיבט הזכרי של הצלם דמות יש מאפיינים ייחודיים הנבדלים רק בתוך הבריאה מהנקביים . יחסי הגומלין בין הזכר והנקבה בכלליות קובעים את התנהלות מציאות הצלם דמות בחלל מציאותו , כאשר הכח הגולמי נתון בידי הזכר , והבינה כיצד לתעל את המציאות בידי הנקבה . דהיינו איזה פוטניצאל יבוא לידי מימוש כמציאות החוויתית . כהגדרת התורה הכללית : חווה = אם כל חי . או להיבטים חוויתים מצומצמים שרק מוציאים את כוח הזכרי לשיעבוד היבט הנקרא לילית . כדי להמחיש נטיה זו , נאמר על המחשבה , שזה ה-"מח - שבה" דהיינו בצלם דמות האשה , לכל צלם דמות אדם השפעה על עולמו , ניתן לומר שלכל צלם דמות אדם יש ארבע חוטי המשכה , דהיינו תוכנת הפעלה בסיסית הידועה גם בשם גוי . תוכנה זו כוללת היבט של הצלם דמות הידועים כנפש ורח , דהיינו תכונת החיים הבסיסית של האדם . הכוללות את יחסו למרחבו הגשמי , ולהתהוותו הקיומית . מקסימום התפתחותי קיומי של תוכנה זו מבחינה רוחנית היא היבט המכונה רוח ברוח , בו ניתן לראות לחשוב ולהבין את הבריאה באופן מוגבל אין אפשרות לייצר או להשפיע על הבריאה מעבר למה שכבר יש בה , רק לפעול בתוכה . בקיצור אין נשמה , או ישנו גבול למידת הרוח מעל החומר בהיבט קיומי זה . בשלב זה נמצאת כל האנושות . לא ידון רוחי באדם . השלב הבא הוא כידוע מעבר לטעם ודעת , קרי אפשרויות להתמזגות גדולה יותר אם האלוקים ומחשבתו שאינה כמחשבותינו . עד כאן להפעם . דוד