סוגיה

[מור לבבב]

סוגיה

מה אתם חושבים על העניין הזה שיש אנשים שקוראים לילדים שלהם על שם הורים שלהם? זה טוב או לא? ואני לא מדברת על אנשים שנפטרו מוקדם אלא בכלל.. זה ידוע שהרוב קוראים לילדים שלהם ככה אחרי שההורים שלהם נפטרו וזה עוד יותר עושה את זה מגעיל כי לא יודעת מה איתכם אבל לי זה עושה אסוציאציה של מצבה

 

[shirli6]

לא ממש מסכימה.

זה לא חייב להיות מצבה. הילד לא צריך להיות תזכורת חיה של העובדה שמישהו יקר נפטר. הוא יכול להזכיר את הטוב שבאדם, את היופי שבו. השם השני שלי הוא על שם סבתי שנפטרה כמה חודשים לפני שנולדתי. היא ממש רצתה שלאמא שלי תהיה בת (אחרי שני בנים) והיא לא הספיקה לגלות את זה .אני בטוחה שאם היא הייתה יודעת שאני נקראת על שמה, היא בוודאי הייתה גאה מאוד. לדעתי זה עוזר לא לשכוח, במיוחד כשלא הכרתי אותה.

 

[מור לבבב]

בסדר

אבל יש דרכים אחרות לזכור חוץ מלקרוא למישהו על שם מישהו שמת, יש הבדל בין לקרוא לכיכר על שם רבין לדוגמא או לחפץ על שם מישהו לבין לקרוא לבן אדם על שמו של מישהו שבכלל לא הכיר

 

[shirli6]

כמובן שיש הבדל

אדם, בניגוד לכיכר או חפץ, הוא ישות חיה. הוא יכול להנציח את זכר הנפטר במעשים טובים, בחיוך, או אפילו רק בעצם מהותו. אדם חי מזכיר את זה שלמרות שקרה דבר והיקר שלנו עזב אותנו, החיים ממשיכים והעולם עוד מלא בטוב. וכדי להשאיר איתנו קצת מאותו אחד שאיבדנו, אנחנו מנציחים אותו ב"דבר" שעוד משתנה וצומח ופועל.

 

[eshkolit32]

לדעתי זה נורא תלוי

אני דווקא יכולה להבין אנשים שקוראים לילדים שלהם בשם ההורים שלהם שנפטרו. אני לא רואה בזה כל פסול (אולי חוץ מילדים "שנתקעים" עם שמות מיושנים....), למה זה מזכיר לך מצבה? זה בסה"כ שם, ולא משהו פיסי. כמו ששירלי כתבה זה דבר שעוזר להנציח, זה נראה לי לגיטימי. ואם לומר מנקודת מבט אישית - הייתי רוצה שיקראו לבת שלי על שם אמא שלי, אבל זה רק בתאוריה, אין לי מושג איך ארגיש כשזה יהיה רלוונטי. חוצמזה, אני לא רוצה לקרוא לה בדיוק באותו השם אלא באיזושהי וריאציה על השם - כי לקרוא לה באותו שם בדיוק יהיה דבר מוזר מאד בשבילי, אני מודה. דרך אגב: ההנצחה שבזה מאד חשובה בעיני. לי נורא מפריע שהזמן עובר וכאילו כלום, אין הנצחה או משהו ממשי שמזכיר את הקיום של אלה שהלכו. ברור שהם חלק מאיתנו אבל בכל זאת. וכאן שם דומה לשם של מי שאיננו יכול להיות דרך הנצחה יעילה.

 

[LiorShap]

../images/Emo45.gifמסכים לגמרי עם הפסקה האחרונה

 

[מור לבבב]

אז למה צריך להנציח בעזרת הילד?

לא יודעת אותי זה קצת מגעיל.. יש הרבה דרכים להנציח,למה להנציח על בן אדם?

 

[eshkolit32]

זה באמת ענין אישי

זו זכותך שהרעיון לא יראה לך. מבחינתי לתת לבת שלי את השם של אמא שלי זה המון כבוד - גם לאמא שלי על כך שזוכרים אותה באהבה גדולה, וגם לבת שלי, שתזכה לקבל שם של אישה מדהימה (וזה בעצם יכול גם ליצור חיבור בין הבת שלי לבין סבתא שלה, שהיא לעולם לא תכיר לצערי). אני אישית גם רוצה להנציח בצורות אחרות אבל אין צורה חזקה יותר בעיני מאשר לתת לאדם שם של אדם אחר לאות הערכה ואהבה לשניהם. בזה מדובר, לדעתי בכל אופן......

 

[מור לבבב]

../images/Emo140.gif

 

[nOway1]

לפי דעתי !!

אין לי מושג

 

[A GIFT OF LOVE]

אני חושבת

שזה תלוי במבט. אחד יכול לקחת את זה כמצבה ואחר כהנצחה כמו ששירלי אמרה. אני לא חושבת שאני אעשה זאת בתור אם אבל נראה.. ימים יגידו... כמובן שאני לא אקרא לבת שלי על שם אמי מכיוון שהיא נפטרה בגיל צעיר, מה גם שסבי הזהיר אותי על כך כבר בתור ילדה קטנה... ועוד משהו: באיזשהו מקום אני חושבת שנקודת המבט שלך על זה, בתור מצבה כמו שאמרת, באה מתוך כך שחווית אובדן ולכן זה נראה קצת שחור(?) אגב האובדן שלך טרי?

 

[מור לבבב]

דיי טרי

שנתיים זה טרי?

 

[A GIFT OF LOVE]

בהחלט

לדעתי בכל אופן. לא שאצלי אין השפעות, תמיד לאובדן יש השפעה, על כל החיים בכלל. רק ברמה שונה, מבינה? לפעמים ההשפעה עולה ופעמים יורדת, כל מקרה לגופו. אצלי למשל בהתחלה, כשהאובדן היה טרי לא הייתה לו השפעה שהייתי מודעת לה, ההשפעות שלו נחו לי בתת מודע.. לקראת גיל ההתבגרות הכל עלה, והתחלתי לראות שחור.. זה קרה הרבה בגלל שחוויתי אובדן בגיל מאוד צעיר. לעומת זאת, את, חווית בגיל שיש בו יותר מודעות ויכולת להתאבל, מה שלא היה לי. ולכן תחילה ההשפעה גבוהה, אני מתארת לעצמי שעם הזמן ההשפעה הרעה תרד, ותרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך ועם הסובב אותך. אבל, לעולם אל תחשבי שההשפעות יעלמו.. האובדן מתפרס על כל חיינו... את עוד צעירה מורוש, יש הרבה לפניך. נישואים, הריון, לידה, זוגיות, ילדים ואמא לא תהיה בזמנים אללו, בזמנים שאנחנו כל כך צריכות אותה. אבל אנחנו נתגבר מורוש, עוד תראי! יש לנו את היכולת שאין לאחרות! לילה מקסים שיהיה.. גיפטוש`.

 

[eshkolit32]

איזו הודעה מקסימה גיפטוש../images/Emo142.gif

 

[A GIFT OF LOVE]

גם התוכן העגום מקסים?!

סתאאאם... תודה יקירתי!

 

[מור לבבב]

../images/Emo4.gif

כי שהיית קטנה לא הבנת כלכך את המשמעות, אם אני לא מבינה את המשמעות לא פלא שילדה לא תבין..אבל זה לא אומר שזה יותר קל ,דווקא הפוך לדעתי

לא שאני הייתי כל כך עם אמא בזמנו אבל עדיין היא קצת תמכה במעבר מילדה לנערה.. -המצב שלנו לא בדיוק אותו הדבר ,אבל זה נחמד שיש עם מי להזדהות (לא שאני שמחה על היתמות שלכם חס וחלילה) ..אבל זה קצת נותן פרופורציות שאני לא כזאת "מסכנה" כמו שאני לפעמים מרגישה.. את מבינה אותי? (זה לא נשמע כל כך טוב) וסתם לא קשור,אבל בשבוע הבא אני אפסיק ללמוד אנגלית ואני לא אצטרך לראות את היללנית שכל הזמן מתבכיינת לחברות שלה על אבא שלה (זה מעצבן!) אז אולי אני אוסיף את זה לשרשור החיובי

 

[A GIFT OF LOVE]

לכל גיל

המעלות והחסרונות שלו. אני יכולה ``לטעון`` שלך אומנם יותר קשה כרגע אבל אני עדיין לא עכלתי בדיוק את משמעות האובדן ולכן אני עדיין לא בטוחה שהתחלתי להתאבל, וזה מצב עגום מאוד... אפשר לומר גם רע מבחינה פסיכולוגית.. אפשר לומר שאני לא מבינה את החסר של אמא אבל מרגישה אותו, בעצם מה זה אמא?! כן, כן, מה זה אמא אני לא מכירה אותה... כל מקרה באשר הוא.. בקשר לזה שאת שמחה עם זה שישנה הזדהות זה לא פשע. אני אגלה לך סוד שקצת יקומם- קצת מוזר לי לחשוב על החיים ללא אובדן, אני קשורה לאובדן, קשורה לכאב, שניהם חלק ממני ואני לא רוצה להנתק מהם.. כן, כן.. ללא האובדן לעולם לא הייתי רגישה ומחושלת כמו היום, וגם לא הייתי מכירה אותך! את לא צריכה להרגיש מסכנה, אני מרגישה בדיוק כמוך! כיף וטוב שיש לי אתכם!!

 

[eshkolit32]

מוכר לי מאד

המחשבה שמוזר לך לחשוב על החיים ללא אובדן. כאילו האובדן הפך להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו, כמעט איבר בגוף. מבינה לגמרי את מה שכתבת במיוחד כשאצלי האובדן קיים כבר המון שנים (היו חיים לפניו...? ) מבחינת זה שעדיין לא עיכלת בדיוק את משמעות האובדן: אני מאמינה שזה עוד יגיע. סבלנות יקירה. כל דבר בזמן שלו!