EMELY, כמה שאלות פתוחות בתור התחלה, אם אני מבין מתשובתך נכונה אז יהדות היא בראש ובראשונה דת עבורך. לגיטימי. אם כן, יהודי חילוני שאינו מאמין, לא בחר ב"דרך החיים" שהזכרת מה סופו? להכרת? תרי"ג המצוות שהזכרת כוללות המון "מצוות עשה" שקשורות לדרך הפולחן בביהמ"ק (ובכל מקרה - חלקן מיועדות רק לכהנים), כך שבכל מקרה לא ניתן לקים את כל התרי"ג. לפחות חלק (לא מבוטל) מהמצוות הנהוגות היום, נקבעו בפסקי הלכה מאוחרים, כך שלמען האמת, כל יהודי "בוחר בחיים" על פי דרכו, או על פי דרך הזרם/רב שאליו הוא שייך. או במילים אחרות, כל אחד קובע איפה הגבולות שהוא מציב... אז יש אכן דברים ברורים: "לא תבשל גדי בחלב אימו". אבל את ודאי יודעת שהיו ויכוחים עזים בימי המשנה בשאלה: ועוף? מותר לבשל בחלב? רק שיצא פסק הלכה שקבע שלא. פסקי הלכה יוצאים כל הזמן. עד לפני כ300 שנה המגמה ביהדות הרבנית היתה - לשמור על המצוות מהתורה אבל לתת מענה ברוח התקופה. מסיבה שלי היא לא כל כך ברורה, חל שינוי והיהדות הרבנית האורטודוקסית של היום לא פתוחה לקבל שינויים שנובעים מפרשנות חדשה. לעומת זאת, הסכמת שיש גם פן לאומי היהדות, רק שאני לא הבנתי מה ההבדל (אם קיים) בעינייך בין הפן הדתי לפן הלאומי. ולמה על בן לאום כל שהוא לנהוג לפי הכתבים של עמו? ואם את מבקשת את תשובתי האישית שלי, אז בעיני לאום הוא ענין תרבותי, הוא לא דבר שמחייב אותך לעשות משהו אלא דבר שאתה משתיך אליו (או לא) ובעיני ליהדות שתי פנים: דתי ולאומי, בענין הדת, אני ודאי לא סמכות ובענין הלאום אין צורך בסמכות - השתיכות היא ענין שנובע בתור התחלה מתחושה. אף אחד לא יכול לקחת ממני או מכל אדם אחר את התחושות שלו - באשר הן (כמו תחושת השיכות או להבדיל - הניכור) ימים נכונים