סובלנות?

  • פותח הנושא dify
  • פורסם בתאריך

dify

New member
סובלנות?

היתה לי שיחה רצינית על הומופוביה כן אני יודעת שלא תופתעו ממה שאני אומרת לכם אבל יש איזה מישהו שתמיד מעיר לי הערות הומופוביות ודיברתי על זה עם חברה משותפת שלנו והתבכינתי לה על הגישה שלו ואז היא אמרה שהוא מפחד.... ויכול להיות שזה נכון היא רמזה שהוא היה פעם בסיטואציה ושזה מפחיד אותו, האפשרות שעלול להיות שיש בו פוטנציאל כזה... וכדי למנוע את שאלת הפיתוי... לכן הוא בכו התקפה. ושאני אבין אותו, שהוא פוחד. ואני חושבת זכותו לפחד וזכותו לא לרצות לשנות את המציאות כמו שהוא מכיר אותה אבל האם אני צריכה להיות סבלנית ומקבלת בגלל שהוא פוחד? האם בגלל זה אני צריכה לספוג את ההומופוביה שלו? היא ביקשה שאהיה סבלנית אליו ואני תוהה- איך מגיבים לדבר כזה?
 

yosef 30

New member
היי דפי

תוכלי לפרט יותר לגביי ההתנהלות של הבחור הזה מולך. כיצד זה מתבטא הערות שלו. יכול להיות שהוא מפחד, ויכול להיות שהוא מגיב מחוסר מודעות אך אני מאמין שיש גבול למרחב ההתבטאות שניתן לאפשר לו. יש רגעים בהם צריך לומר עד כאן
. יוסף.
 
תכנסי בו!

אני מאמין בגישה הישירה, אם מישהו מציק לך בגלל פחדים שלו לכי על הגישה האסרטיבית, אם הוא לא מוכן להתמודד איתם שיתמודד איתך!
 

xanadu

New member
להתעלם

לא שווה את היחס שלך. מאחר ואת יודעת את המניעים של ההערות שלו, את יכולה להתייחס אליו בזלזול מהול ברחמים. ממש לא צריך להיפגע מזה, מאחר ואת יודעת שזה בא מעמדה של חולשה.
 

gevertov1

New member
בדומה לאנטישמיות, צריך שיחה,אבל רק אם הוא חבר

למזלי לא נתקלתי בהערות הומופוביות כאן בחו"ל (כן בארץ), אבל כן נתקלתי בהערות אנטישמיות. האיש היה ידיד טוב שבא אלינו הביתה ואחנו באנו הרבה אל הבית שלו. אז החלטתי לקחת אותו לשיחה: כמה יהודים הכרת בילדותך? (לא אחד אפילו), מתי הכרת יהודי בפעם ראשונה, איזה רושם הוא עשה עליך? כך המשכתי בשיחה עד שהוא הבין שהבעיה אצלו, ושיש לו דיעה קדומה. ייתכן שהוא עדיין שונא יהודים, אבל לפחות בנוכחותי הוא לא העז להעיר הערות אנטישמיות עכשיו, דיפי, תציבי "הומו" במקום כל "יהודי", ו"הומופוב" במקום "אנטישמי" ותקבלתי אולי רעיון איך להתמודד עם הבעיה שלך. ההומופוב שבו טיפלתי בארץ הוא גבר בן גילי שהיה בן כיתתי, אותו אני עדיין רואה מדי פעם. הוא ניסה להפחיד אותי בשאלות מביכות כגון "מתי תתחתן, נבוא כולנו לחתונה שלך" ואני אמרתי לו בשלווה, תוך מבט ישיר לתוך העיניים שלו, אבל בלי כעס"אני כבר נשוי עשרים ומשהו שנה - לגבר". הוא שאל "מה?!?", אמרתי לו "שמעת אותי נכון". הוא נסוג.
 
למעלה