מרכוס אורליוס
New member
סדר ליל הפסח
שאצלנו עודנו מחזרים אחר הרגלים וגדולה אנו עושים ממה שעשו בבית אבא. שבבית אבא שמחה היתה ואף כעס ואף מקפידין היו במצוות כל המרים יד, זכר למרור ולעבדות וליד החזקה ולזרוע הנטויה ולאורך הגלות ואנו משתדלים אנו להיות רק בשמחה במועדות. וכיצד סדר הסדר בביתנו. תחילה אנו הולכים בבית הכנסת הישן ומפייטים שם כסדר וכמנהג המקום ואף בהלל כהלכה. ומנשקין ומחקבין להזקנים שזכו השתא ויש מהם עוד מלפני המלחמה הראשונה שזוכרים סדרי הסדר ואין לך סיפורים המושכים את הלב מהם, ואין לך חסד גדול מלשמוע דבריהם, שהם בבדידותם ואין להם מה יספרו לאיש. ובכל זאת אין אנו משתהים עמם יתר על המידה ותיכף סמוך לגמר התפילה אנו שבים להבית כדי לא להמאיס על האורחים את ההמתנה שחזקה על בני ישראל כשרים שכשהם ממתינים עגל הם בונים וסוף נוחלין גהינום. והמפה מפורסת והשולחן ערוך כי כך ציווינו להכין. ובאמת, זה שציווינו להתקין הכל – את עצמינו ציווינו להכין, ובגלל מעשה שהיה. שפעם אחד היינו מעט נתלים באורחים ומבקשין אותם לסייע בהמלאכה. שבנו מבית התפילה וראינו כי לא נעשה דבר, אלא שולחן עומד בערומו ואין הנרות דולקין ואורחים שרועים ומתלוצצים. מי שיש בתחתוניו אשכים – מגרבצן, ומי שאין לה בתחתוניה מהנ"ל מעיינת במגרבצין ותוהה עד היכן הדברים מגיעים, בין כך ובין כך כבר נתעכבנו הרבה. לשנה אחרת תיקנו בעזרת ה' שיהא בעל הבית בגפו מכין התבשילין כסדר ומתקין השולחן ורוחץ יפה יפה את הכלים ועושה כל עבודות יגעות הנ"ל ומן השמים זיכונו שכל היגע על המועדות אינו מתייגע, רק כוח נוסף בו כפליים כיוצאי מצרים. ותיכך סמוך לכך מרגילין את האורחים במצוות היום. יש מהם שכבר התרגלו בבית אביהם ויש מהם שאין להם ולא כלום. על יד על יד כולם בשפה אחת ובזמרה אחת שומעים הקידוש ומסיבין. וסדר ההגדה כסדרו ממש שקבלה בידינו מחכמי האשכנזים אלף שנה ולמעלה מכך (ויש מן הפיוטים חדשים לבקרים כמו ארבע-מאות וחמש מאות שנה כגון חד גדיא ואחד אלוהינו וגם מהם איננו מניחים את ידינו ופינו מלא שירה כים). ומספרים אנו ביציאת מצרים. מי שמאמין שדברים כהוויתם – מאמין, מי שחושש שלא נתקנו אלא כסיפורים המושכים את הלב – דיי לו בכך. אין אנו באים אלא להראות את הדברים וכל המחליט על דעת עצמו ואבותיו ומנהג מקומו ונטיית לבו הוא מחליט. ומספרים הרבה גם מעניין מיתולוגיה של מצרים קדמונים ומיני אליליות שהיו מתקינין להם, וענייניי מונותיאיזם ואמונה, וסדר ההגדה על פי מתכונת מדרש חז"ל ומה ראו על ככה שסדרו הסיפור באופן היותר מוזר. ושואלים ומקשים ושמחים כיום נתינתן בסיני ואש מלחכת סביבותינו, אך היא אש הציגרטות שמרגילין את האורחים לעשן בהן ופעמים מוסיפים מיני עשב שהוא טוב לשמחת הרגל ולעונג יום טוב. ומפליגין בשירי הסדר. מי שנתברך בקול נאה מסלסל בקולו ומי שלא, מצטרף אחר הקוצרים מלילות מלילות. וכל המאכלות כשרים בהכשרין נמרצין לבני אשכנז שקיבלנו מקדמונינו להיזהר אף בקטניות ואף בהדומה לקטניות ואף בהספק הדומה לדומה לקטניות. כי אין לנו אלא נוסטלגיה ומנהג אבותינו בידינו ועל כן כלינו כלי פסח הם מיוחדים שעומדים כל השנה במחסנים חשוכים ורק לפני המועד מוציאין אותן וממרקין ומתקינים אותם לסעודה. אשרי מי שראה אלה. וצער רב אנו מצטערים לא רק בחורבן ירושלים שעדיין אינה בנויה כל צורכה, אלא גם על אחינו שהיו ושנו ופירשו ונתחלף להם יום טוב במיני חינגאות שעושים בחמץ, או שנוסעים במדבר סיני אצל הישמעאלי וכיוצא בהללו. ולא זו אף זו שלא בצנעה עושים הדבר אלא נהיה כבר איזה פרסום על זה וכאילו יש בהדבר איזו גאווה גדולה. ומשל למה הדבר דומה – לעסקי התשמיש. שהנה כבר נתברר מכמה וכמה רופאי גוף ונפש שעיסוק התשמיש הוא היותר מועיל לגוף ולנפש, וגם כן שמעתי מבקיאין בהעניין, שגודל העונג ההוא נפלא למתבונן. וכמה וכמה נערות באות על ידי כך אפילו לגינוחין ובפרט אם החתן המצווה על עונתה מקפיד ליגע לה בהדקדקן (וי"א בפרט אם החתן הוא מהמדינה אפריקי – כך קיבלתי על פה מאיזה אישות שהיו מקרצות בעיניהן בתאווה) – כך המנהג במדינות הים ושמעתי אף שבא בארץ הקודש לאחרונה נורא למתבונן פלאי פלאות. ואין כאן מקום להאריך בזה כלל שהדברים מצונעין ואין מגלים לרבים. והנה בעוונותינו רבו הצרות ונגשו הנוגשים ואין עיר ובית אשר אין שם סובל ומעונה. ופעם אחד באו ליסטים לאיזה כפר ידוע ומצאו שם תינוקת אחת והיו כופין אותה לדבר עבירה. אוי לאוזניים שכך שומעות. ועל יד על יד כיוון שהבגירה נמאסו לה עסקי התשמיש ונתגעלו לה כל הבריות ובפרט הזכרים והיתה שוכנת בטח בגפה כל הימים. וכל היודע יודע כי לא מחכמה שאלה זו רק ממחלתה אשר חרפוה ואנסוה הליסטים הנ"ל – שם רשעים ירקב ישיב לשכיננו אלוהים שבעתיים אל חיקם. והנה גם כן מעניין החגים והמועדים שידוע שלא נתנו לישראל אלא כדי לענג בהם את הנפש ולשמוח ולראות עין בעין במשפחה ובחברים הרבה ולאכול ממיני המאכלות המיוחדות להרגל, ולשיר ולזמר. ויש מהאנשים שכמו התינוקת הנ"ל נאנסו אל המצוות ובבית אביהם כעס וצער ומכה ופצע וחבורה וכשהם עומדים על דעתם תיכף הם מסתלקים מכל העניין הנ"ל עד שעושים אותו להיפך. והם כמו אותה התינוקת הנ"ל, אלא עוד שהיא בושה בעצמה ואינה מפרסמת והם מפרסמים זה ואינם יודעים כי לא מחכמה שאלו אלא מאותם הליסטים שהיו חובטים בהם כהושענות בילדותם אם במקלות ואם בדברים הקשים כגידים והדברים ברורים. וסדר המאכלים כמנהג אחינו האשכנזים – גפילטע ומרק עוף בקניידלאות, ותבשיל של בשר עגל שרעה ג' ימים על יד מעיין אחד שמסוגל לאריכות ימים, ומיני סלטים אין מספר. ופרות המשמחים את הנפש ומקרבין את הצעירים והילדים למנהגי החג. ובאמת שאין אצלינו ילדים כל כך שעוד לא זיכנו השם הטוב (הטוב? החרא!) בפרי בטן ותיקנו לפיכך שיצאו ידי חובה בכלבים קטנים שאינם מזיקין את הבריות ואינם מנבחים, אלא מתכרבלים ומלקקין ושמחים. ומרגילין אותם ביני וביני להיות על יד שולחן הסדר ונותנים להם לטעום מיני גפילטאות כדי לחנכם קצת במצוות ומראין להם באצבע את הקערה ומטעימין אותם מצה שמורה שיהיו מורגלים בכך ובפרט שאף הם היו באותו הנס שנאמר לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ולא היו מנבחים ומגלים את המצרים שבני ישראל עוזבים בחופזה היותר גדול וכידוע ממדרשים עתיקים אשר בכתיבות יד. ואף מן הזרוע מתירים להם לאכול לאחר אפיקומן שהואיל וקטנים הם ממש, אין מקפידין עליהם ואין גוערים בהם אם נשתמטו ממקצת הלכות. רק שמאכליהם בפסח כמאכל אדם וללא קטניות. ואין מכשירין אותם קודם הפסח. שאם בהגעלה – צער בעלי חיים יש כאן, ואם בליבון – על אחת כמה וכמה, ואם בהשרייה - כבר נתמעטו הדורות ונחלשו האנשים ואי אפשי להעמיד עליהם שומר ג' יממות שלא יצאו מהמים. אלא בודקין אחריהם שמא גררו חמץ מחצרות אחוריות ששם הם מטילים צרכיהם בהיחבא, ועל השאר מן השמים מרחמים כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואין לדבר סוף. והיינות ממיטב יינות שנשתבחה בהן ארץ ישראל וכבר אחר חצות גם הרוצה לאחר חוטפתו שינה, שאין מקפידין על ד' כוסות דווקא אלא כל המוסיף מוסיפין לו מן השמים. ויש מן האורחים שמבקשים לישון ומתקינים להם מיטה ומצעין ממיני מוכין רכים ואין אומרים המפיל שליל שימורים הוא. כך מקצת סדר הפסח אצלנו ויש עוד ועוד הנהגות בעיקר מענייני הנשים ודברי הבאי לאלפי אלפים ולא באתי אלא להעיר ליבן של שומעין ולספר זה הסדר ולכותבו למען יעמוד ימים רבים ויבואו הדורות הבאים אחרינו וידעו הדברים הערוכים דבר דבור על אופניו. חג שמח וכל טוב סלה.
שאצלנו עודנו מחזרים אחר הרגלים וגדולה אנו עושים ממה שעשו בבית אבא. שבבית אבא שמחה היתה ואף כעס ואף מקפידין היו במצוות כל המרים יד, זכר למרור ולעבדות וליד החזקה ולזרוע הנטויה ולאורך הגלות ואנו משתדלים אנו להיות רק בשמחה במועדות. וכיצד סדר הסדר בביתנו. תחילה אנו הולכים בבית הכנסת הישן ומפייטים שם כסדר וכמנהג המקום ואף בהלל כהלכה. ומנשקין ומחקבין להזקנים שזכו השתא ויש מהם עוד מלפני המלחמה הראשונה שזוכרים סדרי הסדר ואין לך סיפורים המושכים את הלב מהם, ואין לך חסד גדול מלשמוע דבריהם, שהם בבדידותם ואין להם מה יספרו לאיש. ובכל זאת אין אנו משתהים עמם יתר על המידה ותיכף סמוך לגמר התפילה אנו שבים להבית כדי לא להמאיס על האורחים את ההמתנה שחזקה על בני ישראל כשרים שכשהם ממתינים עגל הם בונים וסוף נוחלין גהינום. והמפה מפורסת והשולחן ערוך כי כך ציווינו להכין. ובאמת, זה שציווינו להתקין הכל – את עצמינו ציווינו להכין, ובגלל מעשה שהיה. שפעם אחד היינו מעט נתלים באורחים ומבקשין אותם לסייע בהמלאכה. שבנו מבית התפילה וראינו כי לא נעשה דבר, אלא שולחן עומד בערומו ואין הנרות דולקין ואורחים שרועים ומתלוצצים. מי שיש בתחתוניו אשכים – מגרבצן, ומי שאין לה בתחתוניה מהנ"ל מעיינת במגרבצין ותוהה עד היכן הדברים מגיעים, בין כך ובין כך כבר נתעכבנו הרבה. לשנה אחרת תיקנו בעזרת ה' שיהא בעל הבית בגפו מכין התבשילין כסדר ומתקין השולחן ורוחץ יפה יפה את הכלים ועושה כל עבודות יגעות הנ"ל ומן השמים זיכונו שכל היגע על המועדות אינו מתייגע, רק כוח נוסף בו כפליים כיוצאי מצרים. ותיכך סמוך לכך מרגילין את האורחים במצוות היום. יש מהם שכבר התרגלו בבית אביהם ויש מהם שאין להם ולא כלום. על יד על יד כולם בשפה אחת ובזמרה אחת שומעים הקידוש ומסיבין. וסדר ההגדה כסדרו ממש שקבלה בידינו מחכמי האשכנזים אלף שנה ולמעלה מכך (ויש מן הפיוטים חדשים לבקרים כמו ארבע-מאות וחמש מאות שנה כגון חד גדיא ואחד אלוהינו וגם מהם איננו מניחים את ידינו ופינו מלא שירה כים). ומספרים אנו ביציאת מצרים. מי שמאמין שדברים כהוויתם – מאמין, מי שחושש שלא נתקנו אלא כסיפורים המושכים את הלב – דיי לו בכך. אין אנו באים אלא להראות את הדברים וכל המחליט על דעת עצמו ואבותיו ומנהג מקומו ונטיית לבו הוא מחליט. ומספרים הרבה גם מעניין מיתולוגיה של מצרים קדמונים ומיני אליליות שהיו מתקינין להם, וענייניי מונותיאיזם ואמונה, וסדר ההגדה על פי מתכונת מדרש חז"ל ומה ראו על ככה שסדרו הסיפור באופן היותר מוזר. ושואלים ומקשים ושמחים כיום נתינתן בסיני ואש מלחכת סביבותינו, אך היא אש הציגרטות שמרגילין את האורחים לעשן בהן ופעמים מוסיפים מיני עשב שהוא טוב לשמחת הרגל ולעונג יום טוב. ומפליגין בשירי הסדר. מי שנתברך בקול נאה מסלסל בקולו ומי שלא, מצטרף אחר הקוצרים מלילות מלילות. וכל המאכלות כשרים בהכשרין נמרצין לבני אשכנז שקיבלנו מקדמונינו להיזהר אף בקטניות ואף בהדומה לקטניות ואף בהספק הדומה לדומה לקטניות. כי אין לנו אלא נוסטלגיה ומנהג אבותינו בידינו ועל כן כלינו כלי פסח הם מיוחדים שעומדים כל השנה במחסנים חשוכים ורק לפני המועד מוציאין אותן וממרקין ומתקינים אותם לסעודה. אשרי מי שראה אלה. וצער רב אנו מצטערים לא רק בחורבן ירושלים שעדיין אינה בנויה כל צורכה, אלא גם על אחינו שהיו ושנו ופירשו ונתחלף להם יום טוב במיני חינגאות שעושים בחמץ, או שנוסעים במדבר סיני אצל הישמעאלי וכיוצא בהללו. ולא זו אף זו שלא בצנעה עושים הדבר אלא נהיה כבר איזה פרסום על זה וכאילו יש בהדבר איזו גאווה גדולה. ומשל למה הדבר דומה – לעסקי התשמיש. שהנה כבר נתברר מכמה וכמה רופאי גוף ונפש שעיסוק התשמיש הוא היותר מועיל לגוף ולנפש, וגם כן שמעתי מבקיאין בהעניין, שגודל העונג ההוא נפלא למתבונן. וכמה וכמה נערות באות על ידי כך אפילו לגינוחין ובפרט אם החתן המצווה על עונתה מקפיד ליגע לה בהדקדקן (וי"א בפרט אם החתן הוא מהמדינה אפריקי – כך קיבלתי על פה מאיזה אישות שהיו מקרצות בעיניהן בתאווה) – כך המנהג במדינות הים ושמעתי אף שבא בארץ הקודש לאחרונה נורא למתבונן פלאי פלאות. ואין כאן מקום להאריך בזה כלל שהדברים מצונעין ואין מגלים לרבים. והנה בעוונותינו רבו הצרות ונגשו הנוגשים ואין עיר ובית אשר אין שם סובל ומעונה. ופעם אחד באו ליסטים לאיזה כפר ידוע ומצאו שם תינוקת אחת והיו כופין אותה לדבר עבירה. אוי לאוזניים שכך שומעות. ועל יד על יד כיוון שהבגירה נמאסו לה עסקי התשמיש ונתגעלו לה כל הבריות ובפרט הזכרים והיתה שוכנת בטח בגפה כל הימים. וכל היודע יודע כי לא מחכמה שאלה זו רק ממחלתה אשר חרפוה ואנסוה הליסטים הנ"ל – שם רשעים ירקב ישיב לשכיננו אלוהים שבעתיים אל חיקם. והנה גם כן מעניין החגים והמועדים שידוע שלא נתנו לישראל אלא כדי לענג בהם את הנפש ולשמוח ולראות עין בעין במשפחה ובחברים הרבה ולאכול ממיני המאכלות המיוחדות להרגל, ולשיר ולזמר. ויש מהאנשים שכמו התינוקת הנ"ל נאנסו אל המצוות ובבית אביהם כעס וצער ומכה ופצע וחבורה וכשהם עומדים על דעתם תיכף הם מסתלקים מכל העניין הנ"ל עד שעושים אותו להיפך. והם כמו אותה התינוקת הנ"ל, אלא עוד שהיא בושה בעצמה ואינה מפרסמת והם מפרסמים זה ואינם יודעים כי לא מחכמה שאלו אלא מאותם הליסטים שהיו חובטים בהם כהושענות בילדותם אם במקלות ואם בדברים הקשים כגידים והדברים ברורים. וסדר המאכלים כמנהג אחינו האשכנזים – גפילטע ומרק עוף בקניידלאות, ותבשיל של בשר עגל שרעה ג' ימים על יד מעיין אחד שמסוגל לאריכות ימים, ומיני סלטים אין מספר. ופרות המשמחים את הנפש ומקרבין את הצעירים והילדים למנהגי החג. ובאמת שאין אצלינו ילדים כל כך שעוד לא זיכנו השם הטוב (הטוב? החרא!) בפרי בטן ותיקנו לפיכך שיצאו ידי חובה בכלבים קטנים שאינם מזיקין את הבריות ואינם מנבחים, אלא מתכרבלים ומלקקין ושמחים. ומרגילין אותם ביני וביני להיות על יד שולחן הסדר ונותנים להם לטעום מיני גפילטאות כדי לחנכם קצת במצוות ומראין להם באצבע את הקערה ומטעימין אותם מצה שמורה שיהיו מורגלים בכך ובפרט שאף הם היו באותו הנס שנאמר לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ולא היו מנבחים ומגלים את המצרים שבני ישראל עוזבים בחופזה היותר גדול וכידוע ממדרשים עתיקים אשר בכתיבות יד. ואף מן הזרוע מתירים להם לאכול לאחר אפיקומן שהואיל וקטנים הם ממש, אין מקפידין עליהם ואין גוערים בהם אם נשתמטו ממקצת הלכות. רק שמאכליהם בפסח כמאכל אדם וללא קטניות. ואין מכשירין אותם קודם הפסח. שאם בהגעלה – צער בעלי חיים יש כאן, ואם בליבון – על אחת כמה וכמה, ואם בהשרייה - כבר נתמעטו הדורות ונחלשו האנשים ואי אפשי להעמיד עליהם שומר ג' יממות שלא יצאו מהמים. אלא בודקין אחריהם שמא גררו חמץ מחצרות אחוריות ששם הם מטילים צרכיהם בהיחבא, ועל השאר מן השמים מרחמים כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואין לדבר סוף. והיינות ממיטב יינות שנשתבחה בהן ארץ ישראל וכבר אחר חצות גם הרוצה לאחר חוטפתו שינה, שאין מקפידין על ד' כוסות דווקא אלא כל המוסיף מוסיפין לו מן השמים. ויש מן האורחים שמבקשים לישון ומתקינים להם מיטה ומצעין ממיני מוכין רכים ואין אומרים המפיל שליל שימורים הוא. כך מקצת סדר הפסח אצלנו ויש עוד ועוד הנהגות בעיקר מענייני הנשים ודברי הבאי לאלפי אלפים ולא באתי אלא להעיר ליבן של שומעין ולספר זה הסדר ולכותבו למען יעמוד ימים רבים ויבואו הדורות הבאים אחרינו וידעו הדברים הערוכים דבר דבור על אופניו. חג שמח וכל טוב סלה.