סדר בקשר

[רינתוש היחידה]

סדר בקשר

אני מרגישה שעלה לי מכבש על הלב, אחורה וקדימה, עד שריסק אותי לחלוטין. חברות משותפות מתקשרות לאחל חג שמח, מהר מאד הן מבינות שהוא כבר לא כזה שמח. ואז מגיעות כל הנחמות, זה לא הסוף,זה לא יכול להיות, אהבה כמו שלכן לא מוצאים כל יום, 8 שנים לא זורקים ככה, תדברו תנסו להגיע לפשרה, אתן כמו סיר ומכסה, הניגודים שלכן משלימים זו את זו...... וכל טלפון אני מספרת, ושוב מרגישה את האבן הקטנה שעולה לי בגרון, חונקת אותי, חשבתי שנגמרו לי הדמעות, וכל רגע מתברר שזה מלאי בלתי מוגבל. הערב יורד ותחושת כבדות קשה מנשוא יורדת עליי, אייך אהובתי, בין ההכנות ל-16 האורחים שצריכים להגיע? וכמה קשה לך?,ואיך הצלחתי שוב להוסיף לך, תמיד בזמנים של לחץ, בפעם האחרונה שאירחת בביתך, אני סידרתי את הכל ונסעתי, כדי שהורייך לא ימצאו אותי שם. והפעם את עושה זאת בלעדיי, עם לב כואב, החלטתי להתקשר, אני סגרתי לך את הקווים, לא הרשתי לך להתקשר אליי, לא רציתי לראות או לשמוע אותך,בטוטליות שלי, כדי שאוכל להתמודד עם זה בשקט. אמרת לי אני לעומתך, לא סוגרת כלום, הבית שלי תמיד פתוח בפנייך, הפינה שלך תמיד תישאר אצלי בלב, ואת מוזמנת להתקשר אליי מתי שרק תרצי. חמישה ימים שלא דיברנו, שיא השיאים , בעבר כשהחלטנו פסק זמן, אחרי יממה, שאלת אותי אם אפשר להחליף את הפסק זמן לטורטית, או משהו כזה. ואז החלטתי, אני מתקשרת, "היי" אמרתי, היא השיבה ושררה דממה. מה קורה?, אני שואלת כשקולי רועד, "בסדר, הכנות אחרונות"...היא מנסה כהרגלה להתחמק. איך זה מרגיש לך? אני מחזירה אותה לנושא האמיתי, "מעורב" היא עונה, "מצד אחד קשה לי וכואב לי, מצד שני אולי סוג של הקלה". ואז היא מתחילה לדבר בשטף, האישה שלי, שבקושי הצליחה להרכיב שני משפטים של רגשות יחד, לא עצרה, לא הצלחתי להשחיל מילה, היא כועסת, היא טעונה, היא מלאה, אי אפשר היה לעצור את שטף הדיבור שלה, הקשבתי לכל מילה, שתקתי, היא אמרה שאני לא מעריכה שום דבר, שאני שתלטנית, שאני חייבת שהכל יהיה לפי הכללים שלי, שאין אמצע, שחור לבן, אין פשרות, וכל מה שהיא עשתה בשבילי, והיא מסתובבת עם פחד לספר לי דברים שהיא יודעת מראש שלא אוהב..... ועוד ועוד... נתתי לה את הבמה, נתתי לה לפרוק הכל, לא הגבתי, והשתררה דממה. ושאלתי אותה בשקט, כמעט בלחש, "מה את רוצה?" היא אמרה לי שקט, אני רוצה חיים רגועים ושלווים, אני רוצה לחזור להיות אני, אני לא רוצה לעשות דברים בגלל שאת רוצה אותם. והשיחה התארכה הרבה מעל המצופה, וכבר התחילו להגיע אנשים, והיינו חייבות לסיים, ואז אני זורקת לאויר "מירי הזמינה אותנו לערב שירה בציבור מחר" מירי זו חברה משותפת,זמרת, שאני מאד אוהבת לשמוע אותה שרה, ובכלל את כל החבורה הזו. והיא עונה לי כן, היא התקשרה גם אליי, אחרי שדיברה איתך, הצטערה לשמוע....ואז הוסיפה בהכי טבעי שיש, "בא לך ללכת"? מבלי לחשוב ולו לשניה אמרתי, "כן מאוד בא לי". אז בואי נלך,היא אמרה בקול רך ואוהב, ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה שאמא הסכימה לה,"אבל מה עם ההורים שלך?, איך תעזבי אותם?" שאלתי כמעט בדאגה, "יהיה בסדר", אני יכולה לצאת קצת, לכמה שעות. סגרתי את הטלפון, והרגשתי שזכיתי במתנה לחג, אחרי כמה שניות הבנתי,שזה לא אומר יותר מדי, שאני לא חוזרת בתנאים האלה, שחייבים לעשות סדר בדברים, מה גם שהרגשתי שגם היא רוצה לבדוק מה קורה אצלה, ומה יותר קשה איתי או בלעדיי, אז איך בדיוק נבדוק, אם נמשיך לדבר, ואולי גם להיפגש, אין לי מושג, איפה זה עומד. את הסדר עברתי חצי בסדר, כבר מתכננת איך להציג את המצב, את התנאים אם בכלל, ואולי מוטב שבאמת לא נהיה ביחד לתקופה, ונבדוק איך זה מרגיש לנו. כי ברור לשתינו שהמצב לא טוב, ולחזור לאותה מתכונת זו טעות, זה רק ענין של זמן עד שזה התפוצץ שוב. ואני תוהה מי תנצח האהבה, או מאבקי הכוח" העקשנות הקור החוזק, מול הרגש, החום, הצורך שלנו אחת בשניה? אז ניפגש הערב, אני לא ממש יודעת לאן זה יקח, אבל מבטיחה לעדכן. רינתי

 

[מורן א]

מקווה שמצאתן מעט סדר

לפרק קשר כה גדול וכה מורכב, זה לא פשוט ולמצוא את עמק השווה, זה אף קשה יותר, אך בר ביצוע. מקווה ששתיכן תמצאנה את הדרך.