קרפדה וצפרדע מותאמות לסביבות שונות.
צפרדע חיה את רוב חייה במקווה מים או בקרבתו. קרפדה, לעומת זאת, יכולה לחיות במקומות יבשים מאוד, וזקוקה למים רק לצרכי רבייה (דו-חיים מטילים ביצים במים והראשנים שלהם מתפתחים במים). לכן יש קרפדות גם בסביבה מדברית, וצפרדעים רק במקומות לחים.
חוץ מזה צפרדע יכולה לקפוץ, לפעמים למרחק דיי גדול, בעוד שקרפדה יכולה רק לקפץ קפיצות קטנות.
חרדון, איגואנה וזיקית קרובים יחסית אחד לשני. האיגואנות (יש נמשפחה שלמה של לטאות כאלו) ממלאות באמריקות את הנישות שממולאות על ידי חרדוניים (גם הם משפחה) בעולם הישן. יש כל מיני גדלים של איגואנות ושל חרדונים וכל מיני נישות. זיקיות הן לטאות מתמחות עם כמה התאמות ספציפיות לחיים על עצים ולציד חרקים, כולל עיניים מתנועעות שיכולות "להינעל" על חרק לראייה סטריאוסקופית (תלת-מימד), אצבעות מנוגדות לאחיזה מושלמת בעץ ולשון ארוכה ודביקה שמשמשת לציד חרקים. לחרדונים יש כמה תכונות משותפות עם הזיקיות כולל יכולת לשינוי צבע (אם כי בצורה הרבה פחות מרשימה מהזיקית) ולשון ארוכה ודביקה המשמשת לאכילה (אם כי היא פחות משוכללת מזו של הזיקית).
שממית היא לטאה שונה מאוד מחרדון\זיקית\איגואנה. לשממיות המשוכללות יותר אין עפעפיים (הם התאחו למשקף שקוף המגן על העין) ויש כריות הצמדה ברגליים המאפשרות להן לטפס על כל דבר כולל זכוכית. מרבית השממיות מתאימות לבתי גידול אנכיים (עצים, קירות, סלעים, צוקים וכו'). עוד תכונה מיוחדת לשממיות מכל הלטאות היא היכולת להשמיע קולות, הנעים מציוצים וצקצוקי לשון חלשים אצל שממית הבתים שלנו ועד לקריאות "גק-או" רמות מאוד אצל הגקו הענק באסיה. לשממיות פרימיטיביות יותר (למשל שממית מנומרת ממרכז אסיה) אין כריות הצמדה ויש עפעפיים כמו ללטאות אחרות, אבל גם הן יודעות להשמיע קולות. שממיות צדות באמצעות השיניים והשפתיים בעוד שאצל החרדוניים (והזיקיות!) הלשון משחקת תפקיד חשוב בהרבה באכילה. רוב (אם לא כל) השממיות פעילות לילה, בעוד שרוב החרדוניים, הזיקיות והאיגואנות פעילי יום.
חוץ מזה זנב של שממיות הוא נתיק ומשמש מנגנון הגנה (רוב הטורפים יתפסו את השממית בזנב; הזנב יינתק והם ישארו עם זנב ובלי שממית) וגדל מחדש תוך זמן סביר; אצל חרדונים הזנב לא מאוד נתיק ואם הוא נחתך (למשל בקרב בין חרדונים), יתפתח גדם עבה במקום זנב חדש שלם.
