סדרי עדיפויות

[גאיה~]

סדרי עדיפויות

למה לעיתים נדמה שאין לך שליטה על חייך ושבעצם הם שולטים בך? אדם מתכנן את מעשיו, את חייו, בדרך מסויימת, בצורת חשיבה והגיון מסויימים והיכן שהוא, בנקודה מסויימת הוא חש שבעצם אין הוא מנווט את חייו. נכון שהחיים מובילים אותנו תמיד למחוזות שאליהם לא תמיד תכננו להגיע ולא לזה כוונתי. לעיתים אדם נותן מעצמו לאחרים יותר משהוא מעניק לעצמו. לעיתים אדם שם את עצמו בתחתית סדר העדיפויות שלו, למשל: ילדים,בעל,משפחה רחוקה (אבא, אמא, אחים), עבודה או לימודים, ובסוף האדם עצמו. אז אולי זה טוב ונעים לתקופה, אבל תמיד בסוף מגיעים לנקודת חשיבה של: מה אני עושה למען עצמי? ואיפה אני קיים בסדרי העדיפויות שלי? אז נכון שיש מודעות עצמית אבל חשוב שתהיה גם מודעות לסובבים, מודעות ורצון לעזור לבן אדם לצאת מהלופ הזה של קודם כל דאגה לאחרים. ואיך יוצאים מהלופ הזה? גאיה~

 

[אלדד-ב]

האני המודע והתת-מודע

גאיה יקרה הצגת שתי נקודות מעניינות - האחת, לאן החיים לוקחים אותנו (?) והשניה מה אני עושה למען עצמי (?). שתי הנקודות האלה אינן נפרדות זו מזו, הן בעצם אותה הנקודה ותכף אסביר עצמי. אמרת ש``שהחיים מובילים אותנו תמיד למחוזות שאליהם לא תמיד תכננו להגיע``. לדעתי כאן את מוטעית... את תמיד מובילה את החיים בדרך שתביא לך צמיחה. מה שאת מבקשת (או יותר נכון הווה) זה מה שתקבלי. העניין הוא שכל זה קורה לרובנו ברמה התת-מודעת. האני התת-מודע בורא את המציאות שאנו חיים בה בדרך כזו שנוכל לחוות את המטרה שלשמה אנו כאן, בעוד שהאני המודע שלנו ( האגו) לא מודע לכך בכלל , ולכן לכאורה יש סתירה בין החיים שאנו הווים כרגע (מה שזימן התת-מודע) לבין מה שתכננו,רצינו שיהיה. כדי לישב את הסתירה הזו נגיע לנקודה השניה עליה דיברת...להקדיש זמן לעצמנו. ברגע שתקדישי זמן לעצמך,תשימי עצמך בעדיפות הראשונה, תהיי רק עם עצמך, תתבונני פנימה לאני האמיתי שלך תוכלי לאחד את הצד המודע שלך יחד עם התת מודע ואז החיים באמת יקחו אותך לאן שתכננת. ברגע שנפסיק להיות ``עיוורים``, נפסיק להגיב למה שקורה לנו בחיים,ונתחיל להבין שכל מה שקיבלנו הוא לטובתנו- נתחיל לברוא את עצמנו מחדש באופן מודע. כשנגיע למצב שנהיה שלמים עם עצמנו, במלא מובן המילה, אנו נהיה שלמים עם אחרים. אז, השאלות הללו יראו פשוטות יותר... בחמלה ובאהבה אלדד

 

[גאיה~]

שינויים

האני המודע והתת מודע מתאחדים ואת מאפשרת לחיים לקחת אותך לאן שאת רוצה, את שלמה עם כל מאוויך ושלמה עם עצמך אך מה עם הסביבה שרגילה שאת נותנת ומיטיבה עימם? הרי החיים שלך שלובים בחייהם של אחרים. וכשאת מחליטה לעשות מטמורפוזה מתוך מודעות עצמית הכל מסביב משתנה. ואיך את זה עושים? גאיה~

 

[אלדד-ב]

שינויים נהדרים

גאיה ... האם את חוששת מתגובת הסביבה ? שיפסיקו לאהוב אותך ? שיסתכלו עליך בעין אחרת ? או שמפחדת את משינוי השגרה ? ראי, לדעתי, את אינך יכולה לחיות את חייהם של אחרים אלא רק את חייך בדרכך שלך.לדוגמא, הורים יכולים לחנך בדרך אחת, אך לא יכולים לכפות דרך חיים זו על ילדיהם לכשיתבגרו. כשמתבגרים, בוחרים דרך שאמיתית ונכונה לנו. תוכלי להתעלם מהקול שקורא לך בפנים לשינוי, ומהאינטואיציה שמורה לך לאן ללכת, אך זו רק תהיה הדחקה. כל אחד\ת במצב זה ירגיש שהוא\היא מפספס\ת את עצמו\ה, לא מגשים\מה את עצמו\ה. אין לך לאן לברוח, הקול הפנימי ימשיך להדהד בך לנצח. אין לך למה לברוח - הרי הגשמת עצמנו בכל רגע ורגע היא אושר עילאי. זו תכלית קיומנו. החיים הם מתנה נפלאה ולכן עלינו להתייחס לכל רגע בחיינו במודעות ובתשומת לב, כך נוכל לגלות את השביל שיביא אותנו למיצוי עצמי ולשמחה ללא גבולות. אוהביך הקרובים אליך יקבלו אותך כמי שאת, כי אהבה היא החופש. ברגע שישנן ``דרישות`` והגבלות בין אוהבים זו כבר לא אהבה אלא צורך, הזדקקות. מכאן באות כל הצרות. ניתן להשתחרר מהרגלים אלה ע``י כך שנבין שאנו שלמים ולא חסר לנו משהו מבחוץ כדי לחוות אושר. ציפיה בין בני זוג גורמת לאכזבה, לכן עדיף להעלות את רמת הציפיות לרמת העדפות. לדוגמא, אני מעדיף שאשתי תהיה כך וכך או תעשה כך וכך, אבל זהו אינו תנאי הכרחי לאושר שלי, לאהבה שלי. אני אוהב אותה בין כה וכה, ואני לא מציב תנאים לאהבה. ברגע שמערכת יחסים מכל סוג שהיא לא משרתת אותנו יותר, עוצרת את התפתחותנו וגורמת לנו להיות מי שאנחנו לא, להיות מישהוא אחר אז כדאי לבחון את מערכת היחסים הזו במשותף. את צריכה אולי להבהיר ולהאיר את הדברים הללו אצל הקרובים אליך , ופשוט לשוחח באופן הכנה ביותר על הכל. כנות היא הדרך המהירה ביותר להבנה. בחמלה ובאהבה אלדד

 

[puzik]

האני העצמי

זה מאוד מעניין מה שאמרת. וזה מאוד משפיע עליי כל העניין הזה של תת-המודע ואני המודע. אתה יודע, הבעיה שלי היא שאני כלל לא יודעת מי אני ממש. כלומר קשה לי להגדיר את הרגשות שאני חשה, קשה לי לומר לעצמי מי אני. קשה לי להסתכל בתוכי ולדעת מי אני.. אני יודעת שעליי להקדיש זמן לעצמי, להסתכל בתוכי ואת כל מה שאמרת, אך אני לא יודעת איך, לא מה זה להסתכל בתוך עצמי.. אני לא יודעת איך לחקור את עצמי.. אתה יודע, מאז שהייתי ילדה קטנה וכל הזמן צפיתי בטלויזיה. ובגלל שאני מאוד רגישה, אני לפעמים מאמצת את הסגנון החיים שם כדי לראות אם זה מתאים לי, וכאשר אני מנסה לחיות על פי הסגנון הזה אני רואה שזו לא אני, שזה לא מתאים לי ואני מתאכזבת כי אני לא יודעת מה הסגנון שלי. אני כל החיים מנסה לקחת סגנונות שונים מטלויזיה וגם מאנשים ומחבריי הקרובים.. וכל פעם מגלה שזו לא אני. אז אם תוכל לעזור לי כי אני פשוט לא יודעת מה הסגנון שלי, איך ליצור אותו שיהיה ייחודי רק לי, ואני לא יודעת איך להתבונן בתוך עצמי.. מה לעשות? 8-(

 

[מיכל מנדל!]

גאיה ידידתי היי

היי גאיה!!! ברשותך רציתי להגיב מנקודת המבט שלי: נכון שהחיים מלאים בהפתעות שמסתתרות ומגיחות לנו מכל פינה. נכון שיתכן שבכלל לא תכננו להגיע למחוז זה או אחר. לדעתי האישית אין שום דבר שקורה במקרה. ישנה פשוט הכוונה. אם אנחנו זורמים עם חיינו דברים חיוביים מדהימים קורים. אין לנו שליטה על חיינו יש לנו כמובן את זכות הבחירה. ישנם איו ספור דרכים ללכת ורק אנחנו בוחרים את הנתיב. כך שכשאת אומרת שהאדם פתאום אינו מנתב את חייו לזה אני לא מסכימה באופן אישי. תמיד תמיד תהיה לך זכות הבחירה. העינין הוא באיזו דרך לבחור. לכן כשמגיעים לצומת עלינו לעצור לרגע להתבונן לקבל החלטה ואם קשה לנו אז אולי להעזר באיזה מומחה שיחבר אותנו אל האינטואיציה הפנימית שלנו. אז להאזין לה בקשב רב והאינטואיציה הקול הפנימי יוביל אותנו לדרך המבטחים. עלינו להאמין בכוחה של האינטואיציה באמונה מלאה. לגבי נתינת היתר. את צודקת בהחלט. ישנם אנשים שנותנים לאחרים יותר מאשר לעצמם. לדעתי האישית בלבד זהוא מצב של חוסר איזון. אי אפשר לתת מהמינוס שאדם נמצא. אדם צריך תמיד להיות מלא בעצמו לפני שיבחר להעניק לאחר. מה סוד תפקידך עלי אדמות? הסוד רמוז בפרשת השבוע בה נולדת! אני לא בחורה דתיה למרות זאת אני יודעת בדיוק איכן מסתתרות התשובות. הרבה אור ואהבה אין סופית. מיכל

 

[גאיה~]

מיכל יקרה

האם תוכלי להרחיב בנושא תפקיד האדם עלי אדמות מול פרשת השבוע בו נולד? אם למשל אני נולדתי ביום שני, פרשת השבוע היא- ויקהל, פקודי, אז מהו סוד תפקידי עלי אדמות? ותודה לכם, כולכם, על שהתפניתם והתייחסתם והארתם לי נקודות שלא התייחסתי אליהן לפני כן. באהבה גאיה~

 

[מיכל מנדל!]

סוד התפקיד

גאיה ידידתי היי!!! ראשית ברוך בואך לים או לאקווריום. אני חושבת שהגעת למקום הנכון. כאן מחלקת הדגים לשרותך. איך אני יודעת? הפרשה שדברת עלייה שייכת לחודש אדר. לחודש אדר שייך מזל דגים וזהו. ובכן לגבי יום ב` בשבוע לא כל כך נותן לי תשובה. אני צריכה לדעת את תאריך הלידה העברי לדוגמא: י``ט אדר א` תשכ``ב. במידה ואת לא יודעת מה התאריך הביטי בבקשה בתעודת הזהות שלך מתחת לתמונה. שם התשובה. באופן כללי הפרשה הכפולה שלך עוסקת במערכות יחסים שלך עם הסביבה. באופן כללי ביותר. שלב ראשון עלייך לקרוא את הפרשות ואם אלך לפי הדוגמא הנ``ל עלי לקרוא את כל הפסוקים המסומנים כי``ט ולראות איזה פסוק מתחבר אליי הכי טוב. במידה ולא הצליח לי אנסה את פס` א`כי 19=1 ואם שוב לא הצליח לי אנסה את פס` 1 כי 1=10. לפי דעתי עלייך לבדוק אם השנה היתה מעוברת או לא כי אז יתכן שאת שיכת לפרשה אחת אחורה. תראי הפעולה של מציאת התפקיד היא לא כל כך קלה כמו שנדמה. זאת עבודת חקר לא קטנה. ברמה ענינית וברמה של פענוח צפנים ורזים שמסתתרים בפרשה. את העניין לא עושים על רגל אחת. ניתן ללמד את הנושא. אם תהיי מעונינת אחבר אותך למורה מעולה בתחום. הכנסי בבקשה למייל שלי והשאירי פרטים. [email protected] הרבה אור ואהבה אין סופית. מיכל

 

[jongler]

סדרי עדיפויות

היי גאיה , נושא נהדר! אל לנו לשכוח את המטרות בחיים, מהם המחויבויות שלנו לחיים שלנו? למה אנו יוצרים משפחה? למה אנחנו בוחרים ללכת לעבודה? למה יש לנו חברים? למה אנו מביאים ילדים? למה אנחנו בוחרים לעשות דברים מסוימים בשעות הפנאי? למה אנחנו כאן בפורום הזה כותבים? - המטרות שלי הם : אושר ! עוצמה ! חופש ! אהבה ! ביטוי עצמי מלא ! ליצור או למצוא לעצמי סביבות שבהם אני אהיה במחויביות שלי, שבהם אגשים את המטרות הנ``ל. זהו סדר העדיפויות שלי, וזה כולל את הסביבה, כי רק בסביבה מאושרת אוכל ביתר קלות להיות באושר, רק בסביבה עם אהבה ביתר קלות אני אהיה באהבה. ליצור את הסביבה שלי למטרות הנ``ל יצור אותי גם - זה מקביל אחד לשני. להיות בעשיה עשיה עשיה - עם הפוקוס אחוצה, אני לא כאן , רק הסביבה כאן אך לזכור דבר אחד ! מי אנחנו ! להיות מודעים למה שקיים באמת, להתבונן על הכל בצורה מודעת ולא בצורה שיכלית (משום שעד היום רק נפלנו), ליצור בכלום את מה שמדליק אותנו שיהיה בזה הרגע ! לא להיות תוצאה של הנסיבות - ליצור אותן, לא להיות תגובה לסביבה (מבחינת הרגש) אלא ליצור את הסביבה, לחולל בה משהו נפלא, להיות בלי ``אני`` , להתמסר לאנשים ולמה שמדליק אותם - כי לכולם אותם מטרות אך רבים לא מודעים או ששכחו, לא לכפות, רק להיות איתם, לחוות את הרגעים כמו תינוק שחווה אותם בפעם הראשונה בלי שיפוטים מן העבר ודעות קדומות, ולא לשכוח דבר אחד - להיות המילה שלנו , משום שמי שאנחנו בעיני הסביבה זה מי שאנחנו ולא מה שאנחנו חושבים על עצמינו. באהבה JonGler

 

[jongler]

ולא לשכוח!

החיים הם בלתי צפויים, הם כמו נהר זורם שמשנה את נתיבו כל כמה שנים ואת ספיקת המים שבו, החיים הם כמו הטבע, כדור הארץ משתנה ללא הרף, כך אנחנו בלי התחלה אמצע וסוף - רק להיות בזה הרגע ולאהוב את זה! JonGler

 

[חלומית:))]

גאיה יקרה

גאיה גאיה הבנתי שעשית רבות למען אחרים ועייפת. איני חושבת שעל האדם לקחת את כל הנטל על עצמו כאשר זה מכביד עליו, לכן עלינו להתחלק , או למצוא פתרונות להקל , ולחיות בהרמוניה עם הסביבה, כדי לא להרגיש מקופח ושלול חופש שלול דגש עצמי.מכאן תתחילי- כעת זה הזמן בו הינך זקוקה לחופש! ומגיע לך! קחי אותו מיד חווי אותו במינון הנכון ראי בו מרחבי הרוגע והאהבה.לעולם אל תבקשי חופש, קחי אותו!בלי תירוצים. אם יראו שאת איתנה בדעתך, יבינו ויקבלו את המצב החדש. זמן חופשי ובלעדי שלך (זמן שאותו תקבעי לעצמך) זה זמן שיתרום לך רוגע , שחרור מלחצים, וכמובן אהבה עצמית. בזמן זה עשי דברים שהינך אוהבת ומאמינה שיש לך תחביבים משלך.וכנסי ללופ קבוע שבכל יום יהיה זמן חופשי שהוא רק שלך ולא לסובבך. בהצלחה !! חופש אור ואהבה לך גאיה באהבה חלומית

 

[אילה.]

גאיה...

את נוגעת פה בדברים הכי מהותיים של החיים... וזה לא פשוט. ממש לא. מה שאת מתארת כאן, בעיניי, הוא המסע שלנו בחיים. מתי אנחנו מפסיקים לחיות במודעות שהחיים מובילים אותנו, ומתחילים להבין - במודע - שאנחנו עצמנו מזמנים לנו את ההתרחשויות והאירועים שאנו פוגשים בחיינו; ושאלת השאלות, התחבטות ההתחבטויות - כשאנו כבר מגיעים למודעות הזאת, איך אנחנו מיישמים אותה אל מול הסובבים אותנו? כל כך קשה... קשה, אבל חיוני. חיוני, כי שם בדיוק נמצאת ההתפתחות שלנו. כי ברגע שיש הבנה שאני מנווטת את חיי ולא הם אותי, יש רצון ליישם את זה בפועל... להעמיד את זה במבחן המציאות... והמציאות, שלא כמו המחשבה או המודעות, היא מציאות של חומר, וקשה יותר לנווט בתוכה, כי החומר מציב התנגדויות. אבל שם, כשאנו מצליחים לעשות את שלנו, להיות מי שאנחנו באמת רוצים להיות, שם הגדילה, שם ההתפתחות, שם הרחבנו את הגבול של עצמנו. הגדרנו את עצמנו מחדש ולא נתנו לגבול להפוך למגבלה. והקורס בניסים אומר, ``כשאתה נרפא, אתה לא נרפא לבד``. וזה כל כך נכון. כי הרי כשאת מושכת חבל ופתאום מרפה, מי שמושך בצד השני חייב להרפות גם הוא, או לצעוד לאחור, או לעשות איזשהו שינוי אחר... הוא לא יכול להמשיך למתוח מצדו, אם את לא שם מהצד השני... וזה, זה כל הקסם... אילה מחייכת