סדקים.

סדקים.

חציתי את העולם לשניים, אולי בתקווה לראות אותך בתוכו. חצי מהירח השארתי לך. חצי מהשמש השארתי בשבילי. הכוכבים ציירו מפה לעולם שנטשתי מאחור. נסיתי להפוך את כל אותם הדברים שננטעו במקומם, חסומים מאור השמש בשל נטייתם הטבעית לשקוע פנימה. מסתתרים. חבויים בתוך אדמה יבשה. שדה הקוצים לחש באוזני הבטחה, שבמידה ותופיעי, הוא ייתן לאור השמש ללטף את גבעוליו ולהפוך כל ראש קוצני לפרח צבעוני. חציתי את הנהר לכמה נחלים קטנים, טהורים ממי מעיין, מטפטפים טיפות אל תוך כיסים עמוסי פחדים. מחלחלים פנימה, נבוכים מעוצמתם. בדרך החוצה, שתלתי מתג. להבטיח את האור, כשהקסם יחלוף.
 
את תמיד מצליחה

להפתיע אותי במשפטי הסיום! מקסים
 

princhipeta

New member
../images/Emo45.gif

משפט סיום מעולה. נותן לכל הקטע משהו ריאלי כזה..
 
../images/Emo6.gif

צריך משהו שיבאס אותי, לא? לשם כך נועדה הריאליות.. תודה,
צלכצכצרקעפתאומקונדומורודכעםלםלקטאוחוארו (לא הבנת? צלצלי לחברתך).
 

carefully

New member
זה מתחיל בסדק

אלגרה היתה אומרת - אם את בוחרת להאמין לקוצים, אל תופתעי כשבסוף תמצאי את עצמך מחוררת. מעניין מה שכתבת, הדברים בהחלט גרמו לי להרהר. תודה. מאחלת לך רק אור.
 
עולם קסום

נזכרתי בסיפור על אביר עז רוח שהסתער בחרב שלופה מול תותח תורכי ו...נחצה לשניים. בסוף המלחמה הוא חזר חצוי למולדתו והחל לתור אחר אהובה אך לא מצא מנוח בשיטוטיו כי כל דבר הוא חצה לשניים...הכל היה צריך להיות חצוי כמוהו....
(מתוך: "אבות אבותינו") אגב, יש משמעות לחצי הירח שהשארת לה ? כי גם הוא חי על זמן שאול שאול ונעלם כל חודש....
 
חצוי כמוהו :)

אני יכולה להבין את חוסר היכולת של האביר העז רוח להסתדר עם דברים שלמים יותר ממנו. שמבחינתו, הוא בטח שלם יותר מהם. למרות היותו חצוי..:) ובאשר לירח, כל דבר שהוא חצי, קל יותר להשלים אותו. וכל היופי בירח, שהוא רק דורש זמן בכדי להיות מלא. תודה לך
 
למעלה