אנסה להציג את דעתי האמביוולנטית
(שימו לב להשמטת ה"אני" בנושא, זאת ה"עברית האמיתית", רק שאיש לא מדבר בה - העברית ספגה בעל כורחה השפעה אינדו-אירופאית אדירה, בעיקר מיידיש ומאוחר יותר גם אנגלית) גם לי צורם כשאנשים כותבים "אני ירצה" במקום "אני ארצה", מבלבלים בין "עם" ל"אם", וכיו"ב. בקשר ל"שלוש שולחנות", אין לי על מה להתלונן, כי זאת טעות שגם אני עושה (משום מה, אני לא מצליח להסתדר עם מין של מספרים). מצד שני, בתור בלשן, צורם לי גם לשמוע אנשים אומרים "העברית התקנית זה כך וכך", "קודם כל תלמדו עברית", וכיו"ב. איותים ומבניים תחביריים צורמים בצד, כולנו (או לפחות רובינו), דוברי עברית מלידה. "עברית נכונה" היא השפה שאנחנו מדברים - לא השפה שהאקדמיה ללשון העברית מחליטה עליה (ואינני מתכוון לעלוב באקדמיה, אבל עובדות בשטח אי אפשר לשנות על ידי כתיבת מסמכים). אני רוצה לציין גם, שלדעתי, אף אחד מחברי הפורום (ובטח שלא אני), מדבר ב"עברית תקנית" של האקדמיה, או של שיעורי הלשון בבית הספר. כולנו מבטאים כתבתן כך: KATAVTEM בתקום כך: KTAVTEN (עם שווא נע). יש האומרים, בכלל, "כתבתם" גם עבור מין נקבה. באותה המידה, רובינו לא שכחנו מצורת עתיד נוכח רבות - תראו לי אנשים שאומרים "אתן תכתובנה". זה יצור שכל כך נדיר לשמוע אותו, עד שכשמישהו כבר אומר את זה, זה נשמע לי צורם. יש לי עוד הרבה דוגמאות מהסוג הזה, אבל אני מניח שהבהרתי את עצמי מספיק. אפילו לא התחלתי לדבר על זה שמבחינת הגיה "נכונה" של השפה העברית (ע' מסתלסלת, הבדלה בין כ' לק', ט' לת', חטפים, תנועות ארוכות, דגשים וכיו"ב). אין כמעט אף נפש חיה במדינתנו הקטנטונת המסוגלת לכך, מלבד אולי כמה קרייני רדיו עתיקים משנות ה-50. בעצם, פונולוגיה היא הסיבה העיקרית להרבה מה"טעויות" של ימינו. השפה העברית היא דינוזאור פונולוגי, עם הטיית פעלים שנגזרת בחלקה מהמערכת הפונולוגית של העברית העתיקה, שכל קשר בינה לבין המערכת הפונולוגית המודרנית שלנו (עיצורים אשכנזיים ותנועות ספרדיות, עד כמה שאני יודע - זאת פחות או יותר מערכת ההגיה של אספרנטו, באופן מפתיע) מקרי בהחלט. קחו את שיכול העיצורים למשל. כנראה שדוברי העברית העתיקה התקשו לשלב את העיצורים ת' וש', ולכן השורש ש.מ.ר בבניין התפעל יוצר "השתמר" במקום "התשמר". מצד שני, אנחנו מסוגלים לומר "התשמר" (זה ישמע כך: HICHAMER) בלי בעיה. קחו גם את "הצטרף" שבה הת' מוחלפת לט' למען הדמות חלקית בנחציות (שו הדא?), מונח שבכלל לא קיים בהגיה עברית מודרנית. מצד שני, הרבה ישראלים, ואולי אפילו רובם, אומרים "מדבח" במקום "מטבח" - ט' הופכת לד' - הדמות חלקית בקוליות, כתוצאה מהפונולוגיה המדורנית שלנו. עכשיו, אם נחזור ל"אוכל" ו"יוכל", או "כתבתן" ו"כתבתם": לדעתי קיימות שתי סיבות לתופעה: אחת היא דמיון גדול מדי בין נ' ומ' ובין U ו-YU, עבור דוברי עברית מודרנית, שיוצר דחף לאחד את שתי הצורות. הסיבה השניה היא נטיה כוללת, אולי בהשפעת השפה האנגלית, לאיחוד צורות הטיה (אנגלית כללה גם היא, בעבר, מינים דקדוקיים והטיות רבות יותר לפי מין, גוף ומספר, אך רובן נעלמו עם הזמן). כל אלה שינויים קבילים והגיוניים בשפה. שפה זה לא מקשה אחת, אחידה וחסינה לזמן ושינויים. אנחנו מדברים על ערב רב של ניבים אוריים (לא קיים אצלנו בארץ) וחברתיים (קיימים ועוד איך). הניב החברתי של צעירי ישראל משתמש באותה הטייה עבור עתיד דובר יחיד ועתיד נסתר יחיד, בעוד הניב החברתי של המבוגרים לא. בדיוק כמו שניב אוסקה ביפנית משתמש ב-"YA" במקום ב-"DA", וכמו שבאנגלית אמריקאית דרומית קיים כינוי גוף שני לרבים (y'all). בכל אופן, אין לי בעיה עם כל צורה שבא אנשים ידברו ביומיום, אבל לדעתי כשבאים לכתוב, גם אם זה בפורום, כדאי להחליף לניב חברתי "מקובל" יותר. במקרה הזה, אני לא מדבר על עברית של ח.נ. ביאליק, אבל אני משתדל לכתוב בעברית של עיתונים (בני זממנו), "תקנית" למחצה. כל זה רק למען נוחות הקריאה - זה מה שאנשים רגילים לקרוא, ומעבר לצרימה שגורמים לי "אני ירצה" ו"אני יוכל" וכל אלה, הם פשוט מאטים את קצב הקריאה שלי, וזה קצת מעצבן. אני לא דורש מאף אחד אחר לעשות את זה (למרות שאני אשמח אם כולם יכתבו ככה), ואני מודע שיש אנשים עם בעיות דיסלקציה או דיסגרפיה שקשה להם. גם לי יש ליקויי למידה (אם כי מדובר יותר בסוג משונה של ADD ולא דיסלקציה) ואני מכיר קצת את התסכול מציפיות של אנשים לבצע דברים שקלים עבורם אבל קשים בשבילך.