סדנאת הנהגה...
היום היה לי בבית ספר ערב של הנהגה צעירה, הסדנא שסיפרתי לכם עלייה. היה ממש נחמד. עוד לא הגענו לקטע הגיבוש. אבל המנחה דיבר איתנו על מעגלי חברה, קבלת האחר, הקשבה לאחרים, זה היה ממש כייף. וממש רציתי להשתתף ולהגיד גם את הדיעות שלי, כי כולם עשו דיון פתוח כזה אבל לא היה לי אומץ
כשרציתי לדבר הזעתי, נעשיתי אדומה... שונאת כשזה קורה לי. היה גם קטע שהוא נתן לכל אחד ליבחור קלף עם תמונה ומשפט. כל אחד היה צריך להקריא את המשפט שלו ולהגיד באיזו צורה המשפט נוגע לו. לי יצא "לא להיות קורבן" זה נוגע לי בצורה מסויימת, אבל העדפתי לא לומר איך, מהבושה. הרגשתי פספוס שכולם אמרו חוץ ממני....
וזה מה שמעצבן אותי. שקשה לי לדבר, להגיד את הדיעות שלי, להשתתף בדיונים, כי יש לי הרבה מה להגיד. אבל אני מקווה שזה ישתפר עם הזמן. סיימנו את המפגש במילה אחת. שהוא אומר שהיא המילה שמסכמת את מה שצריך להיות במנהיג. המילה היא "אחריות". למה? את הקטע הזה נורא אהבתי. באחריות יש את המילים: אח- המנהיג צריך להרגיש אח של השאר, להרגיש קרוב אליהם ולהבין אותם. אחר- המנהיג צריך ללמוד לקבל את ה"אחר" אחרי- המנהיג צריך לדעת מתי לקחת אחריו את השאר. אחריו- המנהיג צריך לדעת גם מתי ללכת אחרי מישהו אחר, לקבל גם את הדיעות של האחרים וללמוד מהן. ולבסוף, למנהיג יש את האחריות על כל אלו. נורא אהבתי את הקטע הזה
סתם רציתי לספר לכם...
היום היה לי בבית ספר ערב של הנהגה צעירה, הסדנא שסיפרתי לכם עלייה. היה ממש נחמד. עוד לא הגענו לקטע הגיבוש. אבל המנחה דיבר איתנו על מעגלי חברה, קבלת האחר, הקשבה לאחרים, זה היה ממש כייף. וממש רציתי להשתתף ולהגיד גם את הדיעות שלי, כי כולם עשו דיון פתוח כזה אבל לא היה לי אומץ
סתם רציתי לספר לכם...