סגנונות בטאי-צ´י

[יעל :-)]

סגנונות בטאי-צ´י

האם מישהו יכול להסביר לי, בבקשה, מה השוני וההבדלים בין הסגנונות השונים בטאי-צ´י? תודה יעל

 

[דוד כפרי]

יעל, ברגע שיהיה לי זמן אכתוב תשובה

רצינית. כרגע פשוט אין לי מתי. אולי מישהו אחר?

 

[Meimis - A.I.K.I]

כדי להקפיץ למעלה...

אנשים...! תענו לי אין רקע באומנויות סיניות... אז... בבקשה! דברו

 

[דלית - delete]

בקיצור נמרץ ההבדלים בעיקר היסטוריים

ועכשיו תשכחי מהכותרת - היא מטעה. מקובל לור שיש 5 סגנונות קלאסיים בטאי צ´י - סגנון צ´ן (המזוהה עם כפר משפחת צ´ן) סגנון יאנג (המציא יאנג לו צ´ן לאחר לימוד בכפר צ´ן) סגנון וו סגנון וו (לא מבטאים אותו דבר) סגנון סון (או סונג - לא בטוח באיות) בנוסף קיימים סגנונות רבים שלא משוייכים למשפחות הנ"ל ותתי סגנונות רבים עוד יותר בכל אחד מהסגנונות שהוזכרו. מהסגנונות הנוספים הבולטים הם זאו באו, וודאן, צ´ו נאן (לא בטוח עד כמה בולט, אבל זה מה אני לומד, ובארץ היום בית הספר הגדול ביותר לטאי צ´י), צ´ן פאן לין (ה"מקור" של קאטת צ´ו נאן), הטאי צ´י של משפחת טונג, וכן שיטות כמו לי, צ´אנג ועוד. רוב השיטות נבדלות במייסד השיטה - לרוב מורה משיטה קודמת שהקים שיטה חדשה (או כמעט חדשה) בהתאם לידיעותיו. סגנון צ´ן - מקובל להניח שזהו הסגנון העתיק ביותר והמקור של טאי צ´י, אולם קיימות מספר תיאוריות בנושא. הסגנון מתאפיין ברקיעות וקפיצות (לעומת סגנונות טאי צ´י מודרניים יותר). הסגנון נקרא גם סגנון 13 העמידות, כיוון שכל הטכניקות מבוססות על 13 עמידות (או יציבות בסיסיות). חלוקה נכונה יותר תהיה של 8 עמידות בסיסיות ו5 תנועות. בכפר צ´ן לימדו אמנויות לחימה (ובייחוד אגרוף התותח) זמן רב לפני שהחלו להשתמש בתיאוריות טאואיסטיות, ויש אומרים שזה ניכר בסגנון, בייחוד בשינויי המהירות וכוח מתפרץ (פא ג´ין) שהם חלק מהשיטה. סגנון יאנג - יאנג לו צ´ן למד (לא משנה איך) בכפר צ´ן, אך היה לוחם לא רע בזכות עצמו לפני שהחל. לאחר לימודו, ולאחר שהשיג לעצמו שם כבלתי מנוצח הוא הוזמן לאמן את חצר הקיסר. באותה תקופה כבר התאפיין סגנון הלחימה שלו ברכות מדהימה, וטוענים שבכל הקרבות בהם השתתף (וכפי שנכתב מעולם לא נוצח) אף יריב שלו לא נפגע. סגנון יאנג (שהוא הסגנון הפופולרי בעולם כיום) מתאפיין ברכות ודגשים בריאותיים, יש האומרים על חשבון הלחימה. כיום מלמדים בעיקר את הפורם (תבנית, קאטה) המקוצר בן 24 התנועות, שנוצר במקור כדי לאפשר אימון גם מקוצר וכתוספת לתבנית הרגילה. התבנית המקוצרת התקבלה במערב (ובייחוד בארה"ב) כנראה עם עליית הפופולריות של העידן החדש (NEW AGE) וחיפוש רוחניות בתורות מזרחיות אינסטנט, אולם זו השערה פרטית שלי. בתקופה בה שהה בחצר הקיסרית יצר גם את התבנית המוקטנת שנועדה לאפשר אימון במלבושים המסורבלים שלבשה האצולה. תבנית זו המאופיינת בתנועות קטנות וקצרות יותר היא הבסיס לסגנון וו השני. יאנג צ´נג פו (ש"מיסד" את השיטה) הפך את השיטה לרכה וזורמת יותר, והדגיש השתרשות, ורגיעה (relaxation) בשיטה, בטענה שרק לאחר שאלה נלמדו והוטמעו ניתן ללמוד שינויי מהירות וכוח מתפרץ. סגנון וו (Wu Yu Xiang) - וו היה תלמיד של יאנג לו צ´ן ואף לימד את בניו קרוא וכתוב. מאוחר יותר הוא חיפש את צ´ן צ´אנג שין (מורו של יאנג בכפר צ´ן) כדי ללמוד ישירות ממנו, אך במקום זה למד בסוף אצל צ´ן צינג פינג (גם הוא ממשפחת צ´ן) בכפר זאו באו. את לימודיו משני המורים, וכן מהקלסיקות של הטאי צ´י, שילב ליצירת שיטה חדשה. אין לי ידע ישיר של סגנון זה, או של מאפייניו הייחודיים, אך בשונה מסגנונות צ´ן ויאנג הישנים הוצאו ממנו הבעיטות הגבוהות והושם דגש על דיוק ותנועה אחידה כבסיס, ולימוד תבנית מהירה ברמות גבוהות יותר. סגנון זה הוא הבסיס של סגנון סון. סגנון וו (Wu Jian Quan). אביו של וו זה גם היה תלמיד של יאנג , והוא זה שפיתח את השיטה. השיטה נקראת על שם בנו כיוון שהוא היה המפיץ העיקרי שלה בעולם, וכיום זו השיטה השנייה בגודלה (לאחר יאנג). כפי שנכתב למעלה סגנון זה מייצג את התבנית המוקטנת שיצר יאנג בחצר הקיסרית (כיוון ששם למד האב רוב ימיו ואף שירת כשומר ראש). לפי מקורות מסוימים אין הבדל עקרוני בין סגנון זה וסגנון יאנג והחלוקה הייתה מלאכותית (הסיפור מצורף כקובץ TEXT באנגלית). הסגנון מותן והוצאו ממנו תנועות מהירות על מנת להקל את הלימוד למתחילים, ומסיבה זו גם התפתחו תבניות מקוצרות. בשנת 1982 פורסמה תבנית מהירה שראשי השיטה טוענים כי היא התבנית המקורית שלימד וו לפני שמיתן את הסגנון. סגנון סון - סון לו טאנג (1861 - 1932 ידוע גם כסון פו צ´ואן) היה כבר אמן פא קווא ושינג אי כשלמד טאי צ´י מהאו ווי צ´ן - אמן בשיטת וו (הראשונה). הוא שילב את האמנויות שהכיר עם השיטה החדשה, בהתאם לפילוסופיה של הטאי צ´י כדי ליצור תבנית חדשה ששמרה מצד אחד על תכונות הטאי צ´י של וו (כמו עמידות גבוהות, ודגש על פתיחה וסגירה בתנועה) עם דגש על ניידות בפסיעה. בתכלס? ההבדל האמיתי בין הסגנונות הוא במורה. יש מורים מסגנונות שונים לחלוטין שילמדו כמעט זהה, ויש מורים מאותו סגנון שילמדו לכאורה דברים שונים לחלוטין. יש הבדלים פילוסופיים מסוימים בין השיטות, אך השיטות אינן סטטיות - הן משתנות ללא הפסק גם כיום, מתקרבות זו לזו בדברים מסוימים ומתרחקות באחרים. הרבה מאוד חומר ניתן למצוא באינטרנט (בעיקר באנגלית, ואני מנחש שגם בסינית), ובהזדמנות זו ברצוני להמליץ על האתר המצוין של פיטר לים, ממנו נלקח רוב החומר המופיע בהודעה זו.

 

[יעל :-)]

תודה!!

(מצטערת שלקח לי זמן לענות) תודה רבה על כל המידע. עדיין לא היה לי זמן להעמיק באתר של פיטר לים, אבל אעשה זאת בקרוב. יש לי כל מיני תהיות ומחשבות בקשר ללימודי טאי-צ´י, אבל בהזדמנות אחרת אולי אני אעלה אותם פה. שוב תודה. ודרך אגב, גם אני מאנשי המרכז הישראלי.

 

[Yin]

להלן מסמך שכתב פיטר לים

על סגנונות והתפתחות הטאי צ´י. די גדול ~905K. הקובץ הוא קובץ PDF, אבל כיוון שאין אפשרות להעביר שיניתי את הסיומת ל DOC. נא לשנות את הסיומת חזרה ל PDF.

 

[דוד כפרי]

YIN ו- DELETE, לא הצלחתי

להוריד את הקבצים שצירפתם. תוכלו לשלוח אלי לאי-מייל? [email protected] תודה

 

[דלית - delete]

מיותר - הכל באתר של פיטר לים.

 

[Yin]

כנראה שלא ממש מצליח, התכמון שניסיתי

האם יש דרך להעלות קובץ PDF?

 

[דלית - delete]

נסיון בלבד, הקובץ המצורף OT

כרגיל, יש לשנות את הסיומת ל PDF

 

[דלית - delete]

לא עובד. אבל אפשר להמשיך לנסות