סגירת מעגל
ג',
היום אני סוגרת מעגל.
למה? כי אני משוכנעת ב99 האחוזים שאתה לא אוהב אותי.
האחוז הנוסף קיים מתוך תקווה ואמונה שאולי כן, איכשהו, אתה מסוגל לאהוב אותי.
כמה סמלי אחרי קצת יותר משנה לשלוח לך מייל פרידה, סיום.
לא חשבתי על מה אני אכתוב בדיוק, אני בעיקר עסוקה בלהתאפק לא לבכות. וכמובן שאני נכשלת בכך.
השריטות, הכוויות, המהלומות שהותרת בי - ייקח להם הרבה זמן להירפא, להתאחות.
אני מאחלת לך רע, ולו בשביל זה שלרגע או שניים תרגיש כמוני, את הצריבות, האש, הארס שיוצא ממך בכזו טבעיות.
כל כך רציתי לאהוב אותך, עם ולמרות הכל - החובות, הציניות, העקשנות, הגישה הפסימית, העצבות והדיכאון הבלתי נגמרים. אבל לא נתת לי. זה היה טוב מדי עבורך. התקשית להכיל ולקבל את האהבה העצומה שלי אליך, אל היצור הרע והתעב שאתה מנסה להיות, רוע מזוקק, כל מה שיכול להכאיב לי ולהפיל אותי שוב ושוב ושוב למטה.
אולי אתה לא מנסה, אולי אתה פשוט כזה- רע. אולי החיים הפכו אותך לכזה.
ולא, לא צריך לרצוח או לאנוס בשביל להיות רע, מספיק רק לדקור את ליבו של זה שאוהב אותך כל פעם מחדש במודעות מלאה להשפעה הכמעט קוסמית שיש לך עליו.
ייתכן וכמעט נהנת מזה, מלראות אותי מתענה מולך, עוצרת את עצמי, מתקפלת, סופגת את האש, רק כדי לא לאבד אותך. זה כנראה גרם לך בצורה מעוותת להרגיש אהוב, נחשק, רצוי, אבל לא בצורה הנכונה והבריאה.
איזו סיבה יש לאדם אוהב להשפיל, להוריד, ולגרום רע לאדם שהוא אוהב?
אין כזו, הוא פשוט לא אוהב, או פוחד לאהוב.
אני סבורה ואף בטוחה שאתה לא תתחתן ג', אתה לא תזכה באושר של להביא ילדים לעולם, אתה לא תזכה לאהוב ולהיות נאהב בצורה האמיתית והכנה והנכונה. אתה תחפש ותחפש ולא תמצא, ומיום ליום, משנה לשנה, תהפוך לרע, אכזר, מדוכא ומותש יותר ויותר, כי החיים עייפו אותך, ולא היית חזק מספיק כדי לגבור על זה.
זהו ג', זה יהיה קשה, אבל אין מנוס, אתה לא אוהב אותי, לדאבוני, בספק אם אי פעם אהבת, אותי ובכלל. אני מייחלת לאהבה אמיתית, שווה, מלאת אהבה ואהבה ואהבה, בלי סוף, ללא תמורה, שלא תלויה בדבר.
ולך אני מאחלת כאב, גדול ועצום, הרבה דקירות בלב, מחנק בגרון, דמעות, לילות מלאי דמעות, לילות בהם תירדם כאשר דמעות בעיניך ומחנק בגרונך, דרך אומללה לישון. ימים ארוכים, עצובים, ריקניים, וגם הם מלאי דמעות, בכל זמן ובכל מקום. שכל מקום, תמונה, קול וריח יזכיר לך את מה שכבר לא תזכה לו.
מייל (שנשמר בטיוטות) שנכתב היום, לאהובי לשעבר,לבן זוגי לשעבר, לזה שלא ידע לאהוב אותי.
מבקשת בלי תגובות מתחכמות, ביקורות, הערות וכו'. שמעתי מספיק, מכולם.
ג',
היום אני סוגרת מעגל.
למה? כי אני משוכנעת ב99 האחוזים שאתה לא אוהב אותי.
האחוז הנוסף קיים מתוך תקווה ואמונה שאולי כן, איכשהו, אתה מסוגל לאהוב אותי.
כמה סמלי אחרי קצת יותר משנה לשלוח לך מייל פרידה, סיום.
לא חשבתי על מה אני אכתוב בדיוק, אני בעיקר עסוקה בלהתאפק לא לבכות. וכמובן שאני נכשלת בכך.
השריטות, הכוויות, המהלומות שהותרת בי - ייקח להם הרבה זמן להירפא, להתאחות.
אני מאחלת לך רע, ולו בשביל זה שלרגע או שניים תרגיש כמוני, את הצריבות, האש, הארס שיוצא ממך בכזו טבעיות.
כל כך רציתי לאהוב אותך, עם ולמרות הכל - החובות, הציניות, העקשנות, הגישה הפסימית, העצבות והדיכאון הבלתי נגמרים. אבל לא נתת לי. זה היה טוב מדי עבורך. התקשית להכיל ולקבל את האהבה העצומה שלי אליך, אל היצור הרע והתעב שאתה מנסה להיות, רוע מזוקק, כל מה שיכול להכאיב לי ולהפיל אותי שוב ושוב ושוב למטה.
אולי אתה לא מנסה, אולי אתה פשוט כזה- רע. אולי החיים הפכו אותך לכזה.
ולא, לא צריך לרצוח או לאנוס בשביל להיות רע, מספיק רק לדקור את ליבו של זה שאוהב אותך כל פעם מחדש במודעות מלאה להשפעה הכמעט קוסמית שיש לך עליו.
ייתכן וכמעט נהנת מזה, מלראות אותי מתענה מולך, עוצרת את עצמי, מתקפלת, סופגת את האש, רק כדי לא לאבד אותך. זה כנראה גרם לך בצורה מעוותת להרגיש אהוב, נחשק, רצוי, אבל לא בצורה הנכונה והבריאה.
איזו סיבה יש לאדם אוהב להשפיל, להוריד, ולגרום רע לאדם שהוא אוהב?
אין כזו, הוא פשוט לא אוהב, או פוחד לאהוב.
אני סבורה ואף בטוחה שאתה לא תתחתן ג', אתה לא תזכה באושר של להביא ילדים לעולם, אתה לא תזכה לאהוב ולהיות נאהב בצורה האמיתית והכנה והנכונה. אתה תחפש ותחפש ולא תמצא, ומיום ליום, משנה לשנה, תהפוך לרע, אכזר, מדוכא ומותש יותר ויותר, כי החיים עייפו אותך, ולא היית חזק מספיק כדי לגבור על זה.
זהו ג', זה יהיה קשה, אבל אין מנוס, אתה לא אוהב אותי, לדאבוני, בספק אם אי פעם אהבת, אותי ובכלל. אני מייחלת לאהבה אמיתית, שווה, מלאת אהבה ואהבה ואהבה, בלי סוף, ללא תמורה, שלא תלויה בדבר.
ולך אני מאחלת כאב, גדול ועצום, הרבה דקירות בלב, מחנק בגרון, דמעות, לילות מלאי דמעות, לילות בהם תירדם כאשר דמעות בעיניך ומחנק בגרונך, דרך אומללה לישון. ימים ארוכים, עצובים, ריקניים, וגם הם מלאי דמעות, בכל זמן ובכל מקום. שכל מקום, תמונה, קול וריח יזכיר לך את מה שכבר לא תזכה לו.
מייל (שנשמר בטיוטות) שנכתב היום, לאהובי לשעבר,לבן זוגי לשעבר, לזה שלא ידע לאהוב אותי.
מבקשת בלי תגובות מתחכמות, ביקורות, הערות וכו'. שמעתי מספיק, מכולם.
