סברינה
סברינה זה שמה, כך קראו לה כולם, זוג עיניי תכלת וגוף מושלם. שיער ארוך, חיוך עצוב, חזה שופע, וטוסיק חטוב. כל ערב בריקוד היא עולה לבמה, באיפור כבד ושמלה קצרצרה. מביטה בקהל,מנענעת את גופה, מחייכת באילוץ,מאבדת נשמתה. כמשחק היא ביד הגברים הזרים, אלא ששורקים ואלה שנוגעים. והם מביטים בריקוד המושחת, ועושים כרצונם בגופה ללא חת. ושם בין עצים בחורשה הקרובה, מתייחדת איתם להרוויח כספה. הם נוגעים וחודרים עושים כרצונם, גומרים והולכים, הם עשו את זממם. ובסוף כל יום כשהלילה נגמר, יודעת סברינה, כי יש גם מחר. עיניים כבויות והלב דואב, כי מחר,היא יודעת,יחזור הכאב.
סברינה זה שמה, כך קראו לה כולם, זוג עיניי תכלת וגוף מושלם. שיער ארוך, חיוך עצוב, חזה שופע, וטוסיק חטוב. כל ערב בריקוד היא עולה לבמה, באיפור כבד ושמלה קצרצרה. מביטה בקהל,מנענעת את גופה, מחייכת באילוץ,מאבדת נשמתה. כמשחק היא ביד הגברים הזרים, אלא ששורקים ואלה שנוגעים. והם מביטים בריקוד המושחת, ועושים כרצונם בגופה ללא חת. ושם בין עצים בחורשה הקרובה, מתייחדת איתם להרוויח כספה. הם נוגעים וחודרים עושים כרצונם, גומרים והולכים, הם עשו את זממם. ובסוף כל יום כשהלילה נגמר, יודעת סברינה, כי יש גם מחר. עיניים כבויות והלב דואב, כי מחר,היא יודעת,יחזור הכאב.