סבל

Mist2

New member
סבל

סבל הוא המפתח והסוד הגדול ביותר הקשור להתעוררות האדם.
סבל הוא הגורם היחיד, שיכול ליצור בנו אנרגיה היכולה לשמש להתעוררות.
אך באותו הזמן, אלול הסבל להוות אויב אכזר להתעוררות.

הסוד הוא בהתמרה או בהזדהות עם הסבל.
דומה הדבר לכוח אדיר היכולים אנו לנצל לטובה או לרעה.
הכוח הוא נטרלי, הכל תלוי כיצד האדם משתמש בו.
וכאן ישנה בעיה גדולה, במצבו של האדם הישן, לא קיימת כל בחירה.
יותר נכון לומר שאין לו לאדם את היכולת להשתמש בסבל למטרה מועילה – התמרה, או במילים פשוטות יותר,
יצירת אנרגיה עדינה יותר היכולה לשמש אותנו להתעוררות. סוד התמרת הסבל מתחיל בקבלת הסבל.
אם אין בידי האדם לקבל את הסבל, נוצר מיד ע"י הזדהות, סבל לא נחוץ ומדומה.
רוב בני האדם כלל לא רואים את הסבל האמתי, הם כה עסוקים בטיפוח הסבל המדומה והמיותר, שאין להם כל אפשרות לקבל את הסבל האמתי.

כל חיכוך יכול לגרום לסבל, בכל הרמות: כאב פיזי הוא סבל למרכז האינסטינקטיבי, פגיעה ברגש הוא סבל למרכז הרגשי ועוד.
נאמר בכמה תורות, שאנו נולדים בעולם זה, כיוון שכאן יכולים אנו לחוות סבל, אחרת לא הייתה לנו כל אפשרות להתפתח.
כדי להשתנות או לעבור תהליך של זיכוך, עלינו לעבור תהליך של היתוך.
כפי שמתיכים חומרים שונים כדי לשנות אותם. אותו תהליך של השתנות, זיכוך והיתוך גורמים לסבל רב.
אך כל עוד עסוקים אנו בהזדהות עם הסבל הדמיוני, לא יכול להתבצע כל תהליך של זיכוך, תהליך זה יכול לקרות רק בעזרתו של הסבל האמתי.

מבחינתי כפי שאמרתי, כל חיכוך מהקטן לגדול אלול לגרום לסבל.
הגורם העיקרי לסבל הוא היווצרותה של אנרגיה! במקום להשתמש בה אנו מבזבזים אותה ע"י סבל דמיוני.
כאשר האדם לומד את המכונה שלו, הוא יודע מה גורם לסבל וכיצד המכונה מגיבה לאותו סבל.
אז הוא יכול גם לנסות לעבוד על התמרת סבל וקבלת הסבל.
 

neophile

New member
אחד ההבדלים החשובים

בין סבל אמיתי לבין סבל מדומה להבנתי הוא ש...

בסבל אמיתי אפשר להבחין רק כשמנסים להתעורר ובקונטקסט הזה - הסבל הוא כלל לא סבל לפחות לא במובן שהכרנו עד כה(אין התעוררות בלי התמרה של סבל) ולדעתי כל אחד שהתאמץ כדי להשיג מטרה כלשהיא והיה צריך לעשות מעין ג'אגלינג מנטאלי ולהזכיר לעצמו באופן ממושך את סדר העדיפויות שלו חווה את זה אבל דרושה מוטיביציה מאוד גדולה בשביל זה - נניח להצליח במבחן מסויים .
זה כמעט לא מתקבל על הדעת שיש להתמיד במאמץ העילאי הזה ועוד לא לשם אף מטרה קונקרטית .
 

Mist2

New member
לא חייבים להגיע כל כך רחוק

קיבלת מכה חזקה ויש תחושה של כאב - זה הוא סבל אמיתי.
אתה יכול להיות עד לאותו סבל, אבל ברגע שנכנסת ההזדהות לתמונה, והיא נכנסת תמיד ועימה רחמים עצמיים, רגש שלילי, הלקאה עצמית או שפיטה ועוד - אלו כבר סבל מדומה.
 

neophile

New member
נכון

אבל ההתנסות הראשונית בהתמרה של סבל נעשית בתנאי המדיטציה ועד שאנחנו לא יודעים מה זאת התמרת סבל גם לא נוכל לדעת מה לא מדומה ביחס לסבל (שזה לומר מה היא אי-הזדהות עם הסבל) וגם כשכבר נדע אז לא בטוח שנצליח ליישם בחיי היום יום אבל לפחות תהיה האפשרות .

כשהאפשרות ישנה ייתכן שיהיה בנו הרעב להתמרה וייתכן שלא ... לשם כך אנחנו זקוקים לאנשים אחרים שהרעב הזה מקונן בהם ,בזמנים שונים ,כדי להזכיר לנו .

האפשרות של התמרת סבל דורשת שינוי פיזי , טרנספורמציה של הגוף
ממש כמו שינוי בדיאטה שמצריך שינוי של הרגלים רבים ושרוב האנשים נכשלים בו אבל לא חייבים להוריד וגם אי אפשר להוריד את כל המנות המזיקות ה"ג'אנק פוד" מהתפריט בבת אחת כי גם בהן אנחנו חושקים .

אז אפשר להתחיל מלהוסיף מנה נוספת - את ההתמרה ולראות אם טעם העוד המענג שלה נמשך כשהתשוקה לג'אנק מתעוררת ... ואם הוא לא נמשך כדאי להיות בחברה הנכונה שמעריכה מזון טוב .
 

Mist2

New member
סבל מכוון

"הסבל הופך מכוון אם אינך מתקומם נגדו, אם אינך מנסה להתחמק ממנו, אם אינך מאשים אחרים, אם תקבלו כחלק הכרחי של עבודתך ברגע הזה וכאמצעי להגשמת מטרתך."

פ.ד. אוספנסקי
 

neophile

New member
הסבל של הקיום ...

אי אפשר להתחמק ממנו אבל אפשר למקד אותו
 

Mist2

New member
גם ההתעוררות מנוגדת לטבע החיים

אני יודע שאתה לא מסקים, כבר דיברנו על זה.
 
למעלה