סבל

  • פותח הנושא Mist2
  • פורסם בתאריך
ובעניין עזרה וסבלם של אחרים

אני לא עוזר לאחרים לצאת מהסבל, אני עוזר להם לחיות טוב, נכון ולהיות מי שהם. הסבל ילך מעצמו. בכך אני מפחית את הסבל בעולם ויוצא צדיק. מובטח לי מקום בגן עדן.
אני מקווה שאתה לוקח אותי בתחושה טובה, סך הכל אני מנסה להעביר לך את גישתי ובשביל לא להכנס לכבדות, אני קצת מתבדח.
 
אז אתה תמשיך להשתחרר מהסבל ואני אמשיך להינות

אומר לך שאת שני הסינים אתה לא מבין. בטח שלא את צ'ואנג צה. אתה מביט על דבריהם בעיניי הבודהא שרחשת.
אתה גם לא מבין את הדרך להנאה...היא כוללת הרבה שחרור מסבל, הרבה קושי וכאב...למי שלא נולד איתה.
ואתה חוטא ועוסק בי. בדיוק שמתי ציטוט של צ'ואנג צה על האדם הטוב:
אדם בעל שמיעה טובה אינו שומע טוב דברים אחרים אלא את עצמו. אדם בעל ראייה צלולה אינו רואה טוב דברים אחרים אלא את עצמו. אלו אשר לא רואים עצמם אך רואים דברים אחרים, ושאין להם בעלות על עצמם אלא על דברים אחרים משייכים לעצמם את ששייך לאחרים ולא להם.
הייתי מוסיף: אדם בעל מודעות צלולה אינו מודע לאחרים אלא לעצמו.
אבל לא משנה, אתה תמשיך לחשוב שאתה מבין ואלו שלא- לא. כמה סבל זה מביא.
בכלל נראה לי שאתם אותו אדם.
העיקר להיות שמח..אמרו חכמים...אחרים. המורה שלי בינהם.
 

ינוקא1

New member


 


אם תקרא טוב את דבריי תראה שבאמת הם בכלל לא עוסקים בך, ודבריך אליי אינם אלא קשקוש זחוח דעת, סיפור יפה שאתה מספר לעצמך עליי ועל דבריי.

לא רק שאני ומיסט לא אותו אדם, אנחנו גם אנשים שונים לגמרי. רצו החיים וכל אחד מאיתנו בדרכו הוא, השגנו תובנות דומות, אם כי בעניינים כאלו ואחרים גם ביננו חלוקות הדעות.
 
שנטי, כמשחק אחרון בוא נספור כמה פעמים

התייחסת אליי\ ניתחת אותי\ פנית אליי ולא למידע שאני כותב (שהראיתי לך בהודעה אחרת שלא הבנת - כנראה מהסיבה הזו):
1. אינך מבין .....
2. אינך מבין גם מהו .....
3.מה שבאמת אינך מתחבר הוא רק מה שנדמה לך שהבנת, ומה שהבנת היא רק הבנה חלקית.....
4.אם תקרא היטב .....
5.קרוב לוודאי שלעולם לא תבינו. אתם תמיד מתחברים רק למה ש*כיף*.

וכמובן שאתה ממשיך גם בהודעה הזו :
1. אם תקרא טוב את דבריי.....
2.סיפור יפה שאתה מספר לעצמך....

לא אמשיך יותר.
נתראה בפעמים הבאות.
 
שנטי עוד משהו.

בהחלט לא הבנת אותי.
כתבת שאני אומר שהנאה היא מפתח להתעוררות. קרא שוב את מה שכתבתי.
כתבתי בפרוש, בהדגשה - המפתח להתעוררות הוא שינוי.
לא כתבתי שאחייניתי רק נהנית. נתתי עוד כמה תכונות בודדות שיש לה המעידות עד בריאות מנטאלית, נפשית ומודעות.
ההנאה היא תוצאה של התעוררות. לא כל מי שחי בהנאה ער.
וגם מעצם זה שאני לא מתחבר לעניין הסבל...ברור שאינני מבין בו בדרך שלך.
 
צודק, טעיתי


ובכל זאת: אתה אומר שהשינוי הוא המפתח להתעוררות. מהו המפתח לשינוי?
 
לא נראה לי שיש לי זמן לפרט הכל עכשיו. אתחיל

בקצרה:
1. אתחיל בכך שברמה הגבוהה, השינוי קורה הכל הזמן. הטבע זז לו, אנחנו חלק מהטבע. העניין הוא שהמחשבה העצמית שלנו עוצרת את השינוי. קשה לה איתו. אם אנו מקשיבים לשינויים ורואים בהם חלק מהדרך שלנו, כל שנותר הוא להצטרף. בקרב למשל - אתה מגיב לתחושה הגורמת לך לעשות את המהלך הנכון. אם תנסה להבין אותה יהיה מאוחר.... השינוי יתבטא בגוף שלך
.
2. ברמה היבשה\טכנית- השינוי מגיע מרצון לשינוי. כלומר, אני עושה משהו ואומר לעצמי, זהו אני משנה את הדרך, גם אם נראה לי שאני בדרך הנכונה. פשוט לשנות. באמנות הלחימה, טאי ג'י צ'י גונג וכו'- אם מתרגלים כל הזמן באותו האופן, לא מתקדמים. אם לאחר חצי שנה של תרגול של משהו, ממשיכים לעשות אותו הדבר ואין שינוי, הווה אומר יש תקיעות, אין התקדמות. למשל - אם אתה נוהג לתרגל חזק, תרגל חלש, לאט, מהר וכו'. יותר מזה - אחרת גם חזק לא אולי תהיה.
3. ברמה מודעת יותר - השינוי נובע מהקשבה פנימית ורצון פנימי. חשבון נפש שאומר, עד עכשיו היה כך, עכשיו פניי לשינוי. מה גורם לרצון לשנות?...או הסיטואציות בחיים או המודעות\תודעה שרוצה להתפתח. נגיד באימונים - בהתאמה - יוצא שאני חוטף הרבה מכות ברגליים - הגיע הזמן להתייחס ולעשות שינוי. או שאני מחליט שאני צריך לעבוד על פחד מלחטוף מכות, שהגיע הזמן לעבוד על המהירות שלי, אני מתחיל לבצע שינוי.
כל שינוי כזה, מפתח אותי ומוציא אותי מהתפישות העצמיות שלי שמגבילות אותי.

אלו דוגמאות מאוד פשוטות, של תהליכי שינוי. נכון שמצד אחד השינוי מצריך רצון, אך אם מקשיבים, השינוי קורה כל הזמן ואנו צריכים לתת לו להניע אותנו. אם אנו קשובים, השינוי יהיה למקום שאנו צריכים. אם אנו מקשיבים לנטיות ליבנו, השינוי יעשה בכיוונם. ובסופו של דבר השינוי יהיה תוצאה של שוני מעצמו המונע גם מתוך נטיות ליבנו.

אבל זה לא נגמר בזה - רצון פנימי הוא מפתח לשינוי (שהוא המפתח להתפתחות) ויש אנשים שכמו שאמרתי, שאצלם הוא מספיק בשביל לייצר שינוי. העניין הוא שאצל רובנו, צריך משהו שיסובב את המפתח - זו המחשבה. המחשבה והרצון יחדיו יוצרים כוונה. הכוונה מניעה את הכוח שמייצר שינוי.

מקווה שזה נותן תמונה מסויימת, אני כבר סוגר את היום, אז מקסימום מחר.
לילה טוב.
 

Mist2

New member
תראה מה זה

ואני מתחבר לעניין הסבל, ולא מתעורר בכלל...
 
להפך - אני ער גם כשאני ישן
, או שבכלל אני

עכשיו בחלום.
מי עובד על מי ? הם עלינו או שאנחנו על עצמנו?
או שכך הם הדברים? וכמו שאמר לי שנטי - אנחנו לא יותר ממספרי סיפורים.
 

neophile

New member
אתה לא בהכרח מספר הסיפור

להיות מספר הסיפור - זה להיות במצב תודעה גבוה יותר .
אבל באופן כללי ובלתי משתנה - אנחנו הסיפור עצמו .

כמאמר ספר יצירה - בשלושה ספרים נברא העולם ספר , ספר וסיפור .
(אות , מספר וסיפור)
באמצעות אותיות אתה מתאר איכות, באמצעות מספר- כמות והסיפור הוא האינטרקציה שלהם .

כמובן שפה מדובר בסיפור של הבורא .
אם אתה גם תספר סיפור זה כבר עניין אחר .
 

neophile

New member
זאת דוגמה מעניינת עם התלמידים

"אם אגיד לתלמידים - אנחנו מתאמנים קשה, תתגברו, נכון שקשה, כואב, צאו מהכאב, תלמדו אותו. ל 90 יכאב, הם יהיו בתפישה שאימון הוא דבר קשה וכואב - יסבלו.
לעומת זאת, אם לא אומר דבר, כל אחד יחווה זאת על פי תפישתו. אוסיף ואומר - אם קשה תנשמו, תחייכו בפנים, תבינו למה קשה לכם, תמשיכו, הכל בסדר. להרבה פחות יהיה קשה, פחות יסבלו.
ולעומת זאת, אם אגיד להם - חבר'ה, קליל, אין בזה קושי, טיול בפארק ואשרה עליהם אוירה של נינוחות גם כשקשה, מעטים מהם יסבלו. "

זאת דוגמה מצויינת אבל היא עוסקת לא בסבל אלה בתפקיד של המורה ביחס לסבל של התלמידים .

נכון שאם תשרה אווירה נינוחה אז הם יסבלו פחות מהתיסכול אבל בו זמנית אם הם לא ירגישו סבל כלל , כמו חבורה של אנשים שבאו להנות באיזה פסטיבל ולא ממש להתאמן , אז ככה הם גם ישארו - ולא ישתפרו .

זה מאוד נכון שהמורה צריך לדאוג לאווירה הנכונה אבל זה מתוך מטרה שכוח הסבל של התלמידים יגדל , כדי שהם בעצם יוכלו לשפוט ולומר אם הם עושים את התרגיל טוב או לא - ומתוך קבלה של השיפוט הזה - גם להשתנות .

כלומר בלי כוח סבל- אין שום סיכוי לשינוי , כי אין הכוח כדי לקבל את זה שכרגע אתה לא עושה את הדברים מספיק טוב .
 
כוונתי היא גם, שהסבל הוא נקודת מבט על הקיים.

הקיים לא משתנה, אבל ההתייחסות כסבל או לא, כן משתנה.
וזו טענתי - שהם לא צריכים את התחושה של הסבל בשביל להשתפר. להיפך - אני רואה שהתלמידים שלי הראשונים, אלו שעברו בסבל שהשראתי, ממשיכים לראות באימון סבל, גם לאחר שנים, ואלו שלימדתי בגישה האמצעית עם נטייה לשלישית, הרבה יותר מאושרים, טוב להם, קשובים לעצמם, מבינים
נכון - הם לא עוברים דרך הסבל של הדור הראשון, אך יש להם ערשת פנים נקייה יותר. כשהם מגיעים לאימונים של הדור הראשון, הם עוברים אותם בלי סבל. לעומתם, הדור הראשון, הלכאורה מתקדם יותר וותיק יותר - סתם סובל. ככה אלו ליד אלו - וותיקים סובלים פחות ותיקים פחות סובלים. כיצד זה?

למה בני ישראל הלכו 40 שנים במדבר, ממצרים לישראל? הליכה של 40 יום אולי. בשביל שהדור שידע את פרעה (את הסבל) לא יכנס לארץ.
 

neophile

New member
הסבל הוא לא "נקודת מבט"

הוא משהו ברמה כימית שמתרחש בגוף הביולוגי שלך .

לאחרמכן יש מה שאפשר לכנות "מנגנון פסיכולוגי" שמספר כל מני סיפורים בנוגע למה שקורה ממשית - שם נמצא הסבל המזוייף והלא נחוץ .


בסופו של דבר גם צ'י גונג למשל פועל ברמה כימית-אנרגטית , למשל תרגיל מסויים עובד על המרידיאנים של הכליות- זה מה שאתה מלמד וזה לא "נקודת מבט"
אבל כל תלמיד בפני עצמו צריך להתמודד עם ה"מנגנון הפסיכולוגי" שלו , שזה הגישה שהוא בא איתה לתרגול וכו'
זה לא משהו שאתה יכול לשנות אבל זה כן משהו שאתה יכול להוות לו דוגמה .

נניח ואדם מתרגל את התרגיל ופתאום הוא חש איזה שהיא זרימה במרידיאן המתאים - אז לרוב נכנס לפעולה ה"מנגנון הפסיכולוגי" ומתחיל לספר כל מני סיפורים בנוגע למה שקרה .

כוח סבל זאת היכולת להשקיט את ה"מנגנון הפסיכולוגי" הזה - ולקבל את התחושה כמו שהיא .
ככה הגוף לומד , כל השאר זה הפרעה , כמובן מנקודת המבט של למידה .

אם ניקח את זה הלאה לעניין של למידת האדם את עצמו - אז היכולת הזאת להיות עם הדברים כפי שהם היא קריטית .
הדברים כפי שהם זאת לא "נקודת מבט" אלה זה מה שקורה בפועל בגוף הביולוגי שלך .
 
אם שני אנשים עוברים חוויה והאחד סובל והשני

נהנה - זו נקודת מבט. או במילים אחרות תפישה מחשבתית. התפישה המחשבתית מובילה לתגובה "פסיכולוגית" שמובילה לתגובה כימית.
 

neophile

New member
החוויה עצמה היא התגובה הכימית

אני לא מדבר על הנאה של הפרשת אנדרופינים וסבל כמחסור בהפרשה הזאת ( נדמה לי שזה דכאון)

אלה על חוויה חושית - היא מגיעה מהגוף , כלומר היא עוברת קודם כל בשכל המוטורי\תחושתי ( שזה בערך מקביל לדן-טיין) ורק אחרכך אתה חושב על זה .

חוויה תחושתית היא סבל אמיתי , מכל סוג .
המחשבות שלך בנוגע למה שאתה חש - זה הסבל המזוייף , שם נמצא האגו .

כשאנשים ממורכזים באגו הזה הם לא מודעים למה שהם חשים , הם חיים בעולם דמיוני של המחשבות שלהם .
אם הם מרגישים חוסר שביעות רצון - הם מאשימים את כל העולם ואישתו או לחלופין מרחמים על עצמם .

חוסר שביעות רצון - זה סבל אמיתי וזה אכן אתגר לקבל את חוסר שביעות הרצון הזה , כלומר שלא משנה איזה גישה מחשבתית תנקוט הוא לא ישתנה .

אתה יכול לחשוב שאוכל , סקס , חברותה וכו' יפסיקו את חוסר שביעות הרצון אבל גם זה באופן זמני ביותר .

כל עוד אתה במיינד-סט שבו אתה מחפש רק מילוי שביעות רצון אז האפשרויות העומדות בפניך הן מאוד מוגבלות .

אבל אם אתה מקבל את חוסר שביעות הרצון ( וזה עניין שדורש מאמץ חוזר ונשנה , זה לא שאתה מקבל פעם אחת והופך לבודהא..)

אז נפתחות בפניך אפשרויות חדשות כי אתה עובד עם האנרגיה הזאת במישרין ולא דרך הפילטרים .

דוגמה פשוטה ביותר לזה - זה בתרגול של צ'י גונג .
אתה יכול לבצע את התנועה בצורה "קלילה" אבל למעשה לחוצה ואתה יכול לעשות מאמץ למתוח את הגבולות שלך - שזה יכול להיות דווקא להרפות שריר מסויים אבל באופן מודע , כאשר אתה שומר על מתח בשריר אחר .

איזה תפיסה מחשבתית למשל מעורבת בתרגול שכזה?


ז
 
למעלה