סבי בן ה80 +

אתנה33

New member
סבי בן ה80 +

מכול משפחתו נישאר סבי היחיד ששרד מלבד עוד בן דוד אחד מצד אימו. עם סבי יעלם לעולם שמה של משפחתומשפחת צייגר, משפחה ענפה ששכללה רבנים , חזנים ושוחטים. משפחה שלמה שנמחקה לחלוטין בתקופת השואה למעט סבי ששרד את אימת המילחמה, בדרכים לא דרכים. בפרוץ המלחמה ברך סבי והיצטרף לצבא הרוסי, את השנתיים הראשונות של המלחמה העביר בפלוגת פרשים רוסי, כאחד מהם נטמע לחלוטין בתוכם. את השנה השלישית של המלחמה העביר סבי במחנה שבויים גרמני אליו הועברו שרידי הפלוגה הרוסית, ובו בעזרת כמה נשמות טהורות הצליח סבי להסתיר את יהדותו ולא להישלח למחנות ההשמדה. לאחר שנה ברח ממחנה השבויים והיצטרף לפלוגת פרטיזנים עד לתום המלחמה. עם תום המלחמה ולאחר שנודע לו כי הוא היחיד ששרד החליט שמוקומו הוא בארץ ישראל והגיע לארץ בעליה הבלתי-ליגאלית, הגיע לארץ? כמעט הספינה נתפסה ועוד שנה וקצת עברו להם בקפריסין במחנה, אבל את סבי לא ניתן לעצור לא אז ולא היום גם משם הוא ברח והגיע לארץ. פה הוא פגש את סבתי (שהגיעה לארץ עם סרטיפיקט אבל זה סיפור אחר)אותה הכיר עוד בחו"ל מהכפר השכן מעבר לגבול. סבי ניצל וחי חיים מלאים ופוריים בארץ אולם עם לכתו מאיתנו יעלם שם משפחתו מאחר ויש לו 2 בנות...... אולם אנו המשפחה תמיד נזכור את השם ואת האנשים...... אתנה
 
תופעה.

המושג "א- שטעטישער" (בן עירי) הפך, לבן משפחה קרוב. פעמים רבות השתתפתי, באזכרה השנתית לקדושי העיירה של הורי. אבי היה מעורכי ספר ה"יזכור" של בני העיירה, אשר ניספו בשואה. בשקידה אסף כל פירור אינפורמציה. שמות, סיפורים. אלה, שנותרו בחיים, שומרים על קשר הדוק. כאילו, חוששים לא לאבד זה את זה. ממש כבני משפחה. כל טכס שנתי מתחיל, בהקראת שמות, בני העיירה, שנפטרו בשנה שחלפה. עולם, הולך ונעלם.
 

אתנה33

New member
אכן עולם הולך ונעלם

אולם עלינו מוטלת החובה להמשיך לזכור את השמות כדי שלא יעלמו לתמיד
 
הלאה...

...כי אסור לשכוח לרגע...שעמנו חי על קצה הנחשול...שיכול כל רגע להטביע אותנו תחתיו...יש לשרוד ולחיות ולהלחם על הזכות לחיות כאן בארץ... כי לפי דעתי הצנוע ואתם יכולים לא להסכים לה, אבל כך אני רוצה לחשוב... 6 מיליוני היהודים שניספו, הם היו הרמז ה"דק" של ה"גורל"/הקב"ה/ההשגחה, לא משנה מה שמה, לקחת את גורלם בידם, לעלות לארץ אבותיהם, להלחם על השבתה לחיקנו...כי לשבת 2000 שנה בגלות ולא לעשות דבר, זה כמו להיכחד...ואם הפוגרומים של הקוזקים, גטאות הראנסאנס, פרעות ימי הביניים, גלות רומי...לא הספיקו כדי להבין...אז "זה" הסביר לנו היטב, סדרי עולם... ובנימה אופטימית אסיים: אסור לנו להתבייש להיות "חזקים", "רעים" ו"נוראים"...גם לנו מותר...לנסות לשלוט בגורלנו עפ"י הבנתנו, כוח זה לא פשע...
 
ומי שלא מבין

כי זו בדיוק הסיבה בגללה עלינו להלחם על נפשנו ועל זכותנו פה לא מבין את ההסטוריה ואת השלכותיה
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif ולפעמים אני חושבת,,,,,,

האם זה מספיק לא לשכוח? אנחנו, כדור שני ושלישי לניצולי השואה (או לכאלה שלא ניצלו), עוד זכינו לחיות בצילם של אלו שחוו את חוויות האימה על בשרם, לגעת בהם, לראות אותם בעינינו ולהקשיב לסיפוריהם ממקור ראשון. גם ילדינו זכו לראות במו עיניהם את העדות לסופה של תקופה. אבל אם מלחמת ששת הימים ומלחמת שלום הגליל שייכות מבחינתם ל"היסטוריה" של מדינת ישראל, אז מה על השואה? במסגרת העשרת ילדינו - כמה שעות ביום הקדשנו לנושא במסגרת "אסור לשכוח"? כמה שעות בשבוע? כמה בחודש? פעם בשנה. רק פעם בשנה עולה הנושא במלוא עוצמתו, ולא תמיד עלה במסגרת המשפחתית,,,, ומה יהיה על נכדינו? האם ילדינו שהם הורי נכדינו, ילדינו שנולדו לתוך מדינה מובנת מאליה, שנולדו לעידן ה-BMX וה- ROLLERBLADES, לעידן ה- NIKE וה-REEBAK האם הם ידאגו לספר לילדיהם, שנולדים בתקופה זו או בעתיד הקרוב לתוך תקופת המחשב והאינטרנט, ולהטיף להם את ש"אסור לשכוח" ??? אני עצמי כאשה בוגרת, מתקשה לפעמים לתאר לעצמי או להבין את שהתחולל שם בתוך התופת, ואני מכירה מקרוב אנשים שהיו שם, שחוו את כל הזוועות על גופם,,,, אני תוהה כיצד יוכלו בני הדור הרביעי והחמישי להתחבר לסיפורי השואה, מבלי להתייחס אליהם כמו לסיפורי זוועה מהאגדות,,,,, עצוב לי. עצוב.
 

magy

New member
אין לי מושג מה קורה היום במערכת

החינוך, כמה הם מקדישים לתלמידים על מנת להרביץ בהם את החומר. נשאלת השאלה מי יספר כשכולם ילכו לעולמם..... למרות התיעוד, מי יהיה "כשר" לספר את הסיפורים, לא כסיפור ... כפרק בתולדות העם. אלא כחלק ממורשת העם. כחומר לימוד, לא יהיה קהל צמא. כשזה בא כסיפור אישי מצד סבא, סבתא, דוד, זה נשמע אחרת. זו עדות כשתגמרנה העדויות........זה יהפוך לעוד סיפור זוועה מצמרר..... או אגדה שאין סיכוי שתקרה ......... והיא אכן מתרחשת מול עינינו באירופה של היום....... אולי זו תהא צפירת ההזהרה המתמדת........ המחזות שרואים על המסך נגד יהודים..... גם באלף השלישי........כאילו....ההיסטוריה חוזרת על עצמה....
 

redredole

New member
לזכור ולא לשכוח את השואה

אני כבן להורים שעלו ארצה מפולין עוד לפני המלחמה והשואה, אבל חלק מהמשפחה שלהם סבתי מצד אבי, אחותו. שני אחים של אימי שנשארו שם לא נשאר מהם איש. הורי הפנימו ולא סיפרו מעולם וכששאלנו אותם לא השיבו אולי חשבו שכך יותר טוב בשביל הילדים במשך השנים בנינו אחותי ואני את עץ המשפחה ואז התחלנו לגלות ולשמוע את הסיפורים מהדודים שלנו.כשילדי בגרו והחלו לעשות את עבודת השורשים השלמנו עוד פאזלים מחיי המשפחה. כשהגיעה בתי הבכורה לבת מצוה שלה נסענו לטיול בגרמניה ושם לקחנו אותה לדכאו ילדה שלא שמעה בבית הרבה על השואה פרט ממה שלמדה בבית הספר. בטקס יום השואה שנערך בבית ספרה באותה שנה היא היתה הילדה היחידה שפרצה בבכי בטקס. כשנגשה אליה מורתה ושאלה לסיבת הבכי אמרה אני ביקרתי בדכאו עכשו אני מבינה ויודעת
 
למעלה