סבא שכזה

[משוטט בדרכים]

סבא שכזה ../images/Emo161.gif

אהלן אנשים, מפלגת הגימלאים אומנם זכתה בפופולאריות גדולה ודואגת יותר לזקנים ולקשישים, אבל לא בטוח שהנושא הבא היה בראש מעיינה: אצלנו במשפחה, סבא שלי הוא חלק בלתי נפרד מההווי המשפחתי. למרות הגיל שלו, 93, הוא צלול מאוד ומבין עניין, יודע לשאול את השאלות הנכונות ולענות תשובות נכונות עוד יותר. הוא עבר עד גיל מאוחר, הוא משתתף בשמחות משפחתיות ועושה פעולות רוטיניות שהיה עושה כבר שנים. והוא גם דואג לנכדים, למצב הפיננסי שלנו וגם דואג להמשך השושלת. למרות שכל המשפחה יודעת עלי, הוא היחיד שלא יודע. אבל לפי הפעולות שהוא עושה - הוא אמור להיות הראשון לדעת: הוא שואל כל הזמן על חברות, השאלה הניצחית - 'מתי תתחתן

' ומוצא תירוצים הגיוניים לכל מה שנראה לו לא הגיוני. הוא אומר לאמא שלי:

עכשיו כשאופיר חזר לארץ, הוא יימצא לו בחורה

עכשיו כשאופיר מכר את האופנוע, הוא יוכל להשתקע ולמצוא לו בחורה ולהקים משפחה.

עכשיו כשאופיר עבר את הניתוח ויכול להתחיל לחיות שוב, עכשיו הוא יהיה פנוי למצוא לו בחורה. ועוד ועוד. אמא שלי כבר לא יודעת מה עוד להגיד לו ואיך 'לסבן' אותו כל פעם מחדש. יש הרבה אנשים שיגידו שבגלל שמדובר בקשישים - גם בגיל וגם בתפיסה - הם לא יוכלו להבין דבר שכזה ולכן אין טעם אפילו לנסות להגיד לסבא, לסבתא. מה דעתכם ? יש פה סיפורי סבא וסבתא חיוביים ? מישהו ניסה ?

 

[dotandvir]

ספר לסבתא

אצלי גם אמא של אבא (אבא של אבא נםטר עוד שהייתי ילד) וגם ההורים של אמא יודעים. שניהם בני 80+ ואכן במשך שנים רבות הטיעון היה שאם אני אצא מהארון הם ייכנסו לארון (הקבורה). העניין הוא שאמא של אבא היא צעירה ברוחה ויכולה להבין את העניין. סבא וסבתא, לעומת זאת, אומנם הפסיקו לשאול מתי אני מתחתן אבל לא ממש מבינים למה אני גר בשוודיה. ההסברים של אמא שלי לא עוזרים. לי אישית לא הפריע שהם לא ידעו כי במשך הזמן שצ'ן ואני היינו בארץ ביחד ממילא ההורים שלי לא הסכימו שנבוא ביחד לחגים, ולכן אני לא הגעתי לחגים. ואח"כ לא היה אכפת לי כי אין לאנשים האלו שום תפקיד בחיים שלי. אבל אתה הרבה יותר משפחתי ממני ולכן נראה לי סביר שתרצה להתגאות בבחור שלך מתי שהוא (ובהחלט יש במה). אז יאללה, לך לסבא ודבר על ליבו. דותן נ"ב עוד לפני שיצאתי מהארון אפילו בפני עצמי לא נהגתי לתת תשובות קונפורמיות לשאלות של "מתי תתחתן" - אלא הייתי אומר משהו בסגנוו של "לא בקרוב אם בכלל"

 

[משוטט בדרכים]

יוצאים ונכנסים לארון

האמת שבמקרה של סבים וסבתות, הדור המפריד - כלומר ההורים, נכנס הוא לארון כשאנחנו יוצאים מהארון, והם המתווכים בין דורנו לסבים וככה מוצאים את עצמם ממציאים שלל סיבות למה הבן עושה ככה וככה. למשל - אמא שלך שמוצאת את עצמה נותנת שלל הסברים בלתי מספקים להורים שלה. טוב, לסבא יש לפחות עוד 27 שנה לחיות, אז יש מספיק זמן ללכת ולספר לו...

אז במקרה שלך היציאה מהארון לא הכניסה אותם לארון קבורה. זה רק מראה שברוב המקרים ה

הוא לא נורא כמו שחושבים.

 

[dotandvir]

האמת שההורים שלי באמת נכנסו לארון

ובמקרה שלי עוד יותר כי 2 מתוך 3 בנים הם חובבי בני מינם - אבל זו בעיה רק שלהם. אם מישהו מהחברים שלהם ישאל אותי בעתיד למה אני לא מתחתן או אין לי חברה הוא לא ישמע סיפורים למיניהם. ובקשר לסבא וסבתא וגם לסבתא - אם היית מכיר את סיפור החיים שלהם היית מבין שהם עברו דברים קשים בהרבה מזה שאחד הנכדים שלהם (או 2 במקרה הנ"ל) חובבי גברים. בד"כ הקושי בלספר הוא לא בקושי של זה שאמורים לספר לו אלא קושי של זה שרוצה לשמור על מראית אחידה וסטרייטית לכל בניו ובנותיו (ואמרו אמן). אותו התקף לב מיתולוגי שסבא יחטוף אם נצא מהארון, לא נמול את הנכד או לא נתחתן בחתונה אורתודוקסית לא פרנס אף קרדיולוג ברוב המשפחות ובמקרים שכן אני אומר - לא כואב לי הלב על מי שמכאיב לי בלב. דותן

 

[E W]

סיפורי סבתא

סבאים כבר לא היו כשיצאתי מהארון, ועכשיו נשארה רק סבתא אחת.... אני התעקשתי שההורים שלי יספרו. אבא לאמא שלו, ואמא לאמא שלה.... אז הסבתא הגדולה יותר, שקיבלה את הבשורה בהיותה בת 89, לא ממש אכפת היה לה. היא הייתה מאוד קולית ופתוחה עד יומה האחרון. מה שחשוב היה לה שהוא יהיה אשכנזי... חלילה לא מזרחי (או שוורצע כמו שהיא אמרה...). כשהבאתי את בעלי לארוחת צהריים היא אמרה לי שהיא מבסוטה. שאלתי ממה, אז היא ענתה: "לא חשוב אם זה אשיה או גבר, העיקר שיהיה פולני". ולא חשוב שהוא רומני, בעלי. (אם היא הייתה יודעת שהראשון שלי היה תימני.... איסמלא....) השניה יודעת, לא התעלפה ולא מתה. היא מסרבת להכיר בזה, אבל לא עושה פרצופים. וגם אם כן, זו בעיה שלה.... היא עוד חושבת שזה יעבור

 

[בופיק]

סיפורי סבתא וסבא...

האמת שאני לא ניסית ואני יודעת שרוב החברים שלי גם לא סיפרו לסבא וסבתא שלהם. אני מניחה שלסבא וסבתא שלי יהיה פסדר לקבל את זה כי גם יש להם חבר הומו שהוא גם הנגר שלהם. נכון שכשזה בתוך המשפחה זה יותר קשה, אבל הם מכירים ויודעים מה זה להיות הומו או לסבית, הם אולי הצטערו שאני כזאת ולא כל כך יבינו למה, אבל בסופו של דבר יקבלו.... לדעתי סבתא שלי תהיה כמו סבתא של ew העיקר שתהיה אשכנזיה, דוגרי אני שונאת שהיא מתחילה עם השטויות של העדות, כי לי זה לא משנה

אבל אני לא באה לשנות אותה.... בסופו של דבר אני אצא עם מי שאני רוצה... אחרי שאחותי הביאה אינדיאני למשפחה, אז כל דבר מתקבל

אשכנזי ספרדי, העיקר של אינדיאני.... בופיק

 

[yosef 30]

היי משוטט ידידי הייקר

אני רואה שבמשפחתך, החיים רק הולכים ונעשים מעניינים. מי אמר ששינוי זה תמיד לטובה

אני לא חושב שאם סבא או סבתא שלי היו בחיים משני הצדדים - הם היו יודעים שלא נדבר על היו מקבלים את זה. אין מצב

. אך יש לי הרבה חוויות עם הרבה סבתות וכמה סבאים. כמו שאתה יודע כשגרתי בחיפה הנחתי קבוצות לפנסיונרים אלמנים. ולימדתי אותם פילוספיה הוליסטית - גישה וראייה חדשה על החיים ועל ההתמודדות מול הילדים, חתנים והכלות שלהם. באחד המפגשים שלנו רציתי ללמד אותם על שבע הזכויות הבסיסיות שלנו בראייה ההוליסטית דרךמרכזי הצ'אקרות. והתחלתי להקריא להם על כל זכות וזכות. כשהגעתי לצ'אקרת הלב (ולא כלכך זכרתי מה בדיוק כתוב שם) התחלתי לקרוא ופתאום אני מוצא את עצמי קורא "הורים והסביבה מלמדים אותנו את מי לאהוב, גבר שאוהב גבר או אישה שאוהבת אישה...." ובאיזשהו מקוםקצת נחנקתי, הרגשתי שהנה עכשיו הם יודעים עליי. עוד אז הייתי בארון. איכשהו במפגש הזה יצאתי מהארון כי הייתי צריך לתת להם כמה דוגמאות וביקשתי מהם לא לספר לאבי - הם מכירים אותו. ומשם התפתחה חתיכת שיחה על הנושא. שאחת הסבתות - פנסיונרית = סיפרה וזה היה גילוי ענק לה, לקבוצה ולי. היא כעסה על מה שהקראתי ואמרה שהיא קיבלה את הבן שלה באהבה מלאה ואת כל חהחברים שלו, שהיא מתנדבת באגודה למלחמה באיידס, שהיא מפגינה ומעודדת קבלת אהבה חד מינית. היא הייתה כלכך טעונה שרק אחרי מספר מפגשים היא לקחה אותי לשיחה וסיפרה לי שבנה נפטר מאיידס. אך היא מסבירה לנכדים שלה שיש דבר כזה, היא מדברת על זה בגאווה גדולה. אז הנה לנו סבתא ניצולת שואה שראתההרבה בחיים - ולמדה להעריך אותם ולאהוב את החיים בכל המישורים. עד כמה חשוב לך שסבא וסבתא שלך יידעו שאתה גיי ויש לךבן זוג

האם אתה זה שרוצה לשתף אותם

שבת שלום חמוד יוסף.