סבא אחד...

[כלהשמותפוסיםאני1234]

סבא אחד...

סבא של חברה שלי נפטר. זה היה צפוי... הוא כבר היה זקן וחולה... בן 92 במותו. הספיק לעשות הרבה בחיים. דוקטור לפילוסופיה, 6 ילדים, הרבה נכדים... אחותי מתה, בעצם נרצחה, בגיל 7. היא הייתה ילדה קטנה שמחה ובריאה. וזה היה הדבר הכי לא צפוי שיכל להיות. הלם. כשהודיעו לחברה שלי שסבא שלה נפטר היא לקחה את זה ממש קשה. התחילה לבכות בהיסטריה ולבקש ממנו שלא נגיד לאף אחד שסבא שלה נפטר כדי שלא ירחמו עליה. למה לעזעזל שירחמו עליה?! כולה סבא... והוא כבר היה זקן... ככה זה. זקנים מתים. ההיסטריה שלה שיגעה אותי. אבל שתקתי. טוב אז אחרי שהיא קצת נרגעה וארגנה לעצמה איך להגיע ללויה היא שוב ביקשה שלא נספר מה קרה. כדי שלא ירחמו עליה... אוקיי כבר לא יכלתי... - למה שירחמו עלייך??? -ככה. -אבל לא ירחמו עלייך! אין מה לרחם פה. -(אין תגובה) -תקשיבי, את לא הראשונה שמת לה סבא... כל הזמן מתים לאנשים סבים... אז מה את נלחצת? בשלב הזה היא הסתכלה עלי בכזה מבט מוזר. ופתאום קלטתי שאולי הייתי קצת בוטה... לא ידעתי מה לעשות. כל מי שהיה שם הסתכל עלי בהלם. ואז הרגשתי את העקצוץ הזה בעיניים, שמרגישים לפני שמתחילים לבכות. אז קמתי ויצאתי משם... אני מרגישה חרא.

 

[רעוּת]

תראי...

כשסבתא שלי נפטרה, אני גם בכיתי והרגשתי רע. למרות שהמוות של אח שלי יותר טרגי, הוא מת צעיר...ולמרות שהיא היתה זקנה ואני יודעת שזקנים מתים בסופו של דבר.. אז אני מבינה גם את הבכי של חברה שלך, וגם את ההרגשה שלך, שזה לא כזה ביג דיל, וככה צריך להיות שאנשים זקנים מתים.. אבל הוא היה סבא שלה, והיא היתה קשורה אליו- לא משנה שהוא חי 92 שנה, וזה לא "כולה סבא"- בשבילה הוא היה הרבה. אז התנהגת בחוסר רגישות...את יכולה ללכת לדבר איתה, לבקש ממנה סליחה, להסביר לה מאיפה זה בא, אני בטוחה שבסופו של דבר היא תבין שלא התכוונת לפגוע.

 

[upanddown]

שולחת חיבוק

שולחת לך חיבוק מנחם.. אני חושבת שפשוט הוצאת את כל הכאב והעצב שבך בבת אחת.. לא שלא ריחמת עליה אבל גם ריחמת על עצמך.. כשסבא מת היה לי נורא קשה - זה היה אחרי שנה וקצת שאחי נהרג.. אבל זה לא גרע מהכאב על מות אחי.. זה היה כאב אחר.. אי אפשר להכין אותנו לכאב הנורא הזה.. אחי הלך לנו בפתאומיות כזו...סבא היה חולה המון זמן..ממש סבל שכבר קיווינו שיתן לעצמו מנוחה שכבר אין על מה להילחם..אבל זה לא גרם כאב להיות פחות או יותר... זה האב על סבא שלי שהיה בשבילי כמו אבא מספר שניים..הוא היה איש גדול בשביל המון אנשים בארץ ובעולם - ובשבילי הוא היה סבא שלי.. אני מודה שרוב הזמן אני חושבת על אחי - אבל זה בגלל שאין לי עדין תשובה לבי מותו.. באובדן כל כך קשה אבל עוד יותר קשה על משהו מבלי לדעת בודאות איך ומה ולמה... אבל לפעמים מציפים אותי גם כאלו געגועים לסבא שלי..ואני חושבת על סבתא שנישארה לבד ואבא והאחים שלו שמתגעגעים לאבא שלהם..אז נכון זה מעגל החיים ..אבל למות אף אחד לא מכין אותנו ואל לנו לשפוט אנשים באבל שלהם.. אני מבינה את ה"יציאה " שלך..גם לי היו ויש ובטח יהיהו עוד יציאות כאלו..כשאת חושבת שכל כך חרא אצלך ואיך הצרות של אחרים מתגמדות..אבל לאחר מחשבה נוספת מותר גם להתנצל..כי כל אחד וחייו הוא ובעיותיו הוא שלו הבעיות האישיות האלו ממש חשובות לו... אז בואו נחייה וניתן לחיות ונכבד איש איש את רעהו...

 

[תמימו]

לא אומר לך

את מה שאת ודאי רוצה לשמוע: זה בסדר, מבינה אותך, תתנצלי. והכעס שלך ברור כי את כואבת את אובדנך וכו וכו וכו. לא... כי זה פשוט לא ככה. את מבינה, בשלב כלשהו מגלים שאנחנו לא לבד בעולם. אז נכון לא כולנו מגלים זאת אבל בדר"כ זה מגיע אלינו לתודעה ולפעמים אף מאוחר מדי. אז חרא לך. אז מה? לא, באמת. כמו שאמרת לחברה שלך: אז מה? אז אם לי מתו כל המשפחה (נגיד) אז גם הצרות שלך מתגמדות לעומת שלי נכון. אז המוות של אחותך הוא לא כזה ביג דיל? ככה זה באמת לדעתך? לפעמים אנחנו כל כך אטומים לסביבה, שזה פשוט משגע אותי.

 

[כלהשמותפוסיםאני1234]

צודקת במאה אחוז

כתבתי שאני מרגישה חרא בגלל מה שאמרתי לה. אני לא מאמינה שהייתי כל כך בוטה... ברור שאין לי זכות להגיד לה את זה. אם זה מעניין מישהו אז בסוף אזרתי אומץ ולקחתי אותה לשיחה. את האמת, זה היה לי מוזר לנחם אותה... והיה לי מוזר שהיא שאלה אותי איך ממשיכים וכאלה שאלות, כי זה היה לי מוזר שהיא בכלל משווה... אבל ישרנו את ההדורים. היא אמרה שהיא ישר הבינה וסלחה. איזה חמודה...

 

[כלהשמותפוסיםאני1234]

וגם

לא אמרתי שזה לא כואב פשוט זה הצחיק אותי שהיא מפחדת שירחמו עליה. כי אם היא חושבת שעליה מרחמים... אז מה זה אומר עלי?!