סאונד בפרוגרסיב

[the use]

סאונד בפרוגרסיב

אז ככה. לפרוגרסיב הגעתי דרך קרימזון, חברים ששמעו שאני שומע קרימזון, ישר קפצו עלי עם המלצות על יס, ג´נסיס, כאמל ומה לא.. אבל בלהקות האלה, תמיד (טוב, אולי לא הקשבתי למספיק חומרים מספיק זמן) נתקלתי בגיטרות עם צליל גבוה, חצי דיסטורשיין חצי נקי. וזה תמיד מפריע לי. לא הבחירה באפקט, משהו בנגינה על הטונים הגבוהים יותר. אצל קרימזון אגב (של 69 עד 74) לא נתקלתי בזה, ואיפה שכן אז הצליל היה עמום ורך. אז מה אני רוצה מיושבי הפורום המכובדים. שתספרו לי על להקות פרוגרסיב, שלא נמשכות באופן רפלקסיבי לצלילים הגבוהים של הקלידים או הגיטרה. אני מניח שאתם יודעים על מה אני מדבר, לפחות בערך. אז תודה

 

[orbiti]

מסכים!

דבר שבולט מאד אצל יס, זה העניין של התחרות על מי ינגן את הצליל הכי גבוה. השירה, הגיטרה, הקלידים ואפילו הבס, כולם רצים באוקטבות הגבוהות ולפעמים מזניחים את האוקטבות הנמוכות יותר. בעיקרון זה עניין של תחושה, ואחרי הרבה האזנות ליס די התרגלתי לעניין (באלבומים מסוימים, אני עדיין לא סובל את רוב מה שהולך ביס אלבום). ג´נסיס גם חטאו בעניין הזה, אבל בקטעים הטובים יותר של ג´נסיס (במיוחד מהאלבום selling england by the pound) בד"כ אין את הבעיה הזאת. אם אתה מחפש להקות רוק מתקדם עם צליל יותר מלא ויותר דגש על האוקטבות האמצעיות, הייתי ממליץ לך לנסות את ג´תרו טאל (במיוחד האלבומים thick as a brick וpassion play), אמרסון לייק ופאלמר (כל דבר מחמשת האלבומים הראשונים יהיה מצוין), וכמובן קרימזון של האלבום discipline.

 

[zambush]

אני לא מסכים

לאחר כמה שמיעות של thick as a brick (ואני חייב לציין שזה לא הולך ברגל, 43 דקות לשמיעה בודדה), הם כן מנגנים על צלילים גבוהים, אמנם לא ברמה קיצונית אבל במידה שגורמת לאנשים שלא אוהבים צלילים גבוהים לנסות להחליף דיסק עוד לפני שהשיר הראשון באלבום נגמר

לעומת זאת, אני הייתי ממליץ על aqualung ש"מתהדר" באוקטבות נורמליות, ואף בגיטרת באס (משובחת) המשדרת צלילים נמוכים. ובלי כל קשר aqualung הוא הרבה יותר טוב מ-thick as a brick, אבל זאת כמובן דעה אישית שאפשר לחלוק עליה.

 

[orbiti]

אני לא חושב שאתה צודק

ברוב האלבום כל תפקידי הגיטרה, הקלידים והשירה לא עולים מעבר לאוקטבה אחת מעל המרכזית. השירה כולה בטווח מאד נוח ונעים. לא הייתי ממליץ על אקוולאנג מהסיבה שהוא פשוט אלבום משעמם בהקשבה רצופה (בעיקר החצי הראשון, החצי השני הרבה יותר טוב), גם אחרי כמה עשרות שמיעות.

 

[zambush]

אני חולק על דעתך

בקשר ל- aqualung, כל אחד והדעה שלו. אני גם חושב ש- Moonchild של קינג קרימזון הוא משעמם, אבל אני בטוח שישנם אנשים שיחלקו על דעתי. לעומת זאת, אני יודע שזוהי דעה ולא עובדה. לדעתך, aqualung הוא משעמם, אך הוא לא "פשוט משעמם" אל מעניין ונהדר. בעניין האוקטבות, אני מבטיח לך שאם תאזין בו זמנית (או פעם זה ופעם זה) גם ל- aqualung וגם ל- thick as a brick, תוכל להבחין בנקל איזה אלבום אתה שומע בטונים גבוהים יותר, ואני יכול להבטיח לך שזה יהיה thick as a brick.

 

[orbiti]

נמאס לי כבר להגיד את זה

כל דבר שכתוב מעל גבי פורום זה הוא דיעות בלבד, ואין טעם להתעצבן. אני חושב שהדיעה שלי מייצגת פחות או יותר את רוב האנשים שאני מכיר ששמעו מעל 10 פעמים את האלבום כולו. אקוולאנג הוא אחלה אלבום, אבל לאחר הרבה שמיעות הוא מתחיל לאבד את הערך שלו. העניין הוא בדיוק הפוך אצל thick as a brick - בשמיעות הראשונות קשה לתפוס את הכיוון האמיתי של האלבום ומה שבאמת הולך שם, אבל לאחר כ-10+ שמיעות העניין מתחיל להתבהר ומשמיעה לשמיעה ערך האלבום רק עולה. אגב, אני לא חושב שאקוולאנג משעמם כולו, רק הצד הראשון די מונוטני. הצד השני הרבה יותר טוב, והמלודיות בו משתרעות על טווח גדול יותר, מה שהופך אותו לפחות מונוטוני. בנוגע לצלילים הגבוהים, לא אמרתי שאין שימוש בצלילים הגבוהים בת´יק אז א בריק, ובעניין הזה לא השוויתי אותו לאקוולאנג בכלל, אבל אין בו היצמדות לטונים הגבוהים כמו אצל יס או בקטעים מסוימים של ג´נסיס.

 

[zambush]

אני שמעתי את aqualung אולי 100 פעם

אני לא מגזים, כולל את קטעים הבונוס החדשים. הוא לא מאבד לא את ערכו ולא מתחיל לשעמם, אלא להיפך, בדיוק כפי שתיארת שקורה אחרי הרבה שמיעות ב- thick as a brick. תבין, אני לא מזלזל בו, אני חושב שהוא ממש טוב, רק ש- aqualung עולה עליו בכמה מידות. אחת המידות היא ש- aqualung לא צורם בטונים גבוהים, אלא בדיוק בטונים הנמוכים. בעניין הטונים הגבוהים, לבחור שעוד לא שמע את jethro tull והוא לא אוהב טונים גבוהים, הייתי ממליץ להתחיל ב- aqualung, אם הוא ישעמם אותו אחרי 10 השמעות הוא בהחלט יכול לעבור ל -thick as a brick, (למרות שבאופן אישי הייתי ממליץ לו על songs from the wood).

 

[cut2]

מוסיף

את קרימזון ב ConstruKction of Light ו Thrak, Van der graaf genterator בPawn Hearts ו Still Life, וגם קאמל מגישים צליל נעים מאוד עם הרבה אוקטבות אמצעיות.

 

[comfortably pink]

איפה ג´נסיס עושים את זה?

מנגנים באוקטבות גבוהות.. יש לי הופעה של יס שבה הם עושים את yours is no disgrace, לאחרונה באמת שמתי לב שהם עושים תחרות על הצליל הגבוהה (לא שזה לא יפה).

 

[orbiti]

באלבום foxtrot, לדוגמא

בכל הצד הראשון יש מלודיות ותפקידי קלידים וגיטרה באוקטבות גבוהות במיוחד

 

[אריק חייט]

להקות ומנעדיהן

טוב, אז לפני הכל : Matching Mole. הם מנגנים מאוד מאוד נמוך בדרך כלל, וזה באמת יפהפה. הם שולטים שם באיזורים האלה כאילו הם גדלו במערה כל החיים. אם אתה מחפש פעילות באיזור הטנור והאלט ואפילו הבס - זה המקום להתחיל לחפש בו. באופן כללי, אני לא יכול לחשוב כרגע על להקות פרוגרסיב שמנגנות נמוך בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים. אולי רק דברים מאוד מאוד אוונגארדיים ושוליים. אבל סביר להניח שהיו, ואם אני מפספס - אני מזמין את כל מי שמכיר לתקן אותי ולהרחיב בנושא. גם אני מעוניין ללמוד על זה קצת. אז אחרי להקות שמנגנות מאוד נמוך (אתה יכול להוסיף קצת פינק פלויד, ברגעים שאין בהם סולו גיטרה), יש להקות שלא רצות אחרי הטונים הגבוהים, ומשלבות בצורה חכמה קצת מכל רגיסטר. כמובן, מדובר בהמון המון להקות. מג´נטל ג´ייאנט ועד נשיונל הלת´, יש המון המון. לא חסרים הרכבים כאלה, אבל באמת תצטרך לעשות את רוב החיפוש בעצמך. אתה יכול להתחיל עם האלבום הראשון של מתי כספי, שיצא בשנת 1974. כל שיר בו הוא פנינה אמיתית ומדובר באחד הדברים הכי חדשניים ששמעתי בחיים שלי, ואתה יכול להיות בטוח שיש שם נמוכים, גבוהים, וכל מה שתרצה.