סַבוּנִי רבים.
מקדימה, מאחורה... ואני בתווך, מבולבלת, אבודה. בין המיצרים השיגוני. צעקתי... קראתי לך... אלוקיי!!! ענני!!! והקול, הכל... 'מה תצעקי אלי?! תיסעי. תזוזי.' אז הכנסתי את הרגליים. וזה קר. ונכנסתי עד המותניים. זה רטוב. רטוב כמו פניהם של העבדים המלאות זיעה ודמעות מרוב עבודת פרך. אני ממשיכה...מתקדמת... המים כבר מגיעים עד הצוואר. זה מחניק, כמו שרק אדם שמתעקש להשקיע את כל המאמצים בעשייה ובפעילות כשכל העולם שמסביב חונק אותו, יכול להרגיש. ואז... יבשה ובה פריחה. אוויר, מרחב נשימה. הכל בהיר, נהיר. הדרך נסללה.
מקדימה, מאחורה... ואני בתווך, מבולבלת, אבודה. בין המיצרים השיגוני. צעקתי... קראתי לך... אלוקיי!!! ענני!!! והקול, הכל... 'מה תצעקי אלי?! תיסעי. תזוזי.' אז הכנסתי את הרגליים. וזה קר. ונכנסתי עד המותניים. זה רטוב. רטוב כמו פניהם של העבדים המלאות זיעה ודמעות מרוב עבודת פרך. אני ממשיכה...מתקדמת... המים כבר מגיעים עד הצוואר. זה מחניק, כמו שרק אדם שמתעקש להשקיע את כל המאמצים בעשייה ובפעילות כשכל העולם שמסביב חונק אותו, יכול להרגיש. ואז... יבשה ובה פריחה. אוויר, מרחב נשימה. הכל בהיר, נהיר. הדרך נסללה.