נתחיל מההתחלה
הנחות יסוד: הניגון בה להביע משהו. המשהו הזה אנחנו מתחברים אליו , אדישים אליו או לא סובלים אותו. כשאני רואה למשל מישהו דמנגן מוסיקת כליזמר והכותרת של הניגון זה ווירטואוזיות, אני לא סובל את זה. מדוע? מפני שוירטואוזיות בעיני זה דבר מאוד טכני ומוסיקה בשבילי זה לא "רק" משהו טכני. כלומר תמונת העולם של מוסיקת הכליזמר בעיני היא תמונה תרבותית רחבה: אנשים הולכים עם 4 מינים לביכ"נ בסוכות, לומדים דף גמרא בצוותא, מתפללים או רוקדים בשמחה של מצווה. כל התמונות האלה לא מתחברות לי עם ווירטואוזיות. הם מתחברות עם מתינות, עדינות,דקויות , חריפות ומתיקות גם יחד. יכול להיות שאחרי ששמתי את התכונות האלה אני יכול להבין (את עצמי) למה אני למשל אוהב את נגינתו של נתן קורל. כי יש בה מהעדינות והדקות. למה אני אוהב את ברנדויין , כי יש בה מהכל. למה אני אוהב את נגינתו של קונצמן ז"ל, כי יש בה חריפות. סביר מאוד שאני ככל שהמוסיקאי מבטא יותר תכונות שאני מתחבר אליהם כך אני אוהב אותו יותר וכך אני רוצה לשמוע אותו עוד ועוד. זה לספתח. החברים מוזמנים להגיב...
הנחות יסוד: הניגון בה להביע משהו. המשהו הזה אנחנו מתחברים אליו , אדישים אליו או לא סובלים אותו. כשאני רואה למשל מישהו דמנגן מוסיקת כליזמר והכותרת של הניגון זה ווירטואוזיות, אני לא סובל את זה. מדוע? מפני שוירטואוזיות בעיני זה דבר מאוד טכני ומוסיקה בשבילי זה לא "רק" משהו טכני. כלומר תמונת העולם של מוסיקת הכליזמר בעיני היא תמונה תרבותית רחבה: אנשים הולכים עם 4 מינים לביכ"נ בסוכות, לומדים דף גמרא בצוותא, מתפללים או רוקדים בשמחה של מצווה. כל התמונות האלה לא מתחברות לי עם ווירטואוזיות. הם מתחברות עם מתינות, עדינות,דקויות , חריפות ומתיקות גם יחד. יכול להיות שאחרי ששמתי את התכונות האלה אני יכול להבין (את עצמי) למה אני למשל אוהב את נגינתו של נתן קורל. כי יש בה מהעדינות והדקות. למה אני אוהב את ברנדויין , כי יש בה מהכל. למה אני אוהב את נגינתו של קונצמן ז"ל, כי יש בה חריפות. סביר מאוד שאני ככל שהמוסיקאי מבטא יותר תכונות שאני מתחבר אליהם כך אני אוהב אותו יותר וכך אני רוצה לשמוע אותו עוד ועוד. זה לספתח. החברים מוזמנים להגיב...