נשען על הפינה
לפני שנה, בטירונות, חיכינו כל החבר'ה בבניין הדרכה לשיעור. היו בעיות אירגון וכניסתנו לאודיטוריום התעכבה. ואז, לעזאזל, שוב הוא עבר לידי. ושוב נעלם. שיניתי את המקום כדי לראות אותו קצת יותר טוב. המקום היחיד היה על זוית עמוד, וזה כאב. נשען על הפינה חד, כואב, עיניי נשפכות לכיוונך רק תיתן סימן שאני קיים בחיוך, בליטוף, בשתיקה. העולם עוד חי, אלנתן? לסוף יש התחלה? תמצא אותי ביערות סבוכים תפרוץ לי שביל, החוצה ממני פנימה אל עצמי מחכה שם נשמה תמה הייתה בוערת, כבר מזמן בחושך. מפסיקה לגשש. ידיה לא נראות לה. או אולי זרועי פצעה פניה? רקתה הולמת אבן! עינה בוקעת אימה! או שזו בבואת גופי, הנשקף מבעד לחומה
לפני שנה, בטירונות, חיכינו כל החבר'ה בבניין הדרכה לשיעור. היו בעיות אירגון וכניסתנו לאודיטוריום התעכבה. ואז, לעזאזל, שוב הוא עבר לידי. ושוב נעלם. שיניתי את המקום כדי לראות אותו קצת יותר טוב. המקום היחיד היה על זוית עמוד, וזה כאב. נשען על הפינה חד, כואב, עיניי נשפכות לכיוונך רק תיתן סימן שאני קיים בחיוך, בליטוף, בשתיקה. העולם עוד חי, אלנתן? לסוף יש התחלה? תמצא אותי ביערות סבוכים תפרוץ לי שביל, החוצה ממני פנימה אל עצמי מחכה שם נשמה תמה הייתה בוערת, כבר מזמן בחושך. מפסיקה לגשש. ידיה לא נראות לה. או אולי זרועי פצעה פניה? רקתה הולמת אבן! עינה בוקעת אימה! או שזו בבואת גופי, הנשקף מבעד לחומה