נשמע מופרח ולא רבלנטי לפורום

[רחל-נשמה]

נשמע מופרח ולא רבלנטי לפורום

אבל מה עם דיני נזיקין האם הם חלים ברשת? בחיים כשאנשים רבים, לפעמים לצערינו, וכבר היו מקרים מעולם , אחד האנשים לוקה בליבו ומת או חלילה קורה משהו רפואי אחר , ואז מגיעה תביעה וחקירות ומציאת חלקו המלא או התורם של הבן זוג למקרה. האם אדם יכול לתבוע מטריד/משמיץ/מתעלל ועוד כל מה שאפשר להגדיר וירטואלי , שעושה את הדברים בצורה אובסיסיבית, וחוזרת על עצמה ולא בתום לב, בדיני נזיקין-פגיעה בבריאות? שבת שלום רחל-נשמה וסליחה ששאלותיי מוזרות אבל גם לפני פסק הדין באוגוסט, ואני זוכרת שהעליתי משהו שהיה בזמנו מוזר ואחכ פסק הדין דיבר עליו

 

[עו~ד דורון זיסו]

השאלה לא מוזרה אלא לגיטימית

דיני הנזיקין חלים ברשת. בעיקר יש פריחה של העוולות המסחריות, כגון גניבת עין, בארה"ב ניתן צו מניעה זמני נגב בעלי אתר על סמך ההנמקה שיתכן והתנהגותם מהווה "השגת גבול במידע" אני בהחלט מצפה שיהיו תביעות בגין מתן חוות דעת רשלנית, בגין הפרת חובה חקוקה, (נניח תביעת נזיקין של בעל מחשב שהוחדר לו וירוס או נגיף מחשב כלשון המחוקק) ועוד הרבה. לדבי גרימת נזק גופני או נפשי אפילו, עקב עוולה, העילה קיימת רק מאד קשה להוכיח אותה, בגלל הקושי להוכיח קשר סיבתי. יחד עם זאת, תזכרי שחייבת להיות עוולה קודם. אם נניח אדם פותח אתר חדשות ורואה שם ידיעה שאומרת שבן משפחה שלו נהרג בפיגוע ומייד אחרי זה הוא מקבל התקף לב? לצורך העניין הידיעה נכונה. היכן כאן העוולה? כלומר, האם בעל האתר עשה איזשהו מעשה אסור. האם יש לו חובת זהירות כלפי קוראים פוטנציאליים? כנראה שלא. חוץ מזה, מה עם המצב הקרדיולוגי של התובע? היו לו גורמי סיכון? היה ידוע כחולה לב. ועוד המון שאלות מהסוג הזה. מה שכתבתי זה ממש על קצה המזלג.

 

[רחל-נשמה]

מה שציינת בסוף כבר לא יחודי

לאינטרנט , אתה כבר ציינת שיש לפעמים לקחת בחשבון את "מבחן הגולגולת הדקה" ועדיין זה לא מונע תביעה , בלי קשר לאינטרנט . אתאר לך סיטואציה מוקצנת בכוונה מצט : לפעמים בצטים, נוצרים קהילות קבועות, שגם נפגשות לאירועים משותפים מידי פעם יחד. לאורך החודשים והשנים באופן טבעי כבר חברי הקהילה חושפים פרטים אישיים בינהם, וחלק מחברי הצט נניח ידועים כאנשים חולים. במהלך ויכוחים קשים, לא יום ולא יומיים, הגיעו לדרגות איומים ולחץ נפשי , וה"חלש" נשבר והתאבד חלילה....או לקה בליבו לשם הדוגמא. השאלה אם הוא היה חולה קודם או לא, היא שאלת המבחן הגולגולת הדקה----מה החלק התורם של המריבה. נניח ויש עדים שהיו עדים לריב ואפילו היו(במקרה של התקף לב) בבית האדם בזמן שהם ישבו בסלון והוא התכתב עם (אקרא לו) "המזיק" אבל הכל וירטואלי , ונניח דווקא אותו מזיק פיזית לא היה באירועי הצט, ולא נפגש איתם לעולם, אבל כן מכיר את כולם כי המידע זרם בצט, האם "המזיק" זה יכול לעמוד לדין בגרימת מוות ? רחל-נשמה

 

[עו~ד דורון זיסו]

אחת הגישות המשפטיות

הרווחות בבתי המשפט, אומרת שבאופן כללי, הדין באינטרנט זהה לדין מחוץ לאינטרנט. באופן כללי, אנחנו מנסים ליישם באינטרנט את הכלים הרגילים שיש לנו. מה שאת מתארת זאת לא רק שאלה של גולגולת דקה אלא שאלה של צפיות. האם המזיק יכול היה לצפות שנזק כזה יתרחש? התשובה תנתן לפי עובדות המקרה. הדברים האלה לא דמיוניים, הם מציאותיים מאד. אני אתן לך דוגמאות שהתרחשו במציאות. עובד נקרא למעביד שלו והמעביד אמר לו: אני לא מרוצה ממך, אם לא תשתפר, אפטר אותך. בליל האיש קיבל התקף לב. מקרה אחר, עובד מדינה נקרא לממונה ונאמר לו שהלשכה בה הוא עובד תפורק והוא יועבר ללשכה אחרת, כנראה באותה עיר. האיש קיבל ארוע מוחי. מקרה נוסף: מעביד אמר לנהג כי קו הנסיעה שלו יופסק. הנהג התאבד. המקרים האלה הוכרו ע"י בתי הדין לעבודה כ"תאונות עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי, המזכים את הנפגעים / התלויים במנוחים בתגמולי ביטוח לאומי. המקרים לא הוכרו כעוולות שכן לא נמצאה רשלנות בהתנהגות המעבידים. אינני רואה הבדל משפטי בין העברת בשורות איוב כאלה פנים מול פנים או בטלפון או במכתב או בהודעת דואר אלקטרוני של האירגון, במקום עבודה. גם לגבי העברת מסרים אחרים ברשת, אינני רואה מדוע יהיה הדין שונה. אני מוכן כמובן לשמוע דעות לכאן ולכאן.

 

[רחל-נשמה]

שאלה של צפיות?

הדוגמאות שהעלת שיכות לדיני עבודה ויחסי עובד מעביד-האם אפשר להסיק מהם לגבי תחומים אחרים? האם אפשר לתבוע עיתון/טלויזיה כי פירסמו תמונות של פיגועים או אפילו בלי תמונות , מספיק סיפרו את האירוע ופלוני שלקח את העיתון קרא את הכתבה, והוזכר בכתבה ללא שם, מישהו קרוב לליבו, התרגש ומת? האם טענה כמו: ברשת בצטים, ובפורום זה דבר של שיגרה לריב ולגדף אחד את השני, זה לא כמו קבוצת אנשים בחדר בחיים, לכן אנני אחראי שפלוני (למרות שידעתי שהוא חולה לב), לקה בליבו כשרבנו-הרשת זה לא מקום עבודה , הייתה לו ברירה לא להכנס לצט/לפורום במצבו , הוא ידע לאיזה זירת התרחשויות הוא נכנס. ערב טוב רחל-נשמה אני אישית מאמינה שכמה תביעות רציניות בנושא: התחזויות, לשון הרע, הוצאת דיבה, זכויות יוצרים יגיעו לבתי משפט וחיינו ברשת יהיו נעימים יותר.

 

[עו~ד דורון זיסו]

אני חוזר ומסביר

כדי לתבוע צריכה להיות עוולה. עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות, חובת זהירות, הפרתה, ואירוע נזק. לא די באירוע נזק כדי שתהיה עוולה. לגבי השאלה מהי חובת הזהירות, הזהירות המושגית והתגבשותה לזהירות קונקרטית, נכתבו ספרים של מאות עמודים. לא אוכל לתמצת אותם. הספר העיקרי הוא של פרופ´ אהרון ברק (נשיא ביהמ"ש העליון). נכון שהדוגמאות שלי היו מתחום דיני העבודה. הצבעתי על כך שאנשים נפגעו (ארועים לבביים ומוחיים והתאבדות) כתגובה למעשים מותרים של מעבידים. היות ולא נתגבשה נורמה של חובות מסויימים של מעביד, לגבי איך צריך להודיע הודעות קשות כאלה לעובדים, (להבדיל למשל מנהלים של מערך הנפגעים של צה"ל) לא נראה לי שבית משפט יקבע שעל מפרסם לצפות להשפעה מיוחדת על מקבלי הודעות חדשותיות קשות. בכל התחום הזה של העברת מידע ותכנים, אין נורמות. אני שואל את עצמי יכול לקרות לילדים די קטנים אשר נחשפים גם בבתי ספר וגם בטלוויזיה לסיפורים על השואה, לחדשות על פיגועים ועל אסונות.