בגירסאות המוקדמות היו - איאנווה למשל החל כבנו
של מאנווה, בסיל' של שנות השלושים שקדם לשרה"ט. היה אז מעמד של ילדי ואלאר שנולדו בארדה (לא ברור אם מעצמם או מארו), אבל לא נאמר יותר מזה על היכולות שלהם או הקשר שלהם אליה. הם לא נותרו אחרי שרה"ט, והמאיאר קודמו במקומם קצת יותר למעלה. האנטים לא הופיעו עד לשרה"ט (אם כי הנשרים הופיעו כבר מההתחלה, וכבר אז היה להם תפקיד ייחודי, וגם סמלי בעוד מובנים), כך שהצורך להסביר אותם שייך לתקופה שאחרי השלמת הספר והשינוי של הסיל' כדי שיתאים למחשבה החדשה (או הגישה החדשה). שם הם כבר נחשבו ליוזמה של הואלאר (בשרה"ט ניתן היה להבין שבני לילית לבדם 'עוררו' אותם), ושמקורם גבוה יותר מהארדה. מהיכן בדיוק - לא נאמר, אבל כדי להשיג אותם מאנווה היה צריך לפנות לבורא עצמו ו'לקבל אישור' ליצירתם (או כמו שזה נוסח במקור - להאזין מקרוב יותר לשיר היצירה). על מורגות' לא נאמר שהיה לו קשר לצורה הזו (נראה שהוא העדיף להראות יפה עד כמה שהיה מסוגל, כי זה סייע לו להעביר את המסר שלו ושיכך את החששות מפניו. כך גם היה סאורון בשעתו, עד לטביעתו בנומינור), אבל סביר שאת הישויות שהיו בדרקונים (אם נניח שאת הגוף שלהם הוא סייע 'לפתח') הוא השיג מחוץ לארדה. האם זה היה ברשות ארו או לא, לא נאמר. סביר שלא, אבל קיומם מחייב את מעמד הביניים. אני קורא לו 'מיסדר הנשמות' (oreder of souls או אולי spirits) בהעדר מונח טוב יותר, ואני מאמין שמקורו קדום - כבר בפרק השלישי של ה'אבודים' (שעדיין לא השלמתי לתרגם).