נשכני-עדכונים

[חנה גונן]

נשכני-עדכונים

קודם כל מיספר הנשיכות שלו ריד מ ארבע-חמש ביום לבודדת ביום הרבה בזכות העובדה שגידרו לנו את הרחבה ואנחנו מצליחים להעסיק את הילדים כמעט כל הזמן וכמות המריבות בחצר ירדה ממש פלאים.בזמן האחרון הוא התחיל לבקש הרבה ידים ביחוד ממני כי אנחנו בקשר טוב ואני אוהבת אותו מאוד ולא מסתכלת עליו רק כילד הנושך,השאלה אם זה מפני שהוא ראה שאני מוכנה לתת לו? ולמה הוא מרגיש צורך בזה? הוא ממש רוצה כל הבוקר אבל אני מעדיפה לכוון אותו לפעילות כך שהוא לא יהיה כבול אלי אבל יראה שאני לידו בטווח ראיה,היום הוא היה ממש בדיכאון,עייף,בכה ורצה כל היום ידים, באו לקחת אותו מוקדם. שלכם חנה גונן

 

[דסי אשר]

חנה, לא קראתי את התחלת הסיפור עם

הילד הנושך. קראתי כאן את הדיווח שלך.שאלה לי- מהיכן בא הרעיון לגדר אותו, בזמן פעילות ילדים? מתי הוא "מוקף" באותה גדר, באיזה נסיבות? אני חושבת שהוא רוצה הרבה על הידיים, אולי כי הוא מרגיש מורחק ממך, מכולם , והידיים הן אפשרות למגע וקשר בדרך חיובית, אתך, ולא בדרך של נשיכות. אולי הידיים "מספרות לנו" שבעצם זו הייתה סיבת הנשיכות- הוא חיפש קשר, אפילו במחיר שלילי= כעס עליו שהוא נושך. ולמה קוראים לו נשכני? בעקרון, אצלי, כאשר ילד רוצה בשלב מסויים על הידיים, אני מחזיקה אותו הרבה על הידיים, ויושבת על הרצפה. משום שבאופן טבעי ילד הוא פעיל וסקרן, הוא יורד. אני לא מכוונת אותו לשום עשיה. אם הוא רוצה צעצוע, אני פשוט אומרת לו= קום ותקח את הצעצוע. במקרה כזה הוא יחליט אם הוא כבר מרגיש מספיק טוב, כדי לעזוב אותי לרגע ולהביא את הצעצוע, או עדיין בוחר לוותר על הצעצוע ולהיות איתי. הדבר הראשוני שילד צריך- להרגיש טוב, להגיש אהוב. ילד שלא מרגיש טוב, גם מבוגר- אין לו אנרגיות לעבודה, ליצירה, לחקירה וללמידה. דסי

 

[חנה גונן]

לדסי- אני אסביר שוב....

את הגדר הזו הקימו במעון בחודש האחרון מסביב לרחבה עם שער,זה מאפשר לנו להכניס יותר ילדים לפעילות מאשר היה קודם גם בחוץ וגם בחדר,ברחבה אנחנו עושים בעיקר פעילויות מים אבל גם ציור, בדרכ כלל יש מישחקים מפוזרים על שטיחים והוספנו גם מיזרון ומקווים להמשיך להוסיף עוד כך שיש מטפלת משגיחה שלוקחת אליה ילדים שמתעיפים מהמישחק בחצר או שצריכים להרגע, לקראת הצהרים כשמיספר הילדים בחצר מתחיל להתמעט כמתחילה ארוחת הצהרים אז אנחנו פותחים לגמרי את השער והילדים באים ויוצאים חופשי.בקשר לילד אני קוראת לו ככה רק פה,הוא לעולם לא מורחק מאיתנו חס וחלילה יש לו גישה לכל מקום ולכולם,דוקא אני(ואני לא אומרת את זה כדי להקניט את האחרות שעובדות איתי הן משתדלות למרות מגרעותיהן) התיחסתי אליו תמיד בחיוב למרות הנשיכות האלימות(הוא היה נושך לפחות 5 פעמים ביום ספרתי)ולא הבלטתי את זה יותר מדי,ידים הוא התחיל לבקש בזמן האחרון, ברור לי שזה מסמל איזה שלב אצלו איזה? לא כל כך ברור לי,אין לי בעיה להחזיק אותו אבל עד איזה גבול?הרי אי אפשר כל היום יש עוד ילדים וחבל שבגלל שהוא נצמד אלי הוא יפספס פעילות למרות שאני מסכימה איתך שהוא יודע מה הוא רוצה.זאת רק אני שלא יודעת איך לתמרן בין הצורך שלו להאחז לבין זה שצריך לשחרר אותו עם לת לו הרגשה שאני שם בשבילו. שלך חנה גונן

 

[דסי אשר]

לדעתי, חשוב שתרגישי שזה

בסדר שהוא אצלך על הידיים, וזה תפקידך עבורו- ורק עבורו בימים אלה. אני לבד במסגרת שלי, ואם יש צורך, אני עושה הכל עם ילד על הידיים, נכון, כאשר אני צריכה לחתל או להגיש אוכל, אני מורידה, אבל עצם הלגיטימציה שלי לילד, מאפשרת לו בטחון בי, בהבנה ובאמפטיה שלי אליו, וכך הוא יורד מעצמו לאט לאט. כשילד מרגיש שמחזיקים אותו בידיים, כי אין ברירה, ומשום שהוא מבקש- הוא פחות ירצה לרדת. הוא לא מרגיש מספיק רצוי גם אצל מי שנושא אותו על הידיים. דסי

 

[חנה גונן]

לדסי-כמה ימים שהוא לא בא....

נראה לי שהוא יצא לחופש.הצרה שלי שאני לא מאלו שמסוגלות לעשות את כל הדברים עם ילד על הידים(יש שכן ויש שלא)אני חושבת שאני מנהלת איתם יחסים בצורה כאלה שהם כבר מכירים אותי מספיק טוב בשביל להרגיש בטוחים גם בלי ידים כולל הוא,בדרכ כלל הם רוצים ידים מסיבות הגיוניות ואני תמיד משתדלת למלא את מבוקשם אבל כל הזמן זה בלתי אפשרי לגב שלי. שלך חנה גונן