ביזיון ברשת
New member
נשימה
לנשוף, לשאוף.
לנשוף, לשאוף.
כמו מנטרה של אדם ששכח מה צריך לעשות בשביל לחיות.
לנשוף, לשאוף.
וכל נשימה מציפה בגעגועים ופוצעת לי את הנשמה.
זה לא שלא אהבתי מעולם או שלא התאהבתי אף פעם,
הפעם משהו היה שונה.
הכל היה כל כך לא צפוי,
ואולי בגלל זה הצלחתי להיפתח,
פתיחה של הנשמה לנשמה אחרת,
הייתי אני בלי מגננות,
מכילה ומקבלת.
אני אוהבת אותו כל כך ומסתובבת שבורה,
פוסעת בשביל צידי ולא עם כל העולם.
הכל כל כך טכני,
כל כך מכני.
איך אפשר להאמין במשהו כל כך גדול אם בגלל פערי אמונה אני מרגישה כך?
איך הדבר היפה הזה נלקח ממני בלי שהספקתי למצמץ?
מבלי שהספקתי למצות?
אז יש רגעי חסד שאני יכולה להרגיש את הידיים שלו עלי, את הנשימות שלו באוזן שלי,
להתמסר לחיבוק שלו.
ואז זה נגמר,
ואני שוב שבורה.
לנשוף, לשאוף.
לנשוף, לשאוף.
וכל נשימה... פוצעת לי את הנשמה.
לנשוף, לשאוף.
לנשוף, לשאוף.
כמו מנטרה של אדם ששכח מה צריך לעשות בשביל לחיות.
לנשוף, לשאוף.
וכל נשימה מציפה בגעגועים ופוצעת לי את הנשמה.
זה לא שלא אהבתי מעולם או שלא התאהבתי אף פעם,
הפעם משהו היה שונה.
הכל היה כל כך לא צפוי,
ואולי בגלל זה הצלחתי להיפתח,
פתיחה של הנשמה לנשמה אחרת,
הייתי אני בלי מגננות,
מכילה ומקבלת.
אני אוהבת אותו כל כך ומסתובבת שבורה,
פוסעת בשביל צידי ולא עם כל העולם.
הכל כל כך טכני,
כל כך מכני.
איך אפשר להאמין במשהו כל כך גדול אם בגלל פערי אמונה אני מרגישה כך?
איך הדבר היפה הזה נלקח ממני בלי שהספקתי למצמץ?
מבלי שהספקתי למצות?
אז יש רגעי חסד שאני יכולה להרגיש את הידיים שלו עלי, את הנשימות שלו באוזן שלי,
להתמסר לחיבוק שלו.
ואז זה נגמר,
ואני שוב שבורה.
לנשוף, לשאוף.
לנשוף, לשאוף.
וכל נשימה... פוצעת לי את הנשמה.
