נשים עובדות ביפן

[tweedle dee]

נשים עובדות ביפן

נתקלתי במקרה הערב בשתי כתבות שקשורות בנשים עובדות ביפן:

הראשונה מתארת סקר שמצביע על כך שאחת מכל שלוש נשים ביפן שואפת להיות עקרת בית במשרה מלאה:
http://www.japantoday.com/category/national/view/1-in-3-japanese-women-want-to-be-housewives-poll
בנוסף רק 38% מהנשים מתנגדות לכך באופן נחרץ.
אגב, באופן מפתיע (ואולי לא) דווקא הגברים מעדיפים שהנשים שלהם יצאו לעבוד. רק אחד מכל חמישה היה מעדיף שאישתו תישאר בבית.

עד כמה שאני יודע הנושא של שיעור הנשים הנמוך בשוק העבודה ביפן (בעיקר לאחר שהן נישאות ומביאות ילדים) הוא אחד מהנושאים שהכי מדאיגים את הממשל היפני - בעיקר לאור המיתון הכלכלי המתמשך, שיעור הילודה הנמוך והתוצאות שלהם. הנושא היה חלק משמעותי מהתכנית המפורסמת של שינזו אבה - האבנומיקס

אחד הפתרונות שנמצאו לנושא בא לידי ביטוי בפקודה רשמית שיצאה במשטרת יפן לאחרונה:
http://www.japantimes.co.jp/opinion/2013/09/29/editorials/female-cops-given-a-boost/#.UkirMH-Jv-g
בה נאסר על הגברים במשטרה להפלות נשים במקום העבודה שלהם. לפי הכתבה, אף צוינו התנהגויות ספציפיות שהן פסולות שיש להימנע מהן וננקטות פעולות על מנת לעודד נשים וגברים לצאת לחופשת לידה. הכותב של הכתבה אף הביע תקווה שמקומות עבודה נוספים יאמצו מדיניות דומה.

ובכל זאת אני תוהה אם אלו באמת הצעדים הנכונים שיובילו את הנשים לשוק העבודה. אנחנו רואים את זה לא מעט גם בישראל במקומות מסוימים - אבל כל זמן שהקריאה לנשים לצאת לעבודה לא מלווה בשינוי תרבותי מעמיק שכולל חלוקה סבירה של העבודות בבית בין שני בני הזוג, הנשים העובדות פשוט מוצאות את עצמן עושות עבודה של שני אנשים, בבית ובחוץ. במצב כזה יהיה מאוד קשה לפתות אותן לצאת אל שוק העבודה.

 

[Mondsee]

אם אני הייתי אישה יפנית

גם הייתי מעדיפה להיות עקרת בית.
עוד לא קראתי את הכתבות שצרפת ,אבל ממה שאני יודעת על הדרישות של חברות ביפן, ברוב המקרים זאת עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה. זה נראה לי בלתי אפשרי גם אם יש חלוקה יותר שיוויונית בין בני הזוג.

 

[johnny d]

אם הייתי אישה יפנית

גם אני הייתי מעדיף להיות עקרת בית.

באופן לא מפתיע, אני לא אישה, ולא יפנית ועדיין הייתי מעדיף...

 

[jonbaum]

כשגרתי ביפן בהתחלה

ריחמתי על הנשים היפניות שמנקות ומבשלות כל היום.
אח"כ, כשהכרתי את המצב קצת יותר לעומק, בעיקר ריחמתי על הגברים.
אני לא אומר שהמצב של הנשים ביפן הוא קל, אבל יש להן הרבה יותר חופש מאשר לגברים. בכל מסעדה שהיא קצת fancy, או בבתי הקפה המפונפנים (אלה עם הפורצלן האנגלי והעוגות המעודנות) רואים קבוצות של נשים. בכל הרזורטים של Izu אין גבר אחד לרפואה.
כפי שכבר אמרו פה, הגברים עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, לפעמים literally

 

[tweedle dee]

אני לא חושב שהמצב הוא טוב לאף אחד מהג'נדרים

קשה לומר שאישה היא יותר חופשית מגבר אם היא יודעת שאין לה כמעט אפשרות ריאלית לפתח קריירה. גם אם היא יכולה להרשות לעצמה יותר פנאי, זו עדיין צריכה להיות, לדעתי - הבחירה שלה.

וגם הגברים משועבדים למקום העבודה - בעיקר כאשר הם המפרנסים היחידים והם צריכים לפרנס את כל המשפחה על כתפיהם. הם פחות זוכים לפנאי וגם פחות זוכים לבלות זמן בחברת המשפחה שלהם - וזה בעיני מאוד בודד.

אבל מה שמטריד את הממשלה, אני מאמין זה בעיקר הפן הכלכלי דמוגרפי של הסיפור הזה -
מבחינה זו שחלק ניכר מהאנשים הכשירים בשוק העבודה אינם עובדים (נשים). וגם מכיוון שמפרנס יחיד = פחות הכנסה למשק הבית = פחות ילדים. בתקופה שבה יפן מנסה נואשות להגדיל את הריבוי הטבעי כדי לשמור על יפן הומוגנית ויציבה כלכלית - הם חייבים לשנות את המגמה.

השאלה היא לדעתי, שוב, האם זה הוא הפיתרון הטוב ביותר? או לפחות היחיד?

 

[Mondsee]

האידאל יהיה שילוב

שינוי של התפיסה שהעבודה קודמת למשפחה מבחינת רמת המחויבות מה שיאפר גם הגדלת הריבוי הטבעי.
אבל אני לא רואה איך זה קורה, יפן לא תהפוך פתאום לסקנדינביה. אני לא יכולה לדמיין את התאגידים הגדולים פתאום משחררים את העובדים ב- 16:00 כדי שיוכלו לאסוף את הילדים מהגן, או מכריזים על ימים מקוצרים כדי לתת "זמן משפחה".
זה מזכיר לי בלוגרית אמרקאית שחייתה 23 שנים ביפן וכותבת על דברים שהיא מתגעגעת/ לא מתגעגעת אליהם. אחד הדברים שהיא סיפרה שם זה על כך שהרבה זרים מתלוננים שמפלים אותם במכסת ימי החופשה השנתיים. במקום שהיא עבדה יפנים מקבלים בדרך כלל 20 ימים ואילו זרים מקבלים חמישה ימים בלבד. בשיחה גלויה שהייתה לה על כך עם הבוס הוא הסביר: יפני מקבל 20 יום אבל מנצל מתוך זה מקסימום 5. אם זר יקבל 20 יום הוא ינצל את כולם, לכן האפליה. בעייני ניצול חמישה ימים מתוך 20 ימים שמגיעים זה כל הסיפור בקצרה.

 

[jonbaum]

זה בדיוק העניין

אני שמעתי הרבה פעמים יפנים אומרים שאם הם לוקחים ימי חופש הם מרגישים "אשמים" (מה שנקרא 罪悪感) על זה שהעמיתים שלהם יצטרכו לשאת בחלק מהמטלות שלהם בזמן שהם בחופש. הם אישהו לא מבינים שאם כל אחד לוקח חופש בתורו אז בסופו של דבר כולם מחליפים את כולם וזה יוצא הוגן.

 

[kagekun]

גם הנשים בארץ

ובכלל... כי כל השאר צריכות ללכת לעבודה ואז לחזור הביתה ולטפל בילדים, לנקות ולבשל.... אלא אם בני הזוג מרוויחים מספיק כדי להעסיק עובד חיצוני במשק הבית. אלא אם הסבתא כבר יצאה לפנסיה והיא ממש משועממת בבית שלה ומתגעגעת לטפל בילדים.

זה גם יכול להיות נחמד אם בן זוג אחד יביא משכורת שתאפשר לקיים משפחה.

אבל כל זה משתנה... יפניות אולי מעדיפות להיות עקרות בית מאשר לצאת לעבוד, מכורח המציאות הכלכלית, בעבודות בעלות תנאים גרועים. כן, לא כולם ביפן עובדים כמו בשנות ה80 העליזות בשביל מקום העבודה. מסתבר שכמו בישראל, גם ביפן גילו את האפשרות של ניצול עובדים (והפעם בלי באמת לדאוג להם).

לא כל מי שיוצא לעבוד עושה זאת מטעמי הגשמה עצמית ובניית קריירה.