לפני המון שנים האזנתי לתוכנית מרתקת ברדיו, שהיתה פרט במירקם הפמיניסטי רוחני שלי, שם דובר על האיסור שחל על נשים לתופף, על מנת להעביר ידיעות וכן בשעת טקסים. כל זה חל אצל שבטי אפריקה שהתוף היה עבורם כלי טקסי ותקשורתי. האשה, על תופעת המחזור החודשי המתואם עם הירח ועל תופעת ההריון והלידה, נתפסה כבעלת כוח אפל וקמאי שעל כן צריך להרחיקה מכל מוקד שעלול להגביר את כוחה ולתת בידה שליטה מוחלטת בנעשה.
אני למדתי בתיכון דתי. ובתיכון היתה תזמורת. ואני - שרוק כבד זורם בעורקיי - רציתי לנגן על התופים. אמרו לי שלא צנוע ולא מכובד שבת ישראל תנגן על התופים ושלחו אותי לקלרינט (טוב, רצו לשלוח אותי לקלרינט... בסופו של דבר לא למדתי לנגן על שום דבר).
אני למדתי בתיכון דתי. ובתיכון היתה תזמורת. ואני - שרוק כבד זורם בעורקיי - רציתי לנגן על התופים. אמרו לי שלא צנוע ולא מכובד שבת ישראל תנגן על התופים ושלחו אותי לקלרינט (טוב, רצו לשלוח אותי לקלרינט... בסופו של דבר לא למדתי לנגן על שום דבר).
וגם לא להקריא לפני קהל - אירופה. וגם לא לגלות את פניהן, שלא לדבר על קרסול, מרפק וכד´. וגם לא הורשו להחזיק ברכוש ובכסף. לשמחתי לא למדתי במקום כלכך מפגר אבל, במקום שבו למדתי קראו לבנות "בננות" ככינוי גנאי שכוונתו שאנחנו מתבכיינות ו"קווצ´יות".
ואת זה שיסבירו כאן הדתיים. אתי באוניברסיטה למדו נשים דתיות, כנראה פמיניסטיות....והן גם הופיעו על הבמה וגם שרו. הלכו עם כיסוי ראש, בגדים צנועים, אבל על המוסיקה לא וויתרו. זה כנראה תלוי ברצון של הנשים והיכולתן ללכת נגד הזרם. אם היה איום על חייהן- אין פלא שהן לא שרו.