נשואים במשבר חריף

[PartTwo]

נשואים במשבר חריף

שלום, אני נשוי כמעט 10 שנים. עד לפני מעט יותר מחצי שנה - היינו זוג רגיל עם עליות ונפילות - כמו אצל רב הזוגות. מזה חצי שנה שהשתנו חיינו. עברנו למקום חדש, עבודה חדשה, חברים חדשים. הקשר שלנו הלך והתרחק - כאילו כל אחד התחיל לחיות חיים משל עצמו. המגע הפיזי בניינו הלך והתמעט... וגם הנפשי. היום אפשר להגיד - אין לנו הרבה במשותף למעט הילדים ! דיברנו רבות על המצב ולאחרונה זה פשוט התפוצץ. זוגתי אינה מוכנה להמשיך את הקשר ואנו על סף היפרדות. דקה לפני ההפרדות חשבנו שלמען הילדים - שעדיין קטנים מכדי להבין את גודל המצב - ואינם מסוגלים להבין "מה פתאום אבא חי בבית אחר" - החלטנו להישאר לגור באותו הבית, כלפי הילדים "לשחק" את המשחק שהכל בסדר, אבל כל אחד יחיה את חייו הפרטיים לפי דרכו ומצבו. האם נכון הדבר או אולי כדאי לחתוך כל אחד לדרכו בנפרד - למרות הפגיעה בילדים ? תודה אנשים

 

[איש המערות]

אל תהפכו את הילדים לתירוץ

לעולם לא תוכלו להסוות את המציאות במשחק - ילדים קולטים בשניה שמשהו לא בסדר והם רק יתבלבלו עוד יותר. אם קיימות כל הסיבות האמיתיות לפרידה - הפרדו כעת, כידידים וכהורים משתפי פעולה לילדיכם. אם קיימים סיכויים רציניים שתצליחו להתגבר על המשבר - נסו זאת כאופציה מועדפת. אבל אל תטילו את המעמסה הרגשית של אחריות לשלמות הנישואין על ילדיכם. בסופו של דבר זה המסר הסמוי שתעבירו - מסר שיחליש ויבלבל אותם מאד.

 

[s h o o s h a]

למען הילדים

לא לא לא אם ברצונכם לעשות משהו, עשו זאת למען עצמכם. אם ברצונכם להציל את הנישואין גשו לטיפול זוגי, ייעוץ זוגי, פרטני, מיצאו את הדרך שמתאימה לכם ובכל מקרה עשו בשביל עצמכם. אם ברצונכם לסיים את הנישואים הללו, עשו זאת כי זהו רצונכם והילדים? הם לא צד בענין. אל תערבו אותם. אל תשתמשו בהם בשום צורה ואופן. אם ילדיכם חשובים לכם, עשו את מה שצריך והשאירו אותם מחוץ ל"משחק" לילדים יש "חיישנים" מעולים והם מרגישים שמשהו קורה סביבם. אל תטילו על כתפיהם הרכות אחריות למשבר שחל בזוגיות שלכם. אל תתנו להם להרגיש שהם אלו שעל פיהם יוחלט כיצד ייראו חייכם בעתיד. זהו עול גדול מידי לכל ילד, בטח שלילדים רכים בשנים (מניחה שהם צעירים מאד אם אתם נשואים בסה"כ 10 שנים). צועקת בקול גדול : עשו את חשבונותיכם ביניכם לבין עצמכם והשאירו את הילדים בצד. זיכרו, גם אם אתם מתגרשים, אתם עדין הורים, שניכם, לילדים אלו, אינכם מתגרשים מהם! והפגיעה? כן, תהיה כזו. בכל מקרה. אלא ש"צמיחה" של ילדים בצל אחריות כל כך גדולה, כפי שאתם אולי מתכוונים "להפיל" עליהם תהא גרועה בהרבה מגדילתם אל תוך שתי משפחות, שני בתים ויחסים (בשאיפה) טובים בין שני ההורים, גם לאחר הגירושין. וכעת - ההחלטה בידיכם איך לנהוג.

 

[adam33]

לוותר מהר

משנה מקום משנה מזל בעצם החיים שלכם היו כך מקודם רק שלא טפלתם בהם ברצינות כעת הכיתוב חזק יותר כי בעצם בנוסף לכל מה שאתם עוברים בבית כל אחד מכם עובר שינוי בסביבה ולכן אתם החלטתם להרים ידיים וזו לא הדרך ההפך הנכון תשתפו כל אחד במה שהוא עובר תביאו חברים הביתה תנסו להכניס את ההתמודדות שלכם כל אחד לידיעת השני כי כעת כל אחד מכם נלחם לבד במה שקורה לו כאשר תעשו כן אז תראו כמטה של קסמים כל אחד מכם ירגיש שהוא חושב שבן זוגו הוא היחיד שאפשר לשתף אותו בכל מה שקורה לו ואז הזוגיות תעמיק בצורה חיובית נסו יותר להביט לעצמכם מאשר לקחת את הסובב אתכם ולראות בו את העיקר..

 

[PartTwo]

תודה !

עצה קטנה שווה הרבה מאוד. קיבלתי באהבה את תשובותיכם. אני רץ לסדר לי מחדש את המחשבות בראש. תודה רבה רבה לכולם

 

[Melody Clark]

Part Two....

The loss of emotional intimacy is the first nail in the coffin of love Find your lost intimacy...learn to like each other again and you may be able to resurrect your love.. Don't live a lie in the name of the love you have for your children. They deserve better than that! Warm wishes...

 

[המשכינה שלום]

תקשורת

נכון העיר איש המערות שאסור להטיל את כל העומס על הילדים. לדעתי יש מקום לשבת ולהעלות אפשרויות לסבות השינוי הגדול שחל בעת המעבר למקום חדש. יתכן ויש בעיה במקום שאליו עברתם (קשר לעבר?) או שהבעיה שלכם היתת מונחת הרבה זמן בתת מודע והתעוררה רק עכשיו. מעברים עושים דברים לבני אדם. במידה והבהרתם לעצמכם שאין מקום להשאר ביחד הפרדו אך בדרך יפה ובהשלמה עם המצב. אל תאשימו זה את זה. בהצלחה!