כדי לא להכנס לויכוח, תגובה אחרונה: הציבור לא אמור לממן את מי
שלא עובד, למרות שהוא יכול לעבוד, מכל סוג שהוא.
מי שלא מסוגל לעבוד, מכל סיבה שהיא, צריך להסתפק במינימום שבמינימום, מפני שזה המוסר הנורמלי: אם אתה לא מסוגל לתרום - גם אם זו סיבה שאינה תלויה בך באופן אישי וישיר - עליך להסתפק במועט כדי שלא ליפול על הציבור, בין אם מדובר במשפחה, קהילה, עיר או מדינה.
לגבי מאבק הנכים - מאוד ברור לי שיש הבדלים בין הנכים השונים ושישנן נכויות מסוגים שונים, המשפיעות על האדם בצורות כאלו ואחרות. אני לא יודע אם דרישתם היא לכלל הנכים או רק לסוג מסויים. הרושם שלי הוא שהדרישה היא כוללת: "אנחנו נכים ולכן מגיע לנו". לכן אני מתנגד נחרצות, למרות שזה לא נשמע כ"כ יפה ולא פוליטיקלי קורקט לכתוב זאת.
מצד האמת, צריך היה לבדוק את מצבו הכלכלי של כל נכה נכה ואת הרכוש שיש לו, ועל פי זה לקבוע את הקצבה המגיעה לו. לא מקובל עלי שנכה בעל 2 דירות יקבל קצבה מהמדינה. עליו למכור את הנכס שלו ולהשקיע בצורה נבונה את התמורה.
או נכה שגר בבית של 4-5 חדרים ללא ילדים - ראשית, שיעבור לדירה קטנה יותר ואז נדבר על קצבה.(אא"כ הוא נכה כתוצאה מפעילות למען המדינה או בשליחותה).
נכון, הנכות יכולה ליפול על כל אדם ללא כל התראה מוקדמת, אבל אלו החיים.
לגבי המתנתקים - מדובר על חסימות הכבישים בימים שלפני הגירוש מגוש קטיף, שם אנשים הלכו לאבד חיים שלמים בשל גחמה של ראש ממשלה שקרן, שנבחר על מצע פוליטי הפוך לחלוטין, סירב לקבל את משאל המתפקדים בליכוד לאחר שהצהיר שיקבלו, עשה תרגילים פוליטיים (פיטור 2 שרים מהממשלה) כדי להעביר את ההחלטה בממשלה ובכנסת - והמשטרה ידעה לטפל בהם בצורה מאוד מאוד אלימה, כולל פתיחת תיקים פליליים ומאסר לאנשים שחסמו כבישים (עד שנתיים וחצי בפועל לאחר הפעלת סעיף ישן נושן של 'סיכון נתיב תחבורה' מימי המנדט הבריטי, מה שלא עושים לעברייני תנועה סדרתיים).
כך שהכל תלוי בצורת ההסתכלות והרצון ובהרבה מאוד פוליטיקה ולא בחתירה לאמת.