ריניהיחידי
New member
נשברתי לגמרי
סליחה שאני נכנסת כך לפרוק את התסכול שלי גם אם אני לא כותבת כמעט אבל מאמינה שיש מכם שהיו שם. נשארתי ממש בלי מילים וזה לא אופיני לי . יש לי ילדה מקסימה חכמה , תלמידה טובה וטובת לב ומוכשרת ויש לה גם טוראט. יש לה 3-4 חברות ילדות טובות מהפחות מקובלות בחברה ואני חשבתי שהכל בסדר הטיקים באים והולכים ולא עושים מזה עיניין , יש התפרצויות ועוד אבל באמת חשבתי שאנחנו מתמודדים לא רע ולא מתכחשים אבל זה גם לא במרכז החיים ובילדה נראת מאושרת , יש לה חיי חברה פעילים באמת וחשבנו שהכל סביר. פתאום משום מקום הילדה החליטה לרדת במשקל (וזה משמח כי היא קצת אובססיבית באוכל) ואני עושה התעמלות יחד איתה ותוך כדי היא מתחילה לבכות שנמאס לה שאצלה הכל מקולקל היא שמנה עםצ תלתלים ויש לה טיקים וילדים לועגים לה ותארה סיטואציות לא נעימות בכלל מצד הילדים ( לא החברות שלה). (בבית היא לא חריגה בכלל , שלושת ילדי מקסימים מוכשרים ומאובחנים) חיבקתי , הקשבתי , שאלתי קצת , אמרתי שיש כל מיני ילדים והחברות שלה שמכירות אותה אוהבות אותה והחשוב הוא שהיא תאהב את עצמה אבל אני יודעת שזה לא זה וכמו שהיא אמרה לי ...את לא מבינה צריך להיות במקומי כדי להבין. לפסיכולוג היא לא מוכנה כרגע ללכת ואני מרגישה שאם נלחץ זה יגרום לה להרגיש שונה יותר. מה אתם אומרים ברגעים כאלה? איך עוזרים? איך עוברים את זה תוך חיזוק הילדה כשיש ילדים כל כך רעים בחוץ שבאמת לא מגיעים לקרסוליים שלה? שולחת את ההודעה בלי לקראו אותה שוב למרות שאני יודעת שהיא מבולבלת מאוד והדעמעות חונקות אותי . תודה לכל מי שיתן עצות מנסיון לילה טוב - יעל
סליחה שאני נכנסת כך לפרוק את התסכול שלי גם אם אני לא כותבת כמעט אבל מאמינה שיש מכם שהיו שם. נשארתי ממש בלי מילים וזה לא אופיני לי . יש לי ילדה מקסימה חכמה , תלמידה טובה וטובת לב ומוכשרת ויש לה גם טוראט. יש לה 3-4 חברות ילדות טובות מהפחות מקובלות בחברה ואני חשבתי שהכל בסדר הטיקים באים והולכים ולא עושים מזה עיניין , יש התפרצויות ועוד אבל באמת חשבתי שאנחנו מתמודדים לא רע ולא מתכחשים אבל זה גם לא במרכז החיים ובילדה נראת מאושרת , יש לה חיי חברה פעילים באמת וחשבנו שהכל סביר. פתאום משום מקום הילדה החליטה לרדת במשקל (וזה משמח כי היא קצת אובססיבית באוכל) ואני עושה התעמלות יחד איתה ותוך כדי היא מתחילה לבכות שנמאס לה שאצלה הכל מקולקל היא שמנה עםצ תלתלים ויש לה טיקים וילדים לועגים לה ותארה סיטואציות לא נעימות בכלל מצד הילדים ( לא החברות שלה). (בבית היא לא חריגה בכלל , שלושת ילדי מקסימים מוכשרים ומאובחנים) חיבקתי , הקשבתי , שאלתי קצת , אמרתי שיש כל מיני ילדים והחברות שלה שמכירות אותה אוהבות אותה והחשוב הוא שהיא תאהב את עצמה אבל אני יודעת שזה לא זה וכמו שהיא אמרה לי ...את לא מבינה צריך להיות במקומי כדי להבין. לפסיכולוג היא לא מוכנה כרגע ללכת ואני מרגישה שאם נלחץ זה יגרום לה להרגיש שונה יותר. מה אתם אומרים ברגעים כאלה? איך עוזרים? איך עוברים את זה תוך חיזוק הילדה כשיש ילדים כל כך רעים בחוץ שבאמת לא מגיעים לקרסוליים שלה? שולחת את ההודעה בלי לקראו אותה שוב למרות שאני יודעת שהיא מבולבלת מאוד והדעמעות חונקות אותי . תודה לכל מי שיתן עצות מנסיון לילה טוב - יעל
